תשעה באב מזכיר אמת כואבת שאנחנו מעדיפים להדחיק: הבית יכול להיחרב, וזה כבר קרה פעמיים. זכינו להיוולד כשעם ישראל יושב בארצו, וזה דבר עצום ולא מובן מאליו. אם נטעה, זה יכול להיהרס גם בפעם השלישית. ואלוהים ישמור, אני לא רוצה לצאת לגלות. אני לא רוצה שנצא לגלות. באופן אירוני ומתסכל, אני שומע רבנים חשובים שמדברים כמו חנניה בן עזור לקראת סוף ימי הבית הראשון - שאנחנו נתונים לשמירה אלוהית, ואין סיבה לחשוש מהתרסקות רבתי. כל חייו ירמיהו ניסה להילחם בתפיסה הזאת, וזכה ללעג וקלס בכל אשר הלך. אחרים מתנהגים כמו כת קומראן בסוף ימי הבית השני, שהאמינו שאם רק נהיה מחמירים דתית מספיק - אלוהים יתערב ניסית ויושיע אותנו. גם הם טעו בענק. מתלוננים עלי שאני מחפש "סימטריה", פשרה ושלום גם כשאין כאלה, על חשבון המחנה, האידאולוגיה ואפילו הצדק כפשוטו. מבחינת מי שבטוח שהצדק איתו ויש חלקים מעם ישראל שצריך להכות בהם ללא רחמים ולדרוס אותם אחרת הם ידרסו אותנו, זה בוודאי מתסכל לראות מישהו "משלנו" לא מצטרף ועוד מביע אמפתיה לצד השני. אני לא מזלזל בזה, וכמו שכתבתי במקום אחר - אין סימטריה בעולם כלל. אלא שיש סיבה שאני עושה את זה. הסיבה היא שאני רועד מפחד. אני רואה באיזו סביבה גאופוליטית ובאיזה מצב חברתי אנחנו נמצאים. ואם נתעקש להראות """להם""" בכל מחיר, ונגיד שאם """להם""" מותר להחריב למה שלא גם אנחנו נחריב, התוצאה תהיה חורבן. במובן הזה אני יוצא מהדמות האופטימית הרגילה שלי (ואני חד משמעית חושב שהפוטנציאל החיובי כאן הוא מדהים) כדי לשים את כובע נביא הזעם ולהגיד: אם לא נתעשת, תשעה באב יהפוך מציון תיאורטי לאירוע אקטואלי. אם נתעקש לשרוף את האסמים כדי ש"גם לי גם לך לא יהיה", אז באמת לא יהיה. כי עינינו הרואות שללכת על הראש """שלהם""" לא גורם להם להפוך למתונים יותר, אלא להיפך - עושה אסקלציה נוספת כי הם עשו גם. לגבי עצמי, שמתי לב שהמצב מחמיר כשאני מניח שכל מה שהם עושים הוא נגדנו, במקום להקשיב ולהבין שאולי יש כאב לגיטימי שמביא לכך. ביום הכיפורים לפני שנתיים לקחתי על עצמי להקשיב יותר ולקפוץ פחות עם מה שאני חושב שאני יודע. אני לא תמיד מצליח, אבל זו השאיפה - ואני מאמין שיש לזה תוצאות. לא אכפת לי שהם התחילו, לא אכפת לי שהם גרועים יותר, לא אכפת לי שככה הם רוצים לעשות לנו וגם לא אכפת לי שהם צבועים. לכל אחד ואחת מאיתנו יש אחריות אישית לדאוג שהגאולה שזכינו לה בימינו תישאר ותצמח, וישראל תהיה מדינה יהודית, דמוקרטית, ליברלית ועם רמת חיים מערבית - אפילו יותר מהיום. אם זה דורש לפעמים לבלוע את האגו וללכת על מה שחכם ולא על מה שצודק והוגן - זה מה שצריך לעשות. תשעה באב מזכיר לנו מה האלטרנטיבה.