רויטל סויד

הדבר שהכי כאב לי אולי הבוקר זו ההבנה הסופית שיותר ממחצית העם לא רואה את האסון הנורא של 7 באוקטובר כקו פרשת מים שאחריו לא יעלה על הדעת שמי שנשא באחריות ימשיך, אלא להפך. זה שובר לב באופן אישי, אבל צריך להכיר בכך שזה חלק גדול ומכריע מהעם וזו ההכרעה הדמוקרטית שחובה לכבד, ולגזור מסקנות מעשיות בהתאם. לא יעזור להתגלגל לעוד בחירות שרק יחדדו אלקטורלית עוד יותר את התובנה הזו!

כתבתי כמה מילים לוויינט על הנושא הכי חשוב בבחירות הקרובות - גיוס לכל. "בעוד כשבוע נצא לבחירות שבעיניי הן הגורליות ביותר מאז קום המדינה. נדרשת ממשלה ציונית, ליברלית ואחראית, הנשענת על קואליציית המשרתים ומתרגמת אחריות משותפת לחוק ולמעשה. כעת המחויבות היא גם שלנו, הציבור. אחרי שדרשנו מהמשרתים וממשפחותיהם להתייצב פעם אחר פעם, מגיע תורנו להתייצב: לצאת, לבחור ולהשפיע. את הכרת התודה למשרתים, למשפחותיהם, לנופלים ולמשפחות השכולות עלינו לתרגם להכרעה אזרחית. האחריות לעתיד המשותף מונחת בידינו״. ynet.co.il/news/article/hjih…

הקואליציה הזו הפנתה גב לכל המשרתים בעת מלחמה, אטמה לב לזעקת הלומי הקרב, התעלמה בגסות ממכתב הרמטכ"ל והעדיפה אינטרסים פוליטיים מושחתים ורקובים על פני טובת הציבור כולו בצורה שמעולם לא נראתה כאן. בליץ החקיקה האנטי-ישראלי שהתרחש כאן בימים האחרונים ייפסל רובו בבג"ץ, אבל מחוקקיו ייזכרו לדיראון עולם. ראש וראשון להם נתניהו. כאחרון הפחדנים חמק מהצבעה על חוק העריקים, זה לא יעזור להם. ההיסטוריה לא תשכח ולא תסלח

אנחנו במשבר חוקתי מתמשך החל מינואר 23, ממסיבת העיתונאים הראשונה של יריב לוין שבה הכריז על ההפיכה המשפטית. האירוע השבוע, הכרזת הממשלה השערורייתית שלא תציית לפסיקת בג"ץ, גם אם אין לו משמעות מעשית מיידית, הוא עוד אבן דרך בהסלמה מתמדת - תמרור אזהרה בוהק לקראת קריאות תיגר נוספות של הממשלה על החלטות בג"ץ, ובקרוב מאוד גם על החלטות של ועדת הבחירות המרכזית. מבחנים קשים מחכים לנו

יריב לוין היה יכול למנות מאות שופטים בקדנציה שלו ולהותיר חותם אמיתי על המערכת. במקום זה הוא בחר לנהל קרב חסר תוחלת שהסתיים מבחינתו בפיאסקו. בקרוב הוא שוב ייאלץ לכנס את הועדה לבחירת שופטים בצו בג"ץ, אבל לא תצא משם בשורה לפקק שחוסם את בתי המשפט ומייצר עומס אדיר. במקום להיזכר כשר שחולל רפורמה, הוא ייזכר לדיראון כמי ששעבד את הציבור כולו לפוליטיקה מקטבת וכושלת

מזועזעת מההתנפלות האלימה של פורעים חרדים על ביתו של המשנה לנשיא בית המשפט העליון השופט נועם סולברג. קו ישיר עובר בין פוליטיקאים ציניים שמעוניינים מטעמים הישרדותיים להנציח את ההשתמטות משירות כמעט בכל מחיר, לפורעים המשתמטים שמאיימים על שופטים בישראל. בכירי הקואליציה יכולים לחסוך מאיתנו הלילה את הגינויים וגלגול העיניים שלהם

מי נבחר למבקר המדינה החדש? עורך דינו הפרטי של ראש ממשלה הנאשם בפלילים בעבירות שוחד, מרמה והפרת אמונים (שאף הגיש לאורך השנים בקשות שונות למבקר המדינה שנדחו, למימון הגנתו בידי נדבנים ובעלי הון) - אותו ר' ממשלה שעמד בראש המדינה בעת אסון הגדול בתולדותיה, 7.10, אסון ומחדל שמוסד המבקר מתיימר כעת לחקור. מה עוד? במהלך הבחירה, החשאית ע"פ חוק, ח"כים מהליכוד צילמו את עצמם מצביעים "נכון" והפיצו. אין צורך לחזור על קלישאת סיציליה, גם ככה ישראל של נתניהו היא כנראה הסטנדרט החדש בתחום

"מה זה משנה עוד חודש או פחות חודש עד לבחירות". אז זהו, שמאוד משנה. בינתיים ועדות הכנסת ממשיכות לחוקק באמוק שורת חוקים לעיוות ולהרס הדמוקרטיה - נגד תקשורת חופשית, נגד הייעוץ המשפטי לממשלה, נגד עצמאות מח"ש ועוד. כל יום שהכנסת ממשיכה לעבוד כרגיל, נותן עוד זמן וסיכוי להצעות ההזויות האלה.

טליק גואילי מקפידה כבר יותר משנתיים להגיד שהיא "אמו הגאה של רן גואילי". הביטוי הזה נחרט עמוק בלב, עוד הרבה לפני שרן ז"ל היה לחטוף האחרון בעזה. כמה השראה וכמה אצילות שאבנו מהאישה הזו ומכל משפחת גואילי, וכמה מרגש שהיום הם זוכים סוף סוף לסגור מעגל. טליק יקרה, כולנו גאים ברן גיבור עלומים, וכולנו יחד איתכם סגרנו היום מעגל, בזכות ההקרבה הבלתי נתפסת של רן ושל כל גיבורי 7.10 והמלחמה שבאה אחר כך. עד החטוף האחרון 🎗️

המומה ממותו הטרגי בטרם עת של נשיא בית המשפט המחוזי בבאר שבע בני שגיא. את בני הכרתי היטב לפני כשלושה עשורים, עוד כשהיה פרקליט צעיר ומבטיח. הופעתי מולו בתיקים, כבר אז היה ברור שינסוק ויגיע רחוק. קשה לדבר עליו בלשון עבר - אדם כ"כ חי ואנרגטי, משפטן מבריק שתמיד הסתכל על כולם בגובה עיניים, גם כאשר ישב גבוה מעל כס השיפוט. הוא גישר בתיקים הכי מורכבים במחוזי בת"א. פרקליטים, סנגורים ונאשמים - כולם כאחד סמכו עליו והאמינו בו. הוא היה מנהיג, איש אשכולות עם יכולות וכריזמה ייחודית, אחד ללכת אחריו. בעיקר היה איש של אנשים, מכל סוג וצבע, לכולם רחש את אותו הכבוד. מערכת המשפט איבדה את אחד מטובי בניה, כולנו איבדנו שופט מעולה שאין לי ספק שהיה מגיע לביהמ"ש העליון. אני משתתפת באבלם הכבד של אשתו וילדיו. נוח בשלום בני יקר

נתניהו ולוין לא עוצרים באדום - שלוש שנים להשקת "הרפורמה המשפטית'", המציאות ברורה, זועקת ובוהקת. זו מהפכה משטרית על מלא, לכל רוחב ואורך הגזרה, שמטרתה לתת בידי הממשלה הנוכחית כוח בלתי מרוסן ובלתי מוגבל. גם המלחמה לא עצרה אותם, להפך. אחרי שהפכו את הכנסת מזמן לאסקופה נדרסת, הם רומסים את האיזונים והבלמים שבין הממשלה לבית המשפט, חותרים לפוליטיזציה מלאה של מערכות החוק והאכיפה, מסיתים באופן חסר תקדים ואחריות נגד נשיא העליון עמית והיועמ"שית, מנרמלים ומלבים פיצוצי דיונים בבית המשפט וצועדים בחדווה בלתי מוסתרת לקראת משבר חוקתי - שרק ישרת אותם בבחירות. גם התקשורת החופשית על הכוונת. אנחנו באזעקת אמת. צפו בעימות שלי מול עו"ד אילן בומבך אצל "אופירה", במלאת 3 שנים לנאום לוין שהתחיל את המפולת

שנים, כסנגורית הופעתי באולמו של הרכב כבוד השופט אלרון, עת היה שופט בבית המשפט המחוזי בחיפה. זאת היתה חוויה ייחודית מעשירה בכל היבט. השופט אלרון כראש ההרכב, הוביל את הדיונים ביד רמה, עם מזג שיפוטי ונועם, שלט בכל תו ופסיק בחומר הראיות רב ככל שיהיה, שלא לדבר על הפסיקה והתקדימים הרלוונטיים. אולם שבו בית המשפט רוחש כבוד לכל באי האולם - סנגור, תובע, ואף לנאשם. רבות למדתי במהלך השנים מהשופט אלרון. משפטן בחסד עליון, בעל יכולת פנומנלית לנתח לעומק כל חקיקה, פסיקה או רפורמה משפטית, כשהוא מותיר באופן מעורר השראה את פסיקותיו וקביעותיו. תרומתו ומורשתו של השופט אלרון, בין היתר בתחום הפלילי ובמשפט המנהלי, תלווה עוד שנים ארוכות את באי עולם המשפט. השופט אלרון פורש מכס השיפוט עם הגיעו לגמלאות, אך אין בלבי ספק שהוא ימשיך בעשייה חברתית ציבורית, ועוד נזכה להתברך בו במגוון תפקידים ציבוריים.

כואבת מאוד את לכתה של מריים פיירגברג, שמעבר להיותה ראשת עיר ייחודית, מנהיגה עוצמתית ויצירתית שהחזון שלה לעיר נתניה הזניק את העיר למחוזות אחרים, היתה אישה חמה, טובת לב מוכשרת ומצחיקה. אהובה על חבריה ועל כל תושבי העיר שמתאבלים על הפרידה מראשת העיר המיתולגית. אהבתי מאוד את מרים, זוכרת את ההיכרות הראשונה בינינו כשהיא עדיין עו״ס באגף הרווחה, שוקלת להתמודד לראשות העיר ואני עורכת דין מוכרת בעיר. היא הגיעה להציג את עצמה לבקש תמיכה, ולא היתה צריכה יותר מדקות ספורות כדי לזכות בה. עצוב וכואב לי להיפרד ממנה

חוק ההמשכיות לחללי צה״ל שיזמתי והגשתי כחברת כנסת עוד ב-2017, אינו מקודם. משפחות שכולות שאיבדו את היקר להן מכל במלחמה האחרונה ומשתוקקות להמשכיות מבנם שנפל, נאלצות בצר להן לבקש מזור מבתי המשפט. אלו מצדם נאלצים לפסוק ללא חקיקה מנחה, על בסיס פסיקה לא אחידה והנחיות ייעוץ משפטי מ-2003 שכבר מזמן אינן עדכניות ואינן רלוונטיות למציאות העכשווית. אתמול בכנס לציון 30 שנה לייסוד בתי משפט לענייני משפחה, בפאנל ״משפט בחברה משתנה״, קראתי למשרד המשפטים ולצה״ל להפנים שאי אפשר עוד להמשיך ולהתעלם מהנושא, וחייבים להסדיר את סוגיית ההמשכיות לנופלים. יש לנו חוב מוסרי וערכי למשפחות השכולות - הגיעה העת! (צילום; מתן נתן)

״ושבו בנים לגבולם״. אחרי יותר מ-11 שנה סגן הדר גולדין ז"ל חוזר הביתה לקבר לישראל. בנאום מצמרר ומרגש הקפידו הוריו האצילים לאה ושמחה להודות לצה"ל ולכוחות הביטחון. האמת היא שכולנו צריכים להודות להם ולאחים של הדר - איילת, חמי וצור, על שהרחיקו ראות יותר מרובנו לאורך שנים, והתעקשו על ערך הערבות ההדדית של החברה הישראלית גם כשעמדו כמעט לבד במאבקם. היום המעגל שלהם נסגר. יהי זכרו של הדר ברוך

אמיר אוחנה שוב ביזה את הכנסת באופן וולגרי והוכיח שבית המחוקקים שלנו והעומד בראשו הם אכן אסקופה נדרסת - של ראש הממשלה; נשיא המדינה נאלץ להגן, באופן מרשים וראוי לציון, על כבודו של נשיא ביהמ"ש העליון למול קואליציה שיכורת כוח שלא למדה דבר מהמלחמה ועוד מעזה לדבר על אחדות; ונתניהו? כרגיל שיחק משחק כפול, מסוכן יותר מכולם. משחק אותה מבוגר אחראי שמכיר בנשיא העליון, רגע אחרי שכל החיילים שלו, אוחנה ושאר הגמדים, קיבלו אישור תקיפה מלא מלא. פתיחת מושב הכנסת, כמו נאום טראמפ לפניה, מוכיחה מעל לכל ספק: הדמוקרטיה שלנו במשבר עמוק, ישראל במצב משטרי מסוכן מאוד

הדבר הכי חשוב אולי להבין היום זה שיש לנו עדיין 21 חטופים בעזה, חללים. ההסרה ה"ספונטנית" והצוהלת של סיכת החטופים עוד יותר משהיתה אטומה, גרמה לשברון לב - להורים של עומר נאוטרה ז"ל שישבו ביציע ולעוד רבים אחרים. משפחות החטופים החללים לא תרפינה, וכולנו חייבים להתייצב מאחוריהן ולתמוך במאבקן. עד החטוף האחרון

יושבת מול הכותרת "אחרי שנתיים: אין חטופים חיים בעזה" ומול התמונות המדהימות של השבים ובני משפחותיהם, והלב שלי מתפוצץ. אין לי תיאור מדויק יותר. וגם העיניים דומעות. משמחה, אבל גם מידיעה על התמונות העצובות והקשות שנראה עוד מעט, של שיבת החללים. הגענו ליום הזה בזכות הקרבת הלוחמים שלנו, הנופלים הקדושים, הפצועים הרבים בגוף ובנפש, ומאות אלפי החיילים ואנשי כוחות הביטחון כולם. ולצדם, חברה שידעה לקום מתוך השבר המזעזע, להתגייס אזרחית, לתמוך בחיילים ולדרוש בעקביות את שיבת החטופים. ההתגייסות הלאומית הזו, צבאית ואזרחית, היתה ונותרה חזקה יותר מכל מיני מחלוקות ושנאות, ומהנהגה פוליטית לא ראויה, שמלבה אותן ונבנית מהן. ההתגייסות הזו היא מקור התקווה שלנו גם הלאה, ויש המון תקווה. תנחומים מעומק הלב למשפחות החטופים החללים. ברוכים השבים אחינו החטופים החיים, החוזרים היום לחיק משפחותיהם ולמדינה שלמה שאוהבת אותם וציפתה להם כל כך🎗️

בוקר טוב ישראל! אי אפשר שלא לדמוע משמחה והתרגשות למול המראה של עינב צנגאוקר, ענת וחגי אנגרסט ועוד אנשים יקרים ואהובים, בני משפחות החטופים שהפכו לחלק מאיתנו, מקבלים לפנות בוקר את הבשורה על שובם הקרוב מאוד של יקיריהם. זה יום של תקווה ושמחה שהחטופים והמשפחות בראש ובראשונה, ועמם החברה הישראלית כולה, ראויים ומשוועים להן. ביום בזה ראוי לזכור את 1,950 הקורבנות שלנו - אזרחיות ואזרחים, חיילות וחיילים, נשות ואנשי כוחות הביטחון - ואת האלפים הרבים שנפצעו בגופם ובנפשם. המדינה שלנו ידעה שנתיים של הקרבה והתגייסות, עתה העת לסגור סוף סוף מעגל. ברוכים השבים הביתה אחינו החטופים 🎗️