Or Portal

לידור, עם כל הכבוד, נראה שהפכת לחלוטין את המציאות כדי להתאים אותה לנרטיב שנוח לך. אם יש משהו שההיסטוריה הוכיחה, זה שהסטנדרט שבו שופטים את מסי ורונאלדו אכן מעולם לא היה זהה – אבל בדיוק בכיוון ההפוך מזה שתיארת. במשך קרוב לשני עשורים, רונאלדו נהנה מהנחות סלב תקשורתיות ומקמפיינים יחצ"ניים חסרי תקדים כדי למחוק את פרשיות האונס בהן היה חשוד, בעוד שמסי ספג את הביקורות הארסיות, האישיות והקשות ביותר שספג ספורטאי אי פעם. בוא נפרק את הטענות שלך אחת לאחת: 1. אתה טוען שרונאלדו "הוביל" את פורטוגל לזכייה ביורו 2016. בוא נתרענן בעובדות: רונאלדו נפצע בדקה ה-25 של הגמר. פורטוגל ניצחה את המשחק החשוב בתולדותיה בלעדיו על המגרש, בזכות שער של אדר. למרות זאת, הקרדיט כולו הלך אליו. לעומת זאת, בארגנטינה, מסי ספג במשך שנים אש צולבת מהקהל ומהתקשורת המקומית. קראו לו "קטלוני", האשימו אותו שהוא לא שר את ההמנון, וטענו שאין לו אופי ושאינו מנהיג – זאת למרות שהוא סחב נבחרות בינוניות לחלוטין לגמר מונדיאל (2014) ושלושה גמרי קופה אמריקה. מסי היה צריך לזכות במונדיאל היסטורי ובשני תוארי קופה כדי שהתקשורת בארגנטינה תפסיק לחבוט בו. רונאלדו קיבל חסינות פוליטית בפורטוגל גם כשהנבחרת נראתה תקועה בגללו. 2. מערכת שנבנתה סביב מסי"? המציאות הפוכה. הטענה שסביב מסי נבנתה מערכת תומכת בארגנטינה היא שכתוב של ההיסטוריה. במשך עשור, ההתאחדות הארגנטינאית הייתה מופת של שכונה, חוסר מקצועיות וחילופי מאמנים תכופים (כולל מינויים הזויים כמו דייגו מראדונה). מסי נאלץ לתפקד בתוך כאוס מוחלט. המערכת שנבנתה עבורו בסוף, תחת סקאלוני, הגיעה רק אחרי שהוכח מעבר לכל ספק שבלעדיו אין לנבחרת הזו זכות קיום. מנגד, רונאלדו תמיד שיחק בפורטוגל עם דורות זהב של שחקנים (מפיגו ודקו ועד ברונו פרננדש וברנרדו סילבה), תחת יציבות אימונית של פרננדו סנטוש ששמר עליו באנקר בהרכב, גם כשהיה ברור שהנוכחות שלו פוגעת בשטף של הקבוצה. 3. מיתוס "מידור דיבאלה" מול הדרמות של רונאלדו. הניסיון להציג את מסי כמי ש"מידר" את דיבאלה הוא רכילות זולה שמעולם לא הוכחה. דיבאלה עצמו אמר בראיון מפורסם שקשה לו לשחק לצד מסי כי הם מתפקדים בדיוק על אותה משבצת על המגרש – זו הייתה בעיה טקטית מקצועית, לא אישית. אם כבר מדברים על סיקור וביקורת – הדרמות, הפיצוצים בחדרי ההלבשה והאגו של רונאלדו קיבלו הנחות ענק. הראיון המביך שלו נגד מנצ'סטר יונייטד, המחוות המזלזלות כלפי מאמניו וחבריו לקבוצה (כולל בנבחרת), והעובדה שבמונדיאל האחרון הוא סופסל בצדק בגלל התנהגותו – כל אלו עברו בשקט יחסי לעומת הלינץ' התקשורתי שמסי היה חוטף על שבריר מהתנהגות כזו. השורה התחתונה אם רוצים לנהל דיון הוגן, צריך להודות באמת: הביקורת על מסי הייתה תמיד הרבה יותר קטנונית והרבה פחות סלחנית. שפטו אותו לפי סטנדרט של שלמות אלוהית – כל משחק שבו לא כבש שלושייה ובישל שניים נחשב ל"כישלון". רונאלדו, לעומת זאת, נשפט לא פעם לפי סטנדרט של מותג ויחסי ציבור. הגיע הזמן להוריד את משקפי האנימציה ולהסתכל על העובדות.