האקרוסטיכון שלי בעקבות הראיון של דרוקר עם יובל וילנר
israelhayom.co.il/culture/tv…
בהשוואה למלחמה הקודמת מול איראן, המהדורה של חדשות 12 צנחה ברייטינג הממוצע שלה (בשעה שמהדורת ערוץ 14 דווקא נותרה ללא שינוי).
אם אתם מחפשים סיבות ללמה זה קרה - כדאי לכם לקרוא את הטור שלי לסופ״ש israelhayom.co.il/magazine/s…
העונה האחרונה של ״זגורי אימפריה״ היתה, לדעתי, הטובה ביותר שנעשתה אי פעם בסדרה ישראלית. מהתיוג הביביסטי, דרך נערי הכיפות הלבנות באילת ועד המונולוג האייקוני של אבישי זגורי. גאוני. אז למה כל כך הרבה אנשים התאכזבו ממנה?
לרגל סיום העונה עשיתי שיחת זום עם הקאסט המורחב - וחזרתי עם הכתבה הזאת 🪬האק
israelhayom.co.il/magazine/s…
נזכרתי שלא הספדתי את מתי כספי. לפני שנים עשיתי איתו כתבה לעיתון, יאדה יאדה יאדה בהמשך יצא שהתכתבתי איתו על משהו וזו היתה ההודעה האחרונה ששלח לי. משורר אפילו בסמס
"אין שום סיכוי שיסגרו", מסביר בביטחון אלדד קובלנץ, האדם שניהל את גלגלצ והפך אותה למה שהיא. "גל"צ לא תיסגר בזמן כהונת הממשלה הזאת מכמה טעמים: ראשית, מסובך לסגור גוף ציבורי, בטח בתקופה כזו קצרה. המשא ומתן עם ועד אזרחי עובדי צה"ל יהיה קשה. דבר נוסף - יש מהמורות משפטיות שיידונו בבג"ץ. ויש גם סיבות פוליטיות. אני לא חושב שביבי וחבריו בליכוד ייתנו את ההישג הזה לישראל כ"ץ, ששועט לעבר המקום הראשון בפריימריז ומתעתד להחליף את נתניהו. לכן, דווקא בגלל ממשלת הימין על־מלא - אני לא צופה שזה יקרה".
📻📻📻
הרפורמה של קרעי? "אני רואה את עצמי כאדם מאוד ליברלי, ואני חושב שרוב הרפורמה לגיטימית. אני לא מסכים עם הכל, אבל עצם העובדה שחצי מגופי התקשורת הכריזו עליה מלחמה היא מאוד־מאוד־מאוד בעייתית, כי אחים שלי - אתם בעלי עניין.
"אתם כועסים על עובדים שלכם שלא נתנו גילוי נאות (חיים לוינסון), ובינתיים אתם נלחמים בלגיטימיות של הרפורמה מול הצופה, שלא מבין את הדברים האלה, ומכנים אותה 'המהלך של קרעי לשואת הארמנים השנייה'. זה מסגור שבעיניי הוא לא לגיטימי. דרך אגב, רוב הרפורמה שלו בכלל נולדה אצל יועז הנדל".
🚨🚨🚨
"אבישי גרינצייג הוא העיתונאי הטוב בישראל. מיכאל שמש הכתב הפוליטי הכי טוב. גילי כהן הכתבת המדינית הכי טובה, וקרן בצלאל פרשנית החוץ הכי טובה. ינון מגל הוא הטאלנט מספר אחת בישראל".
⚡️⚡️⚡️
"קבל עתידות: בתוך 18 עד 24 חודשים הפרה־פריים והפריים של ערוץ 14 יעבור את קשת 12. זו לא אמירה ערכית אלא אמירה מתמטית. תסתכל משנת 2015 ועד ימינו על הגרף של רצועות השידור בשעות 7 ו־8 בערב בערוץ 12, לעומת ערוץ 20 וערוץ 14; גם ילד בן 3 יכול להגיד 'כשאחד עולה ואחד יורד אז מתישהו הם ייפגשו'.
״לערוץ 14 יש משהו שלאחרים אין, וזאת צפייה אידיאולוגית. וצפייה אידיאולוגית תרד פחות מצפייה לא אידיאולוגית. אבל אתה יודע מדוע כנראה זה לא יקרה? כי קשת לא תיתן לזה לקרות, ושיטת המדידה תשתנה. אחרת ערוץ 14 יעבור אותם".
📰לראיון המלא - לחצו פה israelhayom.co.il/culture/tv…
משפחת זגורי עשתה הרבה מאוד רעש כששודרה לפני עשור. היא הרעישה מבחינת הפופולריות שלה כסדרה, אבל גם בעוצמות הדציבלים, הבוטות והרעל שלה כמשפחה. במבט לאחור, הזגורים היו כנראה המשפחה הכי צעקנית ורעילה בתולדות הטלוויזיה העברית. במשך שתי עונות ויותר מ־50 פרקים, לא היה רגע שבו בני הבית לא קיללו זה את זה, צרחו והעליבו, השליכו חפצים ורגשות, שיקרו, גנבו וחיבקו.
באחד הפרקים, מישהו - לא זוכר מי - הציע שכולם יישבו בסלון דירת העמידר המשפחתית בבאר שבע וינסו לפתור מחלוקות בשיחה רגועה ומכבדת. "מה אנחנו, משפחה קוסבי?", השיב בתמיהה האח הבכור לפני ששוב התחדשו הוויכוחים.
בשבוע הבא תתקאמבק סדרת הלהיט של HOT "זגורי אימפריה", מהדרמות הכי מצליחות של העשור הקודם - ואת העונה החדשה היא תעשה ללא הזגורי הראשי, משה איבגי, שגילם את אב המשפחה הדומיננטי, הדמות שהובילה וניווטה את הטירוף המשפחתי שהתגבש להיות רוח הסדרה. ו"זגורי אימפריה" בלי אלברט (בבר) זגורי זה כמו "משפחת קוסבי" בלי ביל קוסבי.
🪬🪬🪬
אף על פי ש"זגורי אימפריה" סיפקה קשת רחבה של דמויות צבעוניות - שמונה אחים ואחיות, אמא מחופפת, סבתא איקונית ושלל נספחים - האבא חמום המוח שעל פיו יישק דבר בלט מעל כולם. עם המבטא המרוקאי, השפם המסודר, העגיל באוזן והפתיל הקצר, איבגי נצץ בדמות הטרגית שגילם - מוכר פלאפל פרימיטיבי ואלים, קמצן ותחמן, שתמיד יעשה הכל למען המשפחה ואיכשהו יפספס ויהרוס את החיים לכולם.
מערכת היחסים שלו עם אשתו, עם הבת המועדפת עליו ועם הבן המועדף עליה היו המניע לכל טוויסט שקידם את העלילה. הדמות המוקצנת שעשה היתה הלב הפועם של המשפחה. איבגי היה הסמל של "זגורי אימפריה".
זה לא מפתיע. כבר שנים איבגי הוא סמל של סדרות איקוניות וסרטי פולחן בתרבות הישראלית - אבל הוא גם הסמל של מהפכת המי־טו והשלכותיה. בראייה חברתית, איבגי הפך לפרזנטור לא רשמי של עבירות מין בישראל - דווקא בגלל היותו מפורסם, מצליחן ואהוב שנתפס ונענש. ובתום העונה האחרונה, ובעקבות עדויות רבות על מעשים שביצע לאורך הקריירה, הוא עמד לדין, הורשע על חלקם וישב בכלא חמישה חודשים וחצי.
"זגורי" היתה הדבר הגדול האחרון שאיבגי עשה לפני שקונסל. בראיונות היח"צ לקראת שובה של הסדרה, אנשיה נשאלו על היעדרותו מהעונה החדשה, וכולם ענו תשובות קלישאתיות שנוסחו מראש. היוצר, מאור זגורי, העיד שקיבל את אישורו של איבגי להתפתחויות הצפויות בעלילה בלעדיו. דמותו תישאר נוכחת בסיפור העונתי, ומשפחתו תנסה לפענח לאן נעלם. האם הוא חי או מת? כנראה נקבל תשובה בהמשך. מה שבטוח זה שלא נראה את פרצופו על המסך.
וכך, הסדרה החשובה תחזור ללא הזגורי הכי חשוב, רק כי השחקן שגילם את הדמות שרוף בתודעה הציבורית. אבל האמת? יותר פשוט לייצר "זגורי" בלי איבגי מאשר לדמיין כיצד היתה מגיבה המדינה לו עבריין המין היה נכנס מחדש לנעלי הבית של בבר, נעמד על השולחן וצועק: "דפקתי את הקופה". האם אנחנו, כצופים, בכלל היינו מסוגלים לצפות בו בניטרליות מבלי להתגרד מול הטלוויזיה בחוסר נוחות פרק אחרי פרק? אין לי תשובה, אבל אחשוב על זה לצלילי שיר של אייל גולן, שנחקר ב־2013 בחשד לבעילה אסורה בקטינות, ובכל זאת שיריו ממשיכים להתנגן ברדיו, בתדירות גבוהה.
🪬🪬🪬
אין ממש חוקים ברורים ומוחלטים בתרבות הביטול. "בית הקלפים", לדוגמה, החזיקה עונה אחת בלבד אחרי שזרקה ממנה את הסטאר הכי גדול, קווין ספייסי, כתוצאה מחשיפת תקיפות מיניות שלו. מהצד השני - אותו ספייסי, שבוטל ברוב מדינות העולם המערבי, מילא לאחרונה אולמות בישראל ומכר כרטיסים במאות שקלים למופע יחיד שהוא מציג, כאילו לא קרה דבר.
דווקא בזמן ההצלחה הגדולה של נועה קולר והסדרה החדשה שלה ("מקום שמח"), קשה לשכוח את ההתרסקות שחווה במקביל ארז דריגס, שיצר איתה בתחילת הדרך את הקומדיה "חזרות". מאז שהואשם בהטרדות, דריגס נודה מהמיינסטרים ולא הצליח לפלס דרכו חזרה.
עם זאת, אצלנו במדינת היהודים, בודדים הם אלה שבאמת קונסלו ושילמו מחיר כבד על מעשיהם האסורים. זוהר ארגוב הורשע בזמנו באונס, ועד היום מהללים אותו ומנגנים אותו ברדיו ובמועדונים, ממש כפי שמייקל ג'קסון הוא עדיין חלק בלתי נפרד מכל פלייליסט.
דידי הררי חזר לשדר ברדיו. עומר אצילי סוחב את בית"ר על גבו כאילו היתה קטינה. ח"כ חנוך מילביצקי, החשוד באונס, קודם לתפקיד יו"ר ועדת הכספים. אנחנו חיים בחברה שהפכה את אייל גולן ואת ינון מגל לגיבורי התרבות שלה; חברה שמעריצה את דונלד טראמפ ושנתנה לו את המפתחות לניהול העולם, בזמן שהיא מודעת היטב ליחסו המזלזל והמיני כלפי נשים.
🪬🪬🪬
למעשה, תרבות הביטול, שמעולם לא באמת הצדיקה את עצמה, פשטה את הרגל. היא הפכה לכלי ניגוח חברתי ופוליטי ולתרבות ביטול סלקטיבית. כמו גיליוטינה בכיכר העיר, שעורפים בה ראשים בלי כללים ובלי חוקים, יום כן ויום לא. התחלנו לתייג אמנים, שחקנים וזמרים על פי השקפת עולמם, על פי דעותיהם הפוליטיות או על פי גזע, מין ודת. השתמשנו בתרבות הביטול כדי למנוע מאנשים בעלי סולם ערכים שונה משלנו לצרוך את התרבות שהם מעוניינים לצרוך.
אני די בטוח ש"זגורי אימפריה" תסתדר גם בלי איבגי, אבל היא לא תהיה אותה הסדרה בלעדיו. אף שהוא כבר "שילם את חובו לחברה", ואף שנהוג להטיף למתן הזדמנות שנייה, זה כאילו מובן מאליו שאיבגי לא יכול יותר להיות חלק ממשפחת זגורי. אבל למה בעצם? מה ננרמל דרך ביטול הביטול של איבגי שעדיין לא נרמלו עד עכשיו? הרי אם מאור זגורי מסוגל לכתוב ולביים מחזמר בקאמרי שמבוסס על שירי אייל גולן - הוא יכול גם להמשיך לכתוב את הדמות שגילם משה איבגי ב"זגורי אימפריה". ואם במשך עשור עוד לא הצלחנו לגבש כללים מוחלטים וברורים לגבי את מי מקנסלים ואת מי לא, אולי הגענו לרגע שבו הגיע הזמן לשים רגשות אשם בצד ולהפריד בין האמנות לבין האמן.
הפרעת קליטה, המדור המלא -> בלינק הזה
israelhayom.co.il/magazine/s…
האבחנה הראשונית של כל אדם עם מקלדת ובלי תעודות היתה שמיכל הקטנה חוותה לכאורה איזשהו אובדן שפיות זמני. הרי כל הסימפטומים הצביעו על כך, והתבססו על הפערים הבלתי נתפסים שבין מיכל הקטנה למיכל הגדולה.
כידוע, מיכל הקטנה היא דמות תמימה וילדותית. על חולצתה מצוירת סוכריה על מקל שאפשר ללקק והיא לא נגמרת לעולם. היא התפרסמה דרך שירים, סיפורים וסדרות כמי שמפיצה אהבה, שחרור ושמחה לילדות ולילדים מתחת לגיל 5. אבל השבוע קיבלנו אותה פרובוקטיבית מתמיד בערוצי המבוגרים.
מיכל הגדולה תועדה מפיצה אהבה על המאהב הצעיר שלה, נשנשה אותו בפומבי, רקדה עליו בחושניות, וגרמה לגל של דיונים מעייפים על פערי גילים וחיים אחרי גירושים. זה עוד מילא. אחר כך זרמו סרטונים שלה דוחפת באגרסיביות את ראשיהם של שניים מילדיה, תאומים בני 8, למעמקי עוגות יום ההולדת שלהם, ובסיום אותה סצנה מביכה דאגה הקטנה להציג למצלמות את פרצופי ילדיה מרוחים בעוגה, הניפה ידיה ושאגה בקול: ״יש לנו אייטם!״ - ממש כאילו היתה רפיקי הקוף ב״מלך האריות״, שנעמד על קצה צוק והניף אל על את סימבה, בעוד כל חיות העדר רוקעות למטה ברגליהן. אנחנו העדר, כמובן.
זהו מעגל החיים. זו היתה מסיבת יומולדת של ילדים, שכללה מועבט וריקודים סמי־ארוטיים עם בן הזוג, אבל בעצם נחשפה כאירוע יחצ"נות מתוקשר. פתאום דיברו על מיכל הקטנה בחדשות, התווכחו עליה בתוכניות האקטואליה, עשו חיקוי שלה ב״ארץ נהדרת״ וגיא פינס הקדיש רבע שעה מתוכניתו לעיסוק מעמיק במיכל הלא כל כך קטנה והרפתקאותיה.
זאת שישבה לצד פינס סיפרה לצופים על ״משבר שהופך לכדור שלג״, אבל מה שאחרים הגדירו משבר, התפלפות או השד יודע מה, הוא למעשה ״אייטם״ - ממש כפי שהכריזה כוכבת הילדים במודעות מלאה. אייטם שסחף את המדינה. אייטם שכל המהות שלו היתה להביא את מיכל הקטנה למרכז השיח הציבורי. למה דווקא עכשיו? אהה, זה שקוף - הופעות החנוכה לפנינו והמאבק על תשומת לב ומכירות כרטיסים בשיאו.
אז מיכל הקטנה מקדמת הצגת ילדים שרצה בחג, וגם החבר החדש משתתף בה. ההוא שמלרלרים עליו נון־סטופ בטלוויזיה. מי צריך שלטי פרסום כשיש צקצקנים על המסך. הזמנות בטלות, כרטיסים בקופות, ומי שמאחר - יחכה להפסקה.
📷
פעם בשנה, בתקופת חג המכבים, כוכבי הילדים עושים רעש חזק שמגיע עד אלינו, המבוגרים, ונועד בעיקר לקדם את מופעי החנוכה שלהם. מיכל הקטנה אולי גנבה את רוב תשומת הלב, אבל היא לא היחידה שקפצה לרגע להשתכשך בבריכה של הגדולים - וטבעה. גם יובל המבולבל קיבל השבוע זרקור בחדשות 13, וניצל את הראיון כדי לציין שבע שנים לפרשיית הקוקאין שבה הסתבך בעבר, ולספר על מחשבות אובדניות ועל התחזקות באמונה הדתית.
המבולבל, כמובן, לא הגיע מיוזמתו כדי לנפנף בכביסה המלוכלכת מהעבר. הוא עשה זאת במטרה לשווק באותה הזדמנות מופע עם סממנים דתיים לילדים, שהוא מעלה בחנוכה יחד עם רינת גבאי. גם היא, אגב, נצפתה לאחרונה מדברת בתקשורת על גירושים, בן זוג צעיר, קברי צדיקים, מסיבות טבע ושאר החבילה.
במקביל, הפאוור־קאפל אליאנה תדהר ולי בירן נעזרו בעולל שנולד להם לאחרונה כדי לקדם את הפסטיגל - כי ככה זה. כדי להשתחל לטלוויזיה הבוגרת נאלצים כל מיני טאלנטים שרגילים ביומיום לדבר בשפת הילדים, להפוך לרגע לאדם בוגר, רק כדי למשוך תשומת לב בעולם מקביל. ואיכשהו, כשכוכבי ילדים מתגלגלים לעולם המבוגרים, זה תמיד יוצא קרינג׳י ומוזר.
תחשבו רגע על ציפי שביט. כבר 50 שנה היא מבדרת ילדים. דורות על גבי דורות גדלו על ברכיה. ואותם הילדים, שהם אנחנו, התבגרנו וגילינו יום אחד שציפיטפוט גם מספרת בדיחות גסות, נמוכות וסליזיות. ועכשיו השיר ״אפצ'י אפצ'י, אני ממש מר אפצ'י, איני יכול כבר לעצור, מי שמתחיל מוכרח לגמור״ קיבל משמעות מעודכנת.
מלכת ילדים אחרת, מיכל ינאי, שבימינו מפרסמת תחתונים לבריחת שתן, גרמה פעם למדינה לרעוד כשהצטלמה בבייבידול ובביריות למערכון בתוכנית ״נייס גאי״ (של גיא מרוז ויוני להב) בערוץ 2 הניסיוני. ינאי גילמה שם נערת פיתוי ש״תגשים את כל הפנטזיות לילדים חריגים״, והציגה לצופים מנעד מגוון של גניחות.
וכשחני נחמיאס השיקה מופע למבוגרים עם משה דץ לפני עשור, הם צילמו סרטון הומוריסטי, שבו הכבשה שושנה תפסה את שניהם מתקלחים יחד בחדר של חני. עד היום יש אנשים שלא הבינו את הבדיחה, ויש כאלה שעדיין חולמים על התמונה הזאת בלילה ומתעוררים מכוסי זיעה.
אני מרגיש צורך להזכיר גם את המקרה הטרגי של פינגי - הפינגווין הפרובלמטי, שלא הוזמן לאיחוד של ״פרפר נחמד״ בחינוכית ומאז איבד את זה לגמרי. הוא הפסיד את הונו בתרמית פירמידה, התנדב להיות מרגל איראני אך האיראנים דחו אותו, וכיום הוא כותב פוסטים על הדיפ־סטייט בפייסבוק, נהיה טבעוני, ויש נגדו צו הרחקה של 200 מטר מכל גינת ילדים בארץ - עדיף שלא תדעו למה.
📷
כשמוציאים את כוכבי הילדים ממקומם הטבעי, הם כמו נטע זר, או כמו דודו זר, או כמו רוי בוי מרכיב את מיכל הקטנה על סוס בנתיבי איילון כדי להשכיח מאיתנו את השערורייה הקודמת בהשתתפותו (ההיא שבה יצא גזען כששאל את ילדיו בסרטון ״מי רוצה להאכיל בדואי?״). חוץ מזה, מדובר בדור שגדל על התעלולים של צ'יקו ודיקו (ואז על התעלולים של צ'יקו, שהכניסו אותו לכלא), כך שרף הציפיות מדור הכוכבים הנוכחי גם ככה לא כזה גבוה.
מני ממטרה, שעשה בעבר ריאליטי ועוד כמה פרויקטים למבוגרים, סיפר שרק אחרי שחיילי צה״ל השמיעו במלחמה שיר שלו בריפיט כדי להתעלל במחבלי חמאס שנתפסו, הוא הרגיש כי ״מכוכב ילדים הפכתי לדמות שמחברת בין עולמות, והבנתי שההומור שלי יכול לשמח לא רק ילדים אלא עם שלם. זו היתה נקודת המפנה של הקריירה שלי״.
בקיצור, כוכבי ילדים בעולם המבוגרים הם הדבר הכי מביך, מנותק ומטריד שאפשר להמציא. לא מאמינים? תשאלו את גשש בלש.
אז הכי כדאי להיות גדולה או להיות קטנה? ממש כמו בשיר הילדים הידוע, גם במציאות ההתלבטות היא אמיתית. הכסף הגדול (מאוד גדול!) נמצא בעולם הילדים, אבל הכבוד, ההכרה והזוהר מגיעים מעולם המבוגרים. והמבוגרים הללו הם גם אלה שמוציאים מכיסם את הכסף שזורם בסופו של דבר לחשבונות הבנק של כוכבי הילדים.
הם יודעים לנפח בלון אדום, ללבוש מכנסיים על הראש, לעשות חיקויים של בת יענה, לשיר על הילד הכי קטן בכיתה ולקחת את הילדים למסע בארץ החלומות. חלומות על התבגרות. אבל כמו שפיטר פן לא יתבגר לעולם, גם כוכבי הילדים צריכים להישאר איפה שהם. איפה איפה איפה העוגה? בפרצוף שלנו.
israelhayom.co.il/magazine/s…
