הציפייה שישראל תוכל לנצח בשדה קרב לא סימטרי, שבו לחמאס מותר הכל - להחביא רקטות במסגדים, גני ילדים ובתי חולים, לשנע לוחמים באמבולנסים , להילחם בבגדים אזרחים תוך היטמעות בקהל אזרחי ועוד מליון צורות - תוך הצמדות מדוקדקת לדיני הלחימה הבינלאומית - לא רק שאינה מציאותית, היא למעשה שלילת זכותה של מדינה ריבונית להתגונן בפני ארגון טרור. למי שכל מי שימהר לטעון שזה בגלל שלפלסטינים אין מדינה עצמאית אגיד שמדובר בהבלים. אותו דבר קורה מול חיזבאללה, ואף אחד לא נותן לנו הנחה על זה שחיזבאללה פועל מתוך מדינה ריבונית. שתתכבד הקהילה הבינלאומית ותחליט איך אמורים להתגונן בפני איום כזה. משגרי רקטות שמטווחים גני ילדים בדרום הארץ, מותר להוריד אותם אם הם מוצבים בבנין מגורים? אם כן, כמה ילדים מותר להרוג? התשובה היא אפס? למה? מותר להרוג פעיל חמאס שיודעים בודאות על כוונותיו לבצע פיגוע, אם יש סיכוי שילדיו יפגעו איתו? אם לא, למה חייהם של קורבנותיו חשובים פחות? אלה הדילמות שצה״ל צריך להתמודד איתן. ברגע שאלה יהיו הדילמות שיעסיקו את הנוכחים בפסטיבל ונציה, אתייחס ברצינות יותר לתכניו. וכל עוד שאני יודע בודאות שסרט של במאי פלסטיני שמציג את פשעי החמאס לעולם לא יוצג בפסטיבל הזה, אני גם לא אהסס לומר שיש גם לא מעט אנטישמיות מעורבת שם.