המשטרה הצרפתית נראים כאילו הם נלחמים בימי הביניים. איפה התותחי מים, כדורי גומי, משהו? למה להלחם עם שריון ומקלות כמו מסכנים? לא מבין את זה.
⚠️🔴 À REGARDER JUSQU'À LA FIN
JE NE PEUX PAS DÉCRIRE CE QUE JE VIENS DE VIVRE À MARSEILLE.
#17octobre
מדינת ישראל יכולה לדעתי לשפר פלאים את מצב הכבישים בארץ דרך מהלך לאימוץ אגרסיבי של FSD בכבישים ע״י הטבות מיסוי, ביטוח וסבסוד עלויות עבור השירות תוכנה. זה יכול לפתור מלא בעיות על הכבישים פה. מלא.
יש סיכוי שנראה פה שידור חוזר של 2021
You’re unable to view this Post because this account owner limits who can view their Posts. Learn more
״אמזון לא רוצה לשרת אייג׳נטים עכשיו = צריך מתחרה חדש לאמזון״
זה דוגמא מושלמת לזה שאנשים צריכים לעצור רגע
ולעשות זום אאוט בקשר לכל האירוע הזה של אייג׳נטים קונים דברים באינטרנט.
לאמזון יש עסק פרסום של כמעט 70 מיליארד דולר שצומח 28% שנתי ב5 שנים האחרונות, וצמח יותר מAWS ב2025.
אמזון לא יכולה לקום יום אחד בבוקר, לראות שמטא השיקה את מיוז ולהגיד ״אין בעיה, בואו תיקחו לנו את כל שכבת ההפצה ו70 מיליארד דולר של הכנסה מפרסום״. העסק הזה הזה הרבה יותר חשוב מאשר לשרת כמות מאות אלפי פריקים שמתלהבים מאייג׳נט שקנה להם גרביים באמזון (שהם בטח יקנו ישירות בכל מקרה בשני קליקים).
אמזון לא רק מוכרת מוצרים.
היא מחזיקה באחד המקומות הכי חשובים באינטרנט:
הרגע שבו לקוח אומר מה הוא רוצה לקנות.
כשאני מחפש באמזון מכונת אספרסו, עשרות יצרנים יכולים לשלם לאמזון כדי להתחרות על הכוונת רכישה הזאת.
ואז יום אחד מגיע מיוז ואומר:
״מעולה. מעכשיו אתה אומר לי ישירות מה אתה רוצה, אני אמצא לך את המוצר ואקנה אותו בשבילך באמזון.״
מבחינת אמזון זה לא סתם עוד ערוץ הפצה.
זה אומר:
מטא מקבלת את כוונת הרכישה.
מטא בוחרת איזה מוצרים נכנסים לרשימת האפשרויות.
מטא שולטת בממשק משתמש.
ואמזון נדחקת לעמדה בה היא הופכת לקטלוג + תשלום + לוגיסטיקה מאחורי הקלעים.
כמובן שהיא תגיד לא תודה!
לשופיפיי, לעומת זאת, יש אינטרס הפוך, בגלל שהיא לא מרקטפלייס אחד גדול. הלקוחות שלה הם מיליוני סוחרים שרוצים דבר אחד: עוד הפצה ועוד מכירות.
לכן שופיפיי רוצה שהמוצרים שלהם יהיו זמינים בChatGPT, ג׳מיני, מיוז, ובכל אייג׳נט אחר שיגיע. היא כבר בונה בדיוק את התשתית הזאת: קטלוגים, תשלום, הנחות, ייחוס מכירות מותאמים לאייג׳נטים.
נחזור לאמזון - היא לא צריכה עוד הפצה. היא צריכה לא לאבד את ההפצה שכבר יש לה.
מצד שני, ברור לכולם שהיא גם לא יכולה לחסום אייג׳נטים לנצח.
האתגר פה הוא המנגנון שמאפשר את חווית הרכישה באמזון.
יש לה קטלוג של ליטרלי מאות מיליוני מוצרים שועבד בצורה מאוד מתוחכמת ומתאים את עצמו בצורה מאוד מאוד יעילה לכל רוכש בהתאם להיסטוריית רכישה, חשיפה לפרסומות ועוד מלא מלא פרמטרים.
התממשקות ישירה לפלטפורמות צד שלישי של אייג׳נטים אומר שחווית הרכישה של הלקוח באמזון נפגעת, בגלל שאין אלגוריתם שיכול להמליץ ללקוחות על המוצר המושלם בשבילם, אין הסטוריית רכישה, חיפוש, השוואת מחירים ועוד.
לכן, אמזון חייבת לשמור על הלקוח בצד שלה, לפחות עד שיש לה אפשרות לעשות attribution מספיק טוב לאייג׳נטים ולספק את אותה חווית הרכישה ללקוח דרך הפלטפורמות צד שלישי, מבלי לפגוע בעסק הפרסום שלה. זה קשה.
אמזון כבר נמצאת בערך באמצע הדרך. Alexa for Shopping יכולה לחפש גם באמזון וגם אצל סוחרים חיצוניים, ו-Shop Direct כבר כולל יותר מ-100 מיליון מוצרים מותאמים לרכישה אוטונומית דרך האייג׳נט של אמזון.
במילים אחרות, אמזון כבר מנסה להפוך את עצמה לממשק שדרכו אתה קונה, גם כשאמזון לא חלק מהעסקה.
בטווח הארוך, האסטרטגיה הנכונה עבור אמזון היא לדעתי:
1. פתיחה מבוקרת של הפלטפורמה דרך Amazon Agent API שמאפשר לאייג׳נטים חיצוניים לרכוש דברים דרך הפרוטוקול של אמזון.
2. העלאת הילוך בקידום של Alexa להיות הסוכן של כל הרכישות האינטרנטיות של כולם. בתוך או מחוץ לאמזון. אפשרות מעניינת בשילוב פריים.
ואז יש את שאלת ה70 מיליארד דולר: מה יהיה עם עסק הפרסום של אמזון?
היום מוכר שמפרסם באמזון בעצם אומר לה:
"אני מוכן לשלם 2.30 דולר כדי שהלקוח הזה ילחץ על מכונת הקפה הממומנת שלי."
בעולם של סוכנים זה יכול להפוך ל:
"אם יש לקוח מאומת דרך (ChatGPT, Muse, גרוקבוט) שמחפש מכונת אספרסו מתחת ל-1,000 דולר, אני מוכן לממן לו הנחה של 40 דולר ולשלם לאמזון עוד 15 דולר אם העסקה תיסגר."
הסוכן של המשתמש עדיין פועל לטובתו, כי ההצעה עצמה באמת טובה יותר. אמזון לא צריכה לשחד את הסוכן כדי שימליץ על מוצר פחות טוב.
עסק הפרסום שלה ישתנה מתחרות על תשומת לב לתחרות על כוונת רכישה. הקאצ׳ הוא שלטובת פרסום אג׳נטי מסוג כזה, היא כנראה שהיא תהיה חייבת לעשות קניבליזציה לעצמה ולהרוג חלק מכובד ממספר החשיפות של Sponsored Search.
האם זה שווה את זה? התשובה תלויה בשאלה של האם אייג׳נטים הופכים לממשק רכישות החדש של האינטרנט.
כנראה שזאת שאלת השאלות שהנהלת אמזון מתערערת בה בימים אלו.
היתרון הגדול של אמזון במשחק הagentic commerce הוא דאטה.
אם היא תצליח למנף את זה כדי להפוך את אלקסה לאייג׳נט הקניות הטוב בעולם, ובמקביל לפתוח את אמזון בצורה מבוקרת לסוכנים אחרים, היא לא בהכרח מאבדת את מהפכת המסחר האייג׳נטי.
היא אולי תצא ממנו אפילו חזקה יותר.
בהצלחה לכל מי שרוצה להתחרות באמזון!
מישהו מוכן להסביר לי למה אנשים כל כך מתלהבים מפיצה נאפוליטנית?
זה 50% שוליים של בצק רך, 50% מרק פיצה שלא כיף לאכול
חומרי גלם בצד, לא ברור על מה הנאפוליטנים קיבלו כל כך הרבה קרדיט פה. אמריקאים מכינים פיצה טובה יותר בפער.
אחד הספרים הטובים שקראתי בשנים האחרונות הוא Dopamine Nation של אנה למבקה. בספר היא מתארת שני מנגנונים שהופכים דברים לממכרים עבור בני אדם:
1. תגמול משתנה - פעולה או שימוש במשהו שהמוח לא יודע לחזות בדיוק כמה מתגמלת היא תהיה. במילים אחרות - ספייק דופמין משתנה.
2. משהו חדש/בלתי מוכר - כל פעם שאנחנו משתמשים, התוצאה/חוויה תהיה חדשה, אפילו אם זה רק קצת.
השילוב של שניהם יוצר מנגנון מאוד עוצמתי, שגורם לנו לחזור לרצות עוד ממשהו, גם אם הוא כבר מאוד מספק. זה נגרם בגלל שכל פעם שאנחנו משתמשים בדבר, הבייסליין של הריגוש עולה, וככה אנחנו כל פעם צריכים שימוש עוצמתי יותר כדי להרגיש סיפוק.
הhigh של שימוש בLLMs וכלי AI משלב את שני המנגנונים האלה לתחושה שאף מוצר אחר לא נתן עד היום - דופמין מפרודוקטיביות מזוייפת.
מאוד קל להעביר שעות על גבי שעות מול קלוד בתחושה שאנחנו בונים משהו חשוב. הזמן עובר בטיל והמוח בטירוף של context switching של כמה טאבים פתוחים במקביל. מידי פעם רפרוש קטן של X לראות מה חדש בזמן שקלוד חושב (שימור דופמין) - ״השיקו מוצר חדש שאני חייב לבדוק! חוזר לside thread, עוד רעיון חדש, גיוס חדש לסטארטאפ, מניות רצות״ ותחושה שכולם מספיקים לעשות יותר ממך. אחרי 4-5 שעות אתה פתאום מרגיש שטיגנו לך את המוח בשמן עמוק בלי שיצרת משהו שימושי. וחוזר חלילה ביום שלמחרת.
עיקר הבעיה פה היא context switching - המוח אוטומטית מקבל תחושה של ״AI מאפשר לי לעשות כמה דברים במקביל, לכן אני פרודוקטיבי״. זה בדיוק הלופ שהLLMs מעודדים כי זה מעלה את צריכת טוקנים, וקורה לדעתי בעיקר בגלל הזמן המת בו המודל ״חושב״ ומייצר טוקנים לפני תשובה.
מעולם לא היה קל יותר ליצור דברים חדשים מאפס.
מעולם גם לא היה קל יותר לבזבז המון זמן בבניית דברים חסרי תועלת בתחפושת של פרודוקטיביות כי זה AI.
ביום שני הקרוב, בכפוף לאישור הרגולטורי הסופי, CME צפויה להשיק לראשונה חוזים עתידיים על מחיר כוח מחשוב.
בפועל, יושקו שני חוזים: GPU1 ו-GPU2, שעוקבים אחרי מדדי מחירי השכרת GPUs של @silicondata.
איך זה יעבוד:
סיליקון דאטה אוספת מחירי השכרה של GPUs מעשרות פלטפורמות Neocloud, מנרמלת אותם למחיר של דולר ל-GPU לשעה, ומפרסמת בכל יום עסקים מחיר reference עבור שני סוגי מעבדים של Nvidia:
חוזה GPU1 עוקב אחרי מחיר השכירות של H100.
חוזה GPU2 עוקב אחרי מחיר השכירות של B200.
כל חוזה מייצג 730 שעות GPU, כלומר בערך חודש מלא של שימוש ב-GPU אחד.
אם לדוגמה GPU1 נסחר ב-$5 לשעה, שווי החשיפה של חוזה אחד הוא:
$5 × 730 = $3,650.
מהיום הראשון CME צפויה להציע 36 חודשי פקיעה שונים, כלומר חוזים חודשיים עד שלוש שנים קדימה.
סיליקון דאטה לא קובעת את המחיר של כל אחד מ-36 החודשים האלה. היא רק מפרסמת את מדד המחיר היומי של השוק הנוכחי.
המחיר של ינואר 2027, יוני 2028 וכן הלאה ייקבע במסחר בין קונים ומוכרים ב-CME.
בפועל, זה יוצר לראשונה עקומת מחירים סחירה של כוח מחשוב כמה שנים קדימה.
כל חוזה יתכנס בסופו של דבר למחיר המבוסס על ממוצע מדד סיליקון דאטה במהלך חודש הפקיעה. משמע אין מסירה פיזית של GPUs. ההתחשבנות היא כספית בלבד.
זה יהיה מיילסטון חשוב מאוד להמשך התפתחות תשתיות הAI מכמה סיבות עיקריות:
1. כלי גידור עבור מי שמוכר וקונה מחשוב.
עד היום גם קונים וגם מוכרים של כוח מחשוב היו חשופים מאוד לתנודות במחיר.
חברות שצריכות כוח מחשוב, כמו Anthropic או OpenAI, יכולות מעכשיו לקנות futures כדי לגדר עלייה עתידית במחירי המחשוב.
נניח שחברה יודעת שהיא תצטרך 100 אלף H100 בינואר 2027, וחוזה ינואר נסחר היום ב-$2.50 לשעה.
היא יכולה לקנות חוזים ב-$2.50.
אם בינואר המחיר הממוצע יעלה ל-$3.50, היא אמנם תשלם יותר בפועל על המחשוב, אבל זה יתקזז לה עם הרווח על החוזים.
אם המחיר ירד ל-$2, היא תשלם פחות על המחשוב אבל תפסיד על החוזים.
המטרה של הצד הקונה היא לא להרוויח, אלא לנעול את רכיב המחיר.
בצד השני, ספקיות מחשוב כמו CoreWeave, Nebius ושאר ה-Neoclouds יכולות לעשות את ההפך.
אם הן חוששות שמחירי ההשכרה יירדו, הן יכולות למכור חוזים דרך פוזיציית שורט.
אם הן מוכרות חוזה ב-$2.50 והמחיר יורד ל-$1.50, ההכנסה שלהן משכירות GPU אמנם נפגעת, אבל השורט מרוויח בערך $1 לשעה ומקזז את הירידה.
זה יכול להפוך חלק מההכנסות העתידיות שלהן ליותר צפויות, ובהמשך אולי גם להקל על גיוסי חוב ומימון תשתיות.
חשוב לציין שחוזים מגדרים רק מחיר, לא utilization!
אם Neocloud מחזיק 10,000 GPUs ואף אחד לא שוכר אותם, החוזה לא פותר לו את הבעיה.
הוא גם לא מבטיח שהמחיר שה-Neocloud עצמו יקבל יהיה זהה למדד. הוא רק יהיה בסיס בין מחיר השוק לבין המחיר שכל ספק מצליח לגבות.
2. שינוי באופי עסקאות מחשוב.
עד היום, חברה שרצתה לרכוש כוח מחשוב הייתה עומדת בפני 3 אפשרויות:
לקנות Spot או On-demand לפי המחיר משתנה, או להתחייב מראש לCapacity דרך חוזי Take-or-pay ארוכי טווח (כמו החוזים שראינו של SpaceX עם אנתרופיק לדוגמא).
חוזה Take-or-pay נותן שני דברים חשובים:
מחיר ידוע מראש, והבטחה לcapacity.
החוזים של CME משנים את התמונה כי הם מאפשרים להפריד בין השניים.
מעכשיו, חברה יכולה להמשיך לקנות On-demand, לשמור על גמישות בין ספקים ובין דורות GPU, ובמקביל לקנות חוזים כדי לגדר את סיכון המחיר.
החוזה יספק חלק מהוודאות של Take-or-pay, בלי לקחת על עצמו את אותה רמת התחייבות פיזית ארוכת טווח.
אבל - בגלל שחוזים לא מבטיחים GPU בפועל, מחסור קיצוני בשוק יכול להוביל למצב בו חברה מגדרת שינוי במחיר בהצלחה ועדיין לגלות שאין לה capacity כדי לאמן מודלים חדשים.
מסיבה זו, כנראה שעסקאות Take-or-pay לא בכרח יעלמו, אלא בעיקר ישתנו.
הערך שלהם יהיה פחות סביב "נעילת מחיר", ויותר סביב הערך האמיתי סביב השירות עצמו:
הבטחת capacity, SLA, networking, מיקום, cluster quality ושירות.
וזה כנראה יוביל להשפעה נוספת ומאוד מעניינת:
3. שקיפות גבוהה יותר בין Neoclouds.
ברגע שיש reference price אחד לשוק, יהיה הרבה יותר קל להבין מה ה-premium או discount שכל ספק מצליח לגבות מעל מחיר הבסיס.
נניח שחוזה H100 לינואר 2028 נסחר ב-$5 לשעה.
חברה כמו CoreWeave יכולה להציע capacity ב-$5.50 ולהגיד:
אצלנו אתם משלמים 50 סנט יותר בגלל cluster גדול יותר, networking טוב יותר, SLA חזק יותר, תמיכה טובה יותר או גיאוגרפיה מסוימת.
ספק אחר אולי ייסחר ב-$4.80 בגלל שירות חלש יותר או אזור פחות אטרקטיבי.
פתאום אפשר להפריד בצורה הרבה יותר ברורה בין:
מחיר ה-GPU בתוך commodity והערך המוסף של הספק של הGPU. זה יכול לפרק את שוק ה-Neoclouds לשכבות איכות ברורות יותר.
4. השינוי הכי חשוב - price discovery.
מי שניסה לעקוב אחרי מחירי GPUs בשוק עד היום ראה עשרות ספקים שונים עם מחירים שונים לגמרי עבור אותו המודל, עבור ההווה בלבד.
לראשונה, יהיה לנו מחיר שוק סטנדרטי שאומר כמה השוק מוכן לשלם היום עבור חשיפה למחיר H100 או B200 בעוד שנה, שנתיים או שלוש.
אם השוק הזה יהפוך לנזיל, הוא לא יהיה רק כלי לגידור, הוא יהפוך ל-forward curve של תעשיית ה-AI infrastructure כולה.
וגם יספר לנו בזמן אמת הרבה על הציפיות של השוק לגבי מחסור ב-GPUs, התרחבות capacity, ירידת מחירים, מעבר בין דורות שבבים והביקוש העתידי לכוח מחשוב.
אמשיך לעקוב
ג׳ואי גבייה הוא נכס לאומי לארה״ב
Chief Design Officer @jgebbia officially unveils America.gov, the new online home for the United States of America
טרנד שהופך להיות די עקבי בשבועות האחרונים הוא שטוקנים זולים יותר = עלייה במחירי GPU\שעה
האינסטינקט הראשוני היה לחשוב שהמודלים הסינים הולכים לשבור את השוק בגלל שהם מפילים את מחירי הטוקנים של המודלים האמריקאיים. אופוס 5.5 חתך עלות ביצוע משימה (לפי בנצ׳מרק) ב77% בהשוואה לאופוס 5 שהושק לפני חודשיים בלבד.
זה יוצר תגובה בדיוק הפוכה בביקוש לטוקנים...
מודד מחירים בפועל של עסקאות מחשוב, מראה עלייה של 81% ב3 חודשים האחרונים עבור מחירי עסקאות השכרה של B200.
טוקנים זולים יותר מעלים את הביקוש לטוקנים, בגלל שזה מאפשר לעשות דברים שהיו יקרים מידי קודם.
זה יוצר לופ רפלקסיבי שמרחיב את גודל השוק ע״י הורדת מחירים (או בשמו המקורי Jevons Paradox):
טוקנים זולים יותר = יותר משימות אפשריות עם LLMs = יותר ביקוש לייצור טוקנים = מחירי GPUs גבוהים = TAM גדול יותר ליצרני GPUs.
זה בדיוק האפקט שאנבידיה רוצה להמשיך לקדם, בין היתר עם תמיכה במודלי Open Wieghts והרכישה של Hugging Face.
ב5 באוקטובר CME משיקים את הSilicon Data Compute Futures. חוזי מחשוב סחירים העוקבים אחרי שני אינדקסים, GPU1 עבור מחירי H100 וGPU2 עוקב B200.
דלפ - בתור אחד שמשתמש באייג׳נטים, לא ברור לי איפה דברים כמו Muse וInstinct אמורים לתפוס מקום בחיים של אנשים מחוץ לעבודה.
נראה כמו צעצוע נחמד לאנשים שעובדים בהייטק, לא מעבר.
מזכיר שאנתרופיק הרבה יותר חשופה לטרנד הזה כיוון שמעל 80% מהכנסה שלה מגיעה מAPI, מול כ20% בלבד אצל OAI וSpaceXAI שם רוב ההכנסה היא ממינויים.
זה מסביר הכי טוב למה דריו היה ראשון לקרוא לעצור את הפיתוח של המודלים האלה…
עבור סם ואילון, זה פחות קריטי כי העסקים שלהם פחות תלויים בהכנסה מ API, וגם באופן מסויים בגלל זה הם פחות תלויים בביצועי קצה של המודלים שלהם…
Looks like today may be a record day for token volume % of open models on Vercel AI Gateway:
🟦 Open 78.4% 🟨 Closed 21.6%
While spend 💲 usually tells a different story, #3 and #4 today are Moonshot AI & DeepSeek. Adding Z.ai, their combined spend surpasses OpenAI (#2).
(Do note that's the spend for inference of the model across providers (mostly in the US), not revenue going directly to the open weight labs.)
הכתובת היתה על הקיר כבר לפני 5 חודשים
נקודה למחשבה בקשר לאנתרופיק
שעברה רשמית את OpenAI בקצב הכנסה (שעומד כרגע על $30B בשנה).
היא ממשיכה להכפיל את קצב ההכנסה השנתית כל חודשיים
וכנראה שתגיע ל$40B בסוף החודש *אם שום דבר לא ישתבש*
ופה אולי נמצאת הנקודה הכי מעניינת במירוץ הזה ובהשוואה בין השתיים. OAI מייצרת הכנסות בעיקר ממינויים, אנתרופיק בעיקר משימוש בAPI. מודל עסקי שונה לחלוטין, ולמרות זאת משווים אותן תפוחים לתפוחים.
אם מחר בבוקר קם מודל חדש (בעיקר אם OSS) שיכול להחליף את קלוד בעלות נמוכה יותר, יש סיכוי טוב שאנתרופיק לא תמשיך להגדיל הכנסה בקצב הזה. אותו איום כנראה לא תקף עבור OAI, שם המודל העסקי מבוסס בעיקר על משתמשי consumer
שלא מבינים במודלים, ולא יעניין אותם אם מחר בבוקר יהיה מודל סיני משופר בחינם.
למטה השוואה מעולה שממחישה את ההבדל
(קרדיט ל all in podcast)
