כבר יותר משנתיים מנסה לא להפוך לקלישאה של עצמי. זה לא עובד לי באופן עקבי.
Joined December 2023
- Tweets1.4K
- Following197
- Followers512
- Likes1.6K
בן ה5 שלי: זה לא פייר שרק את הצבעת בבחירות, למה אני לא הצבעתי?
אני: כי ילדים לא מכירים את מי שרוצה להיות ראש ממשלה אז איך הם ידעו במי לבחור?
הוא: מה, את פעם דיברת עם ראש הממשלה?
אני: לא ממש.
הוא: נו, גם את לא מכירה אותו. ידעתי שגם ילדים יכולים להצביע.
🫠
אני אדם ציני
והמוות של דניאל השחיר לי את הלב עוד קצת
אבל בתוך כל תקופת הביניים וההמתנה המוזרה הזאת- זה באמת ריגש אותי.
שרק נהיה ראויים.
נפגשתי היום עם יוסי ואורלי כהן, הוריו של עמית ז״ל, לבקשתו של יוסי להגיע ולהתנצל על הדברים הקשים שאמר בהפגנה מחוץ לביתי.
הסכמתי להיפגש מיד מתוך הבנה שגם בעין הסערה, וגם ברגעי מחלוקת קשים - אסור לנו להפסיק לראות את האדם שמולנו.
המילים הקשות שהוטחו בחנה ובי, במיוחד כשהזכירו את גל ז״ל, כאבו וצרבו עמוק. אבל ידעתי שמאחורי המילים האלו עומד אב שכול שנושא בקרבו כאב תהומי, בלתי נתפס. לכן היה לי חשוב לפגוש את יוסי ובהזדמנות הזו, להזכיר לכולנו: אחים אנחנו. גם כשלא מסכימים, חובה עלינו להקשיב.
החברה הישראלית חווה תקופה קשה ומתמשכת של שכול, משבר וקרע פנימי. הדרך לריפוי אינה עוברת בטשטוש המחלוקות או בניסיון להכניע זה את זה, אלא ביכולת להקשיב, לכבד את הכאב של האחר, ולשמור על מה שמחבר בינינו כעם.
זו האחריות של כולנו. זו בראש ובראשונה האחריות שלי.
אמשיך לעשות הכל למען ישראל, הכל כדי שנהיה ראויים.
מדברים על זה שביבי ואייזנקוט צריכים להתאחד, אבל הפשרה האמיתית כואבת הרבה יותר: סמוטריץ יוותר על תנופת ההתיישבות, גולן על ועדת חקירה, ש"ס על ליבה, ובנט על שוויון בנטל.
ממשלה תיכון לא כשהמנהיגים יירדו מהעץ אלא כשהמצביעים, כולם, יסכימו להתעורר מהחלומות ומהפנטזיות ולתת גב לויתורים.
כתבתי פוסט ארוך כזה עם מילים שדניאל שלח לנו כשפעם מועמד שהצביע לו, לא זכה והוא קצת התבאס. אבל טוויטר אז אני אזקק (וכי סרטון שלו שווה יותר ממליון מילים)-
"במילואים אשן באותו אוהל עם אוהד של מרצ, בלימודים אמשיך לשתות קפה עם בוחר של בלד...
אל לנו לשכוח את הישראליות"
אני לא מצביעה בשביל דניאל היום. גם לא לזכרו.
הבחירות הם לא עבורו. הוא כבר מת.
יש פה מפלגות שלא היו קיימות כשהוא חי ומי יודע למי הוא היה מצביע. אולי היה מתפלפ ומצביע לפיראטים או משהו.
זה לא על אלה שנהרגו. אני בוחרת בשבילי ובשביל יובל.
זה עלינו, זה על החיים פה.
שיהיה טוב אמן.
עזבו אתכם מימין ומשמאל:
הולכת להצביע למי שיעבור אצלי בבית ויכוון את השעון של התנור, השעון ברכב והשעון מחוגים במטבח שדורש סולם.
זאת מנהיגות.
על זה הבחירות.
מירב כהן התראיינה בפודקאסט
"אם אני רואה את בן גביר אני לא אומר לו שלום כי אני מפחדת שהוא יהיה נחמד ואני אקבל בקלות דעת את הדברים הנוראיים שהוא עושה. אני אשמור על עצמי כי אח"כ לא יהיה לי נעים להעביר עליו ביקורת"
סורי אבל אם "שלום" במסדרון מסכן את תפיסת עולמך הבעיה היא לא בן גביר
בדיוק יוצאת משיחה בבית ספר שדניאל פעם לימד בו.
בסוף השיחה אחד התלמידים אומר לי "נכון שאת מצביעה שמאל? כי לדבר יפה זה שיח כזה של שמאלנים"
אז לכל מי שחושב בהתנשאות מה, שההשתייכות הפוליטית שלו מעידה על הצורה בה הוא מתבטא-
קחו את הסרטון של וסרלאוף.
הפרישה של בני גנץ כואבת לי.
לא כי החלטתי להצביע לו (עוד מתלבטת שם)
אלא כי יש אנשים שהלב שלהם נמצא במקום הנכון. ולדעתי הוא אחד מהם.
וגם אם הוא היה דעת מיעוט,
טוב שהיא נשמעה.
קפ"ק הכנות לאזכרה השלישית. דצמבר נושף בעורפנו.
שלושה אחים ואלמנה אחת.
מנסים לצמצם כאב ושכול לרשימה כזאת
-כסאות
-ופטריות חימום
-וגזיבו
- אולי כנאפה?
- אבל דניאל לא אוהב כנאפה, הוא אוהב בקלוואות.
-בטח שהוא אוהב בקלאוות.
-דניאל כבר לא אוהב כלום.
-הוא מת.
מחשבה בעקבות אינדי נגב-
אחד הדברים המעציבים בעיניי שהתרחשו בקרבות ההקצנה הפוליטית זאת השחרת המילה "שלום" מצד הימין וחלק מהציבור הדתי, וניכוס שלה ע"י השמאל.
זה מצחיק כי זאת מילה כזאת יהודית בעיניי שנהפכה למוקצית אפילו בשירים.
מקווה שיש עוד כמה שנים לפני שגם שירים על אהבה יעלמו.
על זה הבחירות- על אנשים שחושבים שהכללות הן הכרח חיוני כי אין להם שום דרך אחרת לטעון משהו ענייני ומבוסס
כמה סקרים שנערכו בבריטניה, מראים כי כ-50% מהבריטים לא יהיו מוכנים להילחם עבור ארצם בשום סיטואציה. תוצאות כאלה הן כמעט בגדר גזר דין מוות לאומה הבריטית בטווח הבינוני-ארוך.
גם בישראל, יש מחנה אחד שמוכן להילחם ומחנה אחד שמוכן לשלם כל מחיר כדי לא להילחם. כן, אני מכיר את הסוגיה החרדית בהקשר הזה ולרגע לא מזכה אותם, לא מתכחש לכך ולא מתעלם ממנה - מדובר בבעיה קשה שמחייבת תיקון;
אבל בו-בזמן, במאקרו, בחיתוך בין המחנות של שמאל וימין, כל אדם ישר והגון מבין שמדובר בימין שמוכן להילחם על המדינה, ובשמאל ששואף לעשות כל דבר ולשלם כל מחיר כדי לא להיאלץ להילחם עליה (בהכללה, כמובן, אבל ההכללות הן הכרח חיוני בנושאים כאלה).
על זה הבחירות. אפשר לסלף, להיתמם, לטמון את הראש בחול, להעלות טיעונים צבועים - אבל בסוף אי אפשר להימלט מכך: המחנה שמוכן להילחם על המדינה, מול המחנה שהטיף בלהט לכניעה לאורך כמעט כל המלחמה, ויוביל את ישראל לאבדון בשם ההתמכרות לשקט בכל מחיר.
