במאי 1945, במהלך החגיגות שלאחר ההכרזה על סיום המלחמה באירופה, עמד וינסטון צ'רצ'יל על המרפסת המפורסמת בווייטהול ונאם מול קהל של מאות אלפי אנגלים. הוא אמר להם: "גיבורים, הניצחון הזה הוא שלכם", והקהל שאג לו בחזרה: "לא, זה רק שלך".
זה היה רגע בלתי נשכח של אחווה, אהבה והכרת תודה למנהיג דגול. חודשיים לאחר מכן, בבחירות של יולי 45, הבריטים העיפו את צ'רצ'יל לטובת ממשלה של מפלגת הלייבור, שהשכילה להציג בפניהם משנה כלכלית סדורה לקראת העתיד. הם עשו את זה כי צ'רצ'יל ייצג בעיניהם את שנות המלחמה, ואילו הם רצו לפתוח דף חדש.
ההקבלה ברורה, נכון? כאילו, חוץ מהקטע שבמקום ניצחון הירואי ביבי הוליך אותנו לשנים של קיטוב, שנאה וכישלונות. זהו, אז עכשיו זה עלינו להוציא את המדינה מהמצב המייאש שאליו היא נקלעה.
זה עלינו לפתוח דף חדש.







