כיצד אפשר לעמוד למשפט לפני מי שאין גבול לגדולתו? הרי כל חטא, גם כזה שנראה בעינינו קטן, הוא מרידה במלך העולם. אילו היינו נידונים לפי רוממותו של מי שהמרינו את פיו, מי היה יכול לעמוד בכך? הפער שבין בורא לאדם מוגבל היה מעניק לכל מעידה חומרה שקשה לשאת. ובכל זאת, בשעה שזעקת סדום עולה לשמים, אומר הקב״ה: ״אֵרְדָה נָּא״. וכי עליו לרדת כדי לראות? הלא העולם כולו גלוי לפניו. אלא שזו ירידה אל מידת האדם: הקב״ה כביכול מניח את רום מעלתו בצד, וניגש לדון את ברואיו לפי ערכם. הוא בוחן את המעשה מתוך ההשוואה לנברא, בלי להעמיד מולו את מלוא משמעות הפגיעה בכבודו האינסופי. הדין נותר דין, והאדם אחראי למעשיו. גם לאחר הירידה הזאת ייתכן שיימצא חייב, כפי שאירע בסדום. אבל עצם הדרך שבה מתברר משפטו כבר ספוגה ברחמים. בטרם נשקלה האשמה, נבחרה אמת המידה שתאפשר לדון אדם כפי מידותיו. (תובנה לחיים בהשראת אור החיים הקדוש)

בתוך מגמת הירידה של המפלגות החרדיות, יש גם אלומת אור מעניינת דווקא בביתר עילית: יהדות התורה רשמה בעיר התחזקות של 4,000 קולות. נראה שהליהוק של דודי זלץ לרשימה הארצית לכנסת החזיר הביתה גם חלק ממאוכזבי ג’.

שתי מסקנות הבוקר: כולנו חייבים לבקש סליחה ממומו פילבר. מכונה משומנת של אדם אחד. הוא היה הכי קרוב למציאות. ובכלל, הגיע הזמן להפסיק להתייחס למדגמים ולסקרים בחרדת קודש. כל אחד מהגג מנהמת ליבו, ואז מצרף לזה גרף ואחוזים.

כמה נכון. כמה מדויק. תמיד נשלחת לביבי יד משמים, למעלה מדרך הטבע!

במצעד התהפוכות של הלילה: הערבים הפתיעו. השמאל הובס. הימין רשם הישג, אך לא ניצחון. ישראל נותרה בערפל.

ועדיין, הכותרת הגדולה של הערב תהיה אחת: אין הכרעה בישראל. הזינוק הערבי מסבך עוד יותר את המפה הפוליטית. לא הימין ולא השמאל יכולים כרגע להרכיב ממשלה בכוחות עצמם. נכון, בחירת יו״ר הכנסת הבא והקמת ועדת חקירה ממלכתית מחכות מעבר לפינה. אבל גם איראן מחכה מעבר לפינה. ולהישען על גוש ערבי כבסיס לניהול מדינה בשעה רגישה כל כך, זה כבר יהיה טירוף.

גם בשעה האחרונה לסגירת הקלפיות, הקול הערבי מזנק ומוביל. דראמה של ממש.

אם מתעלמים לרגע מפילבר ונצמדים לממוצע של כל המדגמים האחרים, מסתמנת כאן מערכת פוליטית חדשה לגמרי: כוח ערבי אדיר, ליברמן על הקשקש ונתניהו רחוק מאוד מ־61. אם זו התמונה שתתייצב הלילה, מחר נתעורר למדינה חדשה.

ליברמן זה הסיפור של המדגמים הלילה. מטורף.

מלחמה על כל קול!

תובנות של יום בחירות 5: העיניים שלנו הלילה גם על איווט ליברמן. סקרי הטלוויזיה נתנו לו תשעה ועשרה מנדטים, אבל מהדיווחים הלא־רשמיים שמגיעים מהמטות ומהערים מצטיירת תמונה חלשה בהרבה. בקונסטלציה מסוימת, הוא עוד עלול למצוא את עצמו מתחת לאחוז החסימה. המסע האישי של נפתלי בנט עשוי להתברר כאחד הסיפורים הגדולים של הבחירות האלה. לפי דיווחי הפעילים, בנט מטפס במעלה העשירייה השנייה, ובדרך שותה לא מעט מהקולות של ליברמן. בנט מצד אחד, וינטר מצד שני, ואיווט עלול לגלות שהמרחב האלקטורלי שלו הצטמצם הרבה מעבר למה שהראו הסקרים. מוקדם להספיד. במעוזים מסוימים של ציבור יוצאי ברית המועצות, ובהם אשדוד, מגיעים גם דיווחים על שמירת הכוח. מנגד, באזורים אחרים מתארים הפעילים נוכחות חלשה מאוד. לכך מצטרפים דיווחים על סקרים פנימיים שהונחו בפני ליברמן ערב הבחירות והצביעו על היחלשות משמעותית. אם שיעור ההצבעה יישק לקו שמונים האחוזים, והמעוזים הוותיקים לא יספיקו כדי לפצות על אובדן הקולות, האפשרות הזאת עלולה להפוך לדרמה של הלילה. מי שקיבל בסקרים תשעה ועשרה מנדטים עלול להילחם על עצם הכניסה לכנסת. שוב, אלה דיווחים בלתי רשמיים והערכות מהשטח. עדיין אין כאן תוצאות. אבל כשהדיווחים הללו מציבים את אייזנקוט גבוה ואת בנט בתוצאה דו־ספרתית חזקה, כדאי להפנות מבט גם לליברמן. ייתכן שהסנסציה הגדולה של הלילה תהיה דווקא אצלו.

תובנות של יום בחירות 4: נדלג לרגע שבע שעות קדימה, כדי לדבר על החרדים בעידן החדש שמצפה להם. ההערכה הזהירה שלי, כפי שהייתה בשבועיים האחרונים, היא שגוש הימין לא יחצה את קו 61 המנדטים. אבל גם אם נתניהו יעשה הלילה את הבלתי ייאמן, מבחינת המפלגות החרדיות יישאר קושי יסודי אחד: הדרך אל שולחן הממשלה עוברת בחוק הגיוס. להערכתי, צריך להתחיל להיערך לאפשרות שבשנה הראשונה של הממשלה הבאה לא נראה שרים וסגני שרים חרדים. הדבר נכון לממשלה בראשות אייזנקוט, אם תקום, ונכון גם לממשלה נוספת בראשות נתניהו. כל עוד לא יימצא הסדר לבני הישיבות, קשה לראות כיצד החרדים יוכלו להיכנס לממשלה ולקבל עליה אחריות. הם יוכלו לתמוך מבחוץ, לנהל משא ומתן ולהגיע להסכמות הדדיות. אבל בין תמיכה בקואליציה לבין חברות בממשלה יש מרחק, ובמציאות שנוצרה המרחק הזה עשוי להעניק להם את מרחב התמרון שהם זקוקים לו. קודם יושג הסדר; אחר כך יהיה אפשר לדבר על תיקים. דווקא ממשלה רחבה, המחברת מרכז ושמאל, עשויה להיות נוחה יותר לחרדים בעניין הזה. היא תוכל להישען על הסכמה פוליטית רחבה יותר ולהעביר הסדר שקואליציית נתניהו תתקשה להעביר. ממשלה שכל שותפיה מצהירים שהם בעד החרדים אינה בהכרח הממשלה שמסוגלת לפתור את בעיותיהם. את הפער שבין ההצהרות לתוצאות כבר למדנו להכיר. ואני לא בטוח שתקופה בחוץ תהיה בהכרח דבר רע. אולי הגיעה השעה לעצור, לקחת אוויר ולחשוב מחדש. לבחון מה מעניקה הישיבה בממשלה, מה היא גובה, ואילו מטרות אנחנו מבקשים להשיג באמצעותה. בעיניי, הממשלה האחרונה בוודאי אינה הוכחה לכך שעצם ההחזקה בתיקים מביאה הישגים לציבור החרדי. גם את סיפור צמיחתו של הציבור החרדי מאז הקמת המדינה כדאי לקרוא מחדש. מוסדות, קהילות ועולם תורה נבנו והתרחבו בעיקר בתקופות שבהן החרדים לא ישבו סביב שולחן הממשלה. הכוח הציבורי שלנו מעולם לא הסתכם במספר השרים. לכן צריך להפריד כבר עכשיו בין שני האירועים של הלילה: הצלחתו או כישלונו של גוש הימין, ושאלת מקומם של החרדים בממשלה הבאה. ניצחון של נתניהו, אם יהיה, לא יפתור מעצמו את השאלה השנייה. כדאי להתכונן לשנה בחוץ ולא בטוח שמדובר ברעיון רע למגזר.

הילד משיכון חב״ד: מרן הראשון לציון הגאון רבי יצחק יוסף, בקמפיין של חב״דניקים למען ש״ס. גילוי נאות: אבא זצ״ל היה יושב בכל יום בחירות, מתקשר למאות תלמידיו ומושפעיו ומבקש מהם לתת כוח לתורה ולמרן ולהצביע ש״ס.

תובנות של יום בחירות 3: אני מנסה בימים האחרונים להבין איך הסחף לעבר סמוטריץ׳ חוצה מחנות, עד שהוא עשוי למצוא את עצמו צועד כתף אל כתף עם איתמר בן גביר. בן גביר מביא את קולות הימין הקיצוני. אבל אצל סמוטריץ׳ מסתמנת תנועה מעניינת יותר: מצד אחד, חרדים חדשים שנמשכו ללייטנר; מצד שני, ליכודניקים מאוכזבים שנוח להם יותר להצביע לו מאשר לבן גביר. כל אלה מצטרפים לקהל הבית שלו בהתיישבות, ומרחיבים את מעגל המצביעים הרבה מעבר לגבולות הציבור שאת דגלו הוא נושא. התחלנו לספור אותו בארבעה מנדטים. לפי ההערכה שלי הבוקר, הלילה הזה יכול להסתיים גם בשמונה, ואולי יותר. אם זה יתממש, מדובר באחד הסיפורים הגדולים של הבחירות האלה. שווה להפנות היום זרקור גדול לסמוטריץ׳. הוא סועד מהרבה שולחנות. את עיקר החשבון, להערכתי, ישלם הליכוד.

תובנות של יום בחירות 2: הקרב החרדי קשה ומורכב. כדי להבין את התמונה, צריך להסתכל על ש״ס ויהדות התורה יחד: שתי רשימות המחוברות בהסכם עודפים, עם מאבק משותף על היקף הייצוג החרדי בכנסת. לפי ההערכה שלנו, ש״ס, שהתחילה את המערכה באזור שישה מנדטים, מטפסת כעת לאזור התשעה. יהדות התורה, שנעה לאורך הדרך בין שבעה לשמונה, מתמודדת עם כיסי התנגדות להצבעה בשולי הציבור שלה. חלקם מטעמים עקרוניים, אחרים בשל סכסוכי חצרות ומאבקים פנימיים, כשחוק הגיוס הוא מוקד התסיסה. בשיעור הצבעה כללי של כ־75%, ההערכה היא שש״ס יכולה לשמור על תשעה מנדטים ויהדות התורה על שבעה. אם שיעור ההצבעה יהיה נמוך מעט יותר, עשוי להתווסף לגוש מנדט. אבל אם נתקדם לכיוון ה־80%, הגוש החרדי נכנס למאבק על שמירת הקיים, וגם ירידה לא ריאלית מ־16 ל־15 מנדטים הופכת לאפשרות ממשית. ההערכה הזהירה שלנו בפתיחת היום: תשעה לש״ס, שבעה ליהדות התורה. 16 מנדטים יחד. שיעור ההצבעה הכללי יקבע אם זו תהיה נקודת מוצא לעלייה או עמדה שצריך להילחם כדי להחזיק בה.

זכינו לשמוע בקול חכמים ולקיים את ציווי התורה: ״וְשָׁמַרְתָּ לַעֲשׂוֹת כְּכֹל אֲשֶׁר יוֹרוּךָ״.

אברהם אבינו מתפלל שאשת אבימלך ושפחותיו יוכלו לשוב וללדת, בשעה שהוא ושרה עדיין מצפים לבן משלהם. הוא מבקש עבור אחרים בדיוק את מה שחסר לו עצמו. התורה מספרת על תפילתו, ומיד אחריה מבשרת: ״וַה׳ פָּקַד אֶת שָׂרָה כַּאֲשֶׁר אָמָר״. מן הסמיכות הזאת למדו רבותינו: ״כל המתפלל על חברו והוא צריך לאותו דבר, הוא נענה תחילה״. אלא שדווקא כאן מתעוררת שאלה: הרי אברהם כבר קיבל הבטחה מפורשת ששרה תלד. האם נזקקה ההבטחה הזאת לתפילתו על אבימלך כדי להתקיים? והאם בלעדיה הייתה שרה מוסיפה להמתין? שתי המילים ״כַּאֲשֶׁר אָמָר״, שומרות על ההבחנה. שרה נפקדה מכוח דברו של הקדוש ברוך הוא. ההבטחה קדמה לתפילה, וקיומה לא היה תלוי בה. את סמיכות הפרשיות צריך אפוא לקרוא גם כמסר המופנה אל מי שלא זכה להבטחה: התפילה על הזולת עשויה להביא ישועה גם למתפלל עצמו, ואף להקדים את ישועתו. וכאן נוגעים הדברים בחיינו. אדם נושא בליבו בקשה משלו, ולצידו אדם אחר הממתין לאותו דבר. בתוך הציפייה שלו הוא יכול לפנות מקום גם לציפיית חברו, ולהזכיר בתפילתו את שמו ואת כאבו. גם למי שאין בידו הבטחה, התורה מלמדת על כוחה של בקשה כזאת: כשהוא מבקש רחמים על חברו, הוא עצמו עשוי להיענות תחילה. (תובנה לחיים בהשראת אור החיים הקדוש)

תובנות של יום בחירות: אחרי שיחות עם חברים ומכרים מכלל המגזרים, נדמה לי שהקטנו את עופר וינטר בעיקר אצלנו בראש. בשטח התמונה כנראה אחרת. אני כבר לא בטוח שנכון להמשיך להחליש אותו. אולי צריך לעשות הכול כדי שיעבור. זו הכרעה קשה, ושום צד בה כבר אינו מובן מאליו: או שהוא נכנס לכנסת, או שהקולות שצבר הולכים איתו לפח. ולפח הזה אין הסכם עודפים. הסיכוי היחיד של גוש הימין לחצות את ה-61 זה רק אם וינטר עובר!