Yaki Hepstein retweeted
It is heartbreaking to see antisemitism in my hometown. I was born in Wyncote, near Philadelphia, and it makes me angry and ashamed to see hatred tolerated there.
The numbers show this is not an abstract concern. The Anti-Defamation League recorded 465 antisemitic incidents across Pennsylvania in 2024, an 18% increase over 2023. It tracked 189 incidents in Philadelphia and 51 in Montgomery County. These reports include harassment, vandalism, and assault; they are not all classified as crimes. (adl.org, philadelphia.adl.org)
Hateful expression harms more than its immediate target. In a 2025 survey of Jewish Americans, 79% said they were concerned about antisemitism, and 52% said they had worried about their personal safety because of their identity. Nearly half reported taking steps to increase their security. A research review also found that exposure to hate is associated with worse psychological well-being, more negative stereotypes, and less trust between groups. (philadelphia.adl.org, pmc.ncbi.nlm.nih.gov)
It takes me back to the racism I experienced in the 1960s: signs throughout the South declaring that Black people could be refused service, along with separate “white” and “colored” signs on bathrooms and drinking fountains,”no niggers”. I remember what that hatred looked and felt like. We cannot accept it in any form, directed at any people.
I wish I could be there to stand with those protesting HATE. I am asking elected officials and other leaders in Philadelphia: Where are the clear statements condemning antisemitism? When hateful language is excused or repeated, it can make hostility seem acceptable and deepen fear and division. Leaders should speak plainly and consistently: antisemitism and hate have no place in our communities.
What the hell? We have to speak up.
Reggie Jackson
The Mr. October Guy
דעה, ממשלה רחבה - למה אין בלתה:
אני קונסיסטנטי בזה לא בגלל השמעלץ של אחדות, זה קשקוש ואי אפשר להכריח לאהוב מישהו שאתה לא מת עליו. ומלא פה לא מתים אחד על השני.
אבל מה כן?
אני חושב שקבלת ההחלטות היום מושפעות באופן דרמטי שלא לומר כמעט מוחלט, ממה הציבור חושב ואומר.
מכיוון שאנחנו בעידן שבו הציבור כבר מזמן לא ביציע, אלא במגרש 24/7 (להלן כל עוד יש רשתות חברתיות) האופציה של ממשלה צרה תוביל בהכרח לחוסר שקט בואכה כאוס בשיח + התקדימים שיצרה המחאה הקודמת הגדולה (קפלן) תייצר גם לא מעט שיבושים ברחובות = ממשלה משותקת למדי.
ולכן, אין מנוס אלא מלקבץ את 3-4 המפלגות הציוניות הגדולות ביותר ביחד ובכך בעצם לרכך את יכולות הפעלת הלחץ מבחוץ על כל תזוזה של סנטימטר ולאפשר למקבלי ההחלטות לעשות את מה שטוב לעם ישראל.
ומה שטוב לעם ישראל כמו שאומר ידידי יונתן אדירי, זה החלטות רדיקליות ולא סתם עוד דברים פרווה.
וזה לא יוכל לקרות בלי ממשלה רחבה.
אני מבין לגמרי טקטיקות של להשביע ממשלה עכשיו יהיה מה שיהיה כי נתניהו וכו' - ואולי זה גם יעשה את העבודה באספקט הזה. מבין את זה לגמרי. אבל אבל בסוף בסוף, בקונסטלציה הנוכחית מה שיחכה בפינה למי שבאמת רוצה ממשלה שטובה לציונות - יהיה חייב לבחור באופציה של ממשלה רחבה.
מקווה שלא נצטרך לעבור הרבה שיט עד שנגיע לשם.
אגב, היחיד שלא טעה לאורך כל הדרך ואמר את זה כל הזמן (כל הזמן = יותר מעשר שנים ועד היום) - אבישי בן חיים. פרשן מס 1 לענייני חרדים
דל"פ - אני לא יודע כמה התמונות של עשרות ילדים באוהל מלא בגשם בעזה אמיתיות או לא וכמה הם עושים מניפולציות כמו שהיה אז עם ילדים בתור עם סירים ביד ואז ראית בדיעבד צלם מהנדס את הכל (יודע, כך או כך לא כיף בעזה אבל זה על החמאס).
אבל זה מה שהעולם רואה.
ולכן טוב תעשה מדינת ישראל אם תציע בקול רעש גדול לילדי ואמהות באיזורים כאלו בעזה שמעוניינים בכך, להגיע למתחם כלשהו שבו הם מקבלים מחסה לחורף.
פרשנות + תחזית למה בסוף תהיה ממשלת רחבה שכוללת לפחות את שלושת המפלגות הגדולות ביותר בגוש הציוני (ליכוד/ישר/יחד)❤️:
מכיוון שהעניין הזהותי/רגשי משחק תפקיד מרכזי באופן שבו אנשים מגבשים את דעתם ומתבטאים על מה צריך לעשות, כל גוש צריך לפני שהוא נכנס למו"מ על האופציה הסבירה ביותר לממשלה יציבה, לספק לאנשיו ולבוחריו את יצר הנקמה/"השפלת הצד השני" המבעבע בו.
בגדול, הבחירות עשו בעניין הזה את העבודה עבור בוחרי נתניהו והקואליציה. הליכוד עקפה את אייזנקוט, נתניהו ראש המפלגה הגדולה ביותר והצד השני לא השיג את המספרים שרצה. הפרצופים המבואסים באולפנים וברשתות היו הקטרזיס.
עכשיו, גם קהל גוש השינוי צריך כזה.
לכן יהיו מהלכים (החלפת יו"ר/השבעת ממשלת מיעוט וכו') שיספקו רגעי באסה ממחנה הקואליציה הנוכית/יוצאת ולי הופמן כאלו יקבלו את הקטרזיס שלהם וירגישו שדפקו את הצד השני.
אחרי זה המערכת תחזור לשפיות (יחסית), אייזנקוט יבין שקצת קשה להניע מהלכים בין גולדקנוף וגלעד קריב. ושבעיה להעביר דברים כשאתה לא יודע באמת אם יוסף ג'ברין יסכים לתת גב גם מבחוץ למבצע סיכול שיהיה בעזה או בשומרון (ואף לדברים פשוטים יותר) ונתניהו והליכוד מצידם יבינו שאופציית הישיבה באופוזציה אכן יכולה לקרות - ונמצא את עצמינו סוף סוף במו"מ על הקמת ממשלה יציבה וציונית במקסימום שלה.
לא נעים להודות אבל למעצבנים כמוני ווין ווין סיטואיישן…
גם ממשלה שאני בסיידר גמור עם רוב מי שירכיב אותה, גם מעתה ועד עולם יכול לנצח בכל ויכוח עם חברים טובים משמאל על מי לא עמד במילה שלו
תענוג ! חלום!
דל״פ - אי קיום הבטחת בחירות זה משהו אחד שכל צד במערכת הפוליטית יוכל לשלוף את הנשקים שהוא רוצה כדי להוכיח שזה בסדר או לא בסדר.
אבל.
המבחן הוא המערכת המשפטית (החל מיועמשית ועד בגץ) ומה היא תאשר ועד כמה זה יהיה זהה למה אישרו או לא אישרו לממשלה היוצאת.
כל מה שיחרגו מ- זהה לחלוטין - יתן נשק וצריך להגיד מוצדק לטענות על מערכת שהשיקולים בה הם (גם) פוליטיים.
זה צריך לקחת בחשבון.
דעה: על הטעויות ההיסטוריות מתקופת נתניהו שיכלו להזיז את המחט (למדינה, ולימין).
אמלק - פספוס עסקת המאה של טראמפ, והכנסת מנסור עבאס לממשלת ימין.
*** *** ***
הימין היום טוען לא פעם ולדעתי במידה רבה של צדק שבן גוריון (לא רק הפרסונה, אלא שם קוד לתקופה) היה מוצא את עצמו הרבה יותר מחובר למדיניות וערכים שמאפיינים את המחנה הזה. מדיניות שתומכת בהתיישבות, מכירה בארון הספרים היהודי כבסיס למדיניות וכו'.
אבל.
מה שהפך את בן גוריון גם למי שהצליח להגשים בפועל היתה ההבנה שריאל פוליטיק/פרגמטיזם הם חלק מהמערכה הגדולה, בטח אם אתה מאמין בנצח ישראל.
אני חושב שלימים יתברר שזה שגורמים בימין בסופו של דבר גרמו לכך שישראל לא הסתערה על עסקת המאה בפופמפוזיות ולא אפשרה *רק* לפלסטינים להיות הצד שדוחה את זה (והרי ברור שהם לא היו עומדים בזה) זה פספוס בקנה מידה היסטורי ביחס לבנפיט שהיינו מקבלים ולבור שהפלסטינים היו מכניסים את עצמם לתוכו. בור שלא היה מאפשר להם לצמוח למימדים המפלצתיים של התמיכה שיש להם עכשיו בעולם (הם היו צומחים, אבל לדעתי לא ככה).
אותו כנ"ל הסיפור עם מנסור עבאס והכניסה שלו לקואליציה דאז, כפי שנתניהו עצמו בגאונות (לטעמי) זיהה את הפוטנציאל שבשותפות הזאת שהיתה קורת גם תחת עיניים פקוחות יותר מהחשש שזה יעשה תחת קואליציה פשרנית יותר.
עד שהימין העמוק ומי שמוביל אותו לא יאמצו את המודל הבן גוריוני של פרגמטיזם, אני חושש שנהיה בסירקל כזה של הישגים רבים ואז מחיקה מוחלטת שלהם (כדוגמת גוש קטיף). וחוזר חלילה. ולצערי הרב הסיפור של הסנקציות מעבר לפינה עלול ללמד אותנו שיעור כואב נוסף בזה
יהודית רביץ לא בשמאל:
מי שעקב אחרי הריאונות שהכבש עשו סביב האיחוד (כאן בריאיון מעולה שיונית לוי עשתה איתם לפני יותר משנה) הריח את זה כבר מזמן. אי אפשר היה לפספס לדעתי את כמות גלגולי העיניים שלה מול אמירות חד משמעיות של גידי גוב בעניינים פוליטיים והדרך שבה היא הגיבה למכתב אומנים נגד מלחמה (בריאיון הזה ממש).






