סליחה: השיח הליברלי סביב חוק בתי הדין הרבניים מחרפן אותי. יש כאן תמונה גדולה, של "שיטת שני השלבים", ובלי שנבין אותה – נמשיך להסתבך מול ימנים שטוענים שמדובר “רק בחופש הבחירה". בשביל להבין את מבצע ההונאה שמוביל שמחה רוטמן סביב החוק , אתם צריכים להבין את שתי נקודות המוצא שלו, ושל הימין החרד"לי בכלל: הראשונה היא שמדינת הלכה זה דבר לא פופולרי. גם לא בקרב מצביעי ימין. השנייה היא שהמחסום הכי גדול בפני מדינת הלכה הוא מערכת המשפט הישראלית. נקודת המוצא הראשונה היא הסיבה המרכזית מאחורי האסטרטגיה הפוליטית של הימין המתחרד להסתיר את המטרות הדתיות-משיחיות שלו מאחורי מונחים כלל-ישראליים כמו "ביטחון", "ציונות", ו-"דמוקרטיה". כשמוסיפים לזה את הצורך הקריטי בפירוק בתי המשפט, נולדת באופן טבעי "שיטת שני השלבים". מה זה אומר? הרבה פעמים אנחנו מדמיינים את "מדינת ההלכה" בתור הפיכה שמתרחשת פעם אחת, ואחריה רבנים תופסים את השלטון. הם מזמן הבינו שזה לא יקרה, והעובדה שאנחנו מדמיינים את זה ככה רק פוגעת בנו. הגוף שניסח וקידם את חוק בתי הדין הרבניים הוא "מרכז יכין", גוף חרד"לי-משיחי, שהראשים שלו מסבירים ש-"היעדים האמיתיים שאנחנו מכוונים" זה "מקדש, נבואה, מלכות וסנהדרין." זה יכלול, כמובן, "כפייה מוסרית", אבל עד שיהיו להם את הסמכויות האלו - "התפקיד שלנו הוא לפתות את העם היהודי להבין שזה הדבר שהכי נכון לו." (ותודה לתחקיר של יואלי ברים ב-13 על הציטוטים) ה-"פיתוי" הזה, הוא לא שוקולד. זאת אסטרטגיה פוליטית מאוד מסודרת: בשלב הראשון: מפרקים את הסמכויות של מערכת המשפט העצמאית, שמשמשת כבלם של מדינת ההלכה. בשלב הזה, אפשר להשתמש בכל תירוץ, ובכל אידיאולוגיה פוליטית שתתאים. זה יכול להיות "דמוקרטיה", זה יכול להיות "ציונות", וזה יכול להיות אפליית המזרחים. רק דבר אחד חשוב: שבתי המשפט יאבדו מסמכותם. בשלב השני: אחרי שחיסלנו את הביקורת השיפוטית, מכפיפים את הסמכויות של הכנסת והממשלה לגוף דתי. אצל חלקם זה סנהדרין, אצל חלק זה הרבנות הראשית, אבל העיקרון דומה. כך, למשל, ניסח את זה לתלמידיו הרב יהושע שפירא, מבכירי הרבנים החרד"לים כיום: "אנחנו רוצים שכל סמכויות המשפט יעברו במלואן לידי הרבנות הראשית. אלא שאי אפשר להעביר אותן בכוח, ולכן בשלב ראשון אנחנו מעבירים אותן מידי בית המשפט החילוני להכרעת הרוב. אבל באמת, הדבר האחרון שאנחנו מעוניינים בו הוא שלטון אמיתי של בני העם." במילים אחרות: קודם כל נדבר איתכם על "בחירת הרוב". ברגע שנסיים לפרק את סמכויות בתי המשפט, "הכרעת הרוב" תהפוך ל-"הכרעת הרבנות הראשית". יכול להיות שהציטוט נשמע לכם מרחיק לכת, אבל חשוב לי שתדעו משהו על הרב שפירא: אתם נחשפתם לרפורמה המשפטית בינואר 2023. אבל כבר במרץ 2020, שלוש שנים לפני כן (!), הרב שפירא מספר לתלמידים בישיבת קריית ארבע את הדברים הבאים: "מיד עם הקמת הממשלה, אם נזכה ל-61, כל דיקטטורת בג"ץ-יועמ"שים תוחזר למקומה הנכון.. הכנסת יכולה להחליט מי זו הוועדה למינוי שופטים..להפריד את תפקיד היועץ המשפטי .. חוק התגברות .. הכל מוכן, עד הסעיף הקטן האחרון, הכל מוכן.” (תודה ליאיר נהוראי על החשיפה). והרב שפירא צדק: נתניהו, יריב לוין, הכל זה פרונט. אצלם, בימין החרד"לי, הכל באמת כבר היה מוכן. אז במקום להיות מופתעים עוד שלוש שנים מעכשיו, אני מציע לקחת אותו ברצינות. ואחרי שהבנו את השיטה, תסתכלו מחדש על חוק בתי הדין הרבניים: חוק שמתמקד לכאורה ב-"בחירה" ומעביר את ההכרעה "לעם", אבל בפועל מה יש כאן? גוף שמאמין במדינת הלכה, ומקדם חוק שמקצץ בסמכויות בתי המשפט. לפעמים אנחנו כ"כ מסתבכים, אבל ברגע שמכירים את השיטות שלהם, הכל כל כך פשוט. ולכן אפשר לתלוש שיערות מהשיח הליברלי שהתפתח סביב החוק. כולם מתמקדים בפרטים של החוק, ומנסים להסביר למה "למרות שהוא נותן בחירה", בעצם "הוא יפגע בחלשים". תרשו לי להיות בוטה: כל הטיעונים שליברלים מעלים ביומיים האחרונים, על הפגיעה בנשים גרושות וגננות חרדיות ושוכרי דירות, הם נכונים, אבל הם מפספסים את המטרה בקילומטרים. את מחוקקי החוק לא מעניינים תנאי ההעסקה של גננות חרדיות, או חוזי השכירות שלכם. מעניין אותם שינוי משטרי. הם רוצים כאן "מקדש, נבואה, מלכות וסנהדרין". זה לא אקסטרפולציה. זה לא "הערכה שלי". אלו המילים של ראשי המכון שכתבו את הצעת החוק. ומבחינתם, הדרך לעשות את זה עוברת בלפרק עוד לבנה ועוד לבנה מהסמכות של מערכת המשפט בישראל. ולכן, *מי שמדבר על החוק הזה במונחים פחות דרמטיים מהקמת מדינת הלכה, מטעה את הציבור*. מי שלא אומר: החבר'ה ששמו את הצעת החוק רוצים שנהיה מדינת תורה עם בית מקדש, והחוק הזה בסך הכל צעד בדרך, מטעה את הציבור. זה נכון לצייצנים, זה נכון לעיתונאים, זה נכון לפוליטיקאים. תעזבו את פרטי החוק, תסתכלו על התמונה הגדולה, תקשיבו לאנשים שחוקקו אותו.