יהודה אטלס נפטר אתמול. הכותרות מספרות על מי שכתב את "והילד הזה הוא אני" וספרי ילדים נוספים בכישרון גדול. בצדק, כפי שיודע כל מי שנגע באחד מספרי הילדים שלו. אבל לי יצא להכיר יהודה קצת אחר, הוא היה אחד מחברי קהילת הידידים שלנו בשוברים שתיקה, והיתה לי הזכות לשבת ולדבר איתו ולהכיר משהו מהבנאדם הנדיר הזה. לפני כמה שנים הוא ביקש שנלך לפגוש ילדים וילדות פלסטינים בנבי סאלח,כי הוא רצה לפגוש משפחות שחיילים פלשו להן לבית ומתנחלים גנבו להם את המעיין. שם ראיתי אותו יושב עם ילדה פלסטינית ומראיין אותה בעדינות וזהירות על המעיין הזה ועל החיים שלה ואז עובר לדבר עם אביה באותה עדינות אבל בשיחה של גדולים. כשסיימנו את השיחה יהודה ביקש שנלך למעיין לראות על מה מדובר. הלכנו כי אנחנו ישראלים ומותר לנו. יהודה זמזם "אל בורות המים" והפרצוף העצוב שלו אמר הכל. זה היה לפני שטיהור אתני נעשה מבצע ממוסד לחלוטין,בשיתוף פעולה מלא של זרועות הביטחון. יש אנשים שבאים לסיור ויש כאלה כמו יהודה שפשוט היה שם בכל כולו, ראה, הקשיב והבטיח לכתוב משהו מהזווית של הילדה. ומה שיצא זה השיר "כִּבְשַׂת הָרַשׁ" שהוא כתב בסגנון הייחודי שלו יהודה אתה תחסר לי, שולח המון חיבוקים לרונית ולכל המשפחה. יהי זכרך ברוך. *כִּבְשַׂת הָרַשׁ* בְּחֶלְקַת הַשָׂדֶה שֶׁל אָבִי מְפַכֶּה מַעְיָן קָטֹן שֶׁסְּבִיבוֹ אֲחַי הַגְּדוֹלִים יוֹצְאִים לִרְעוֹת אֶת הַצֹּאן. מִמֵּי הַבְּרֵכָה שֶׁאוֹגֶרֶת מַיִם צְלוּלִים וְטוֹבִים, יִרְווּ הָעֵז וְהַכֶּבֶשׂ וְגַם הַשָּׂדוֹת הַקְּרוֹבִים. כַּמָּה אָהַבְנוּ כֻּלָּנוּ לִטְבֹּל בַּבְּרֵכָה עַד בִּרְכַּיִם, לְלַקֵּט פְּרָחִים מִסָּבִיב וּלְהַקְשִׁיב לְפִכְפּוּךְ הַמַּיִם. עַד שֶׁהִגַּעְנוּ לְשָׁם בַּיּוֹם הַהוּא הַקּוֹדַר, וְרָאִינוּ שֶׁבְּמֶשֶׁךְ הַלַּיְלָה הֻקַּף הַמָּקוֹם בְּגָדֵר. בַּשַּׁעַר עָמְדוּ חַיָּלִים, שֶׁאָמְרוּ, בְּשִׁקְשׁוּק רוֹבִים: "מֵעַכְשָׁו הַכְּנִיסָה אֲסוּרָה, לָכֶם וּלְכָל הָעֲרָבִים!" "אֲבָל זֶה שֶׁלָּנוּ!" צָעַקְתִּי, כְּשֶׁפָּנַי בּוֹעֲרוֹת, "שֶׁאָבִי יָרַשׁ מֵאָבִיו וְאָבִיו מֵאָבִיו, כְּבָר דּוֹרוֹת!" מְטַיֵּל יְהוּדִי, הֵם אָמְרוּ, נִקְטַל שָׁם מִירִי מְחַבֵּל, וּכְעֹנֶשׁ – הַמַּעְיָן, מֵעַכְשָׁו, שַׁיַָּךְ לִמְדִינַת יִשְׂרָאֵל. גַּם שֶׁלֶט נִקְבַּע בַּמָּקוֹם שֶׁיֵּדְעוּ כֻּלָּם וַחֲסָל, שֶׁהַמַּעְיָין יִקָּרֵא מֵעַתָּה עַל שֵׁם הָאִישׁ שֶׁנָּפַל. אָמְרוּ וּפָתְחוּ אֶת הַשַּׁעַר לִקְבוּצַת יְהוּדִים שֶׁהִגִּיעָה, שֶׁקָּפְצוּ מִיָּד אֶל הַמַּיִם בְּצַהֲלוֹת עַד לֵב הָרָקִיעַ. בַּבַּיִת חִבַּקְתִּי אֶת אַבָּא בְּבֶכִי כָּבוּשׁ, שֶׁאָמַר: "רְאִיתֶם עוֹד פַּעַם, אֵלֶּה עַוְלוֹת הַכִּבּוּשׁ. אַחֲרֵי שֶׁמִּתְנַחֲלִים כָּרְתוּ לִי אֶת רֹב עֲצֵי הַזַּיִת וְכִּתַּת חַיָּלִים בַּלַּיְלָה הָפְכָה לָנוּ אֶת הַבַּיִת, אַחֲרֵי שֵׁבִּגְלַל הָעֹצֶר לֹא הָלַכְתֶּם לְבֵית-סֵפֶר, וּשְׂדֵה הַחִטָּה הַבְּשֵׁלָה הֻצַּת וְהָיָה לְאֵפֶר, אַחֲרֵי שֶׁהָפְכוּ אֶת חַיֵּינוּ לְאֵימָה מִפְּנֵי יוֹם חָדָשׁ, עַכְשָׁו בָּאִים הַמְּנֻוָּלִים וְגוֹזְלִים אֶת כִּבְשַׂת הָרַשׁ." "אֲבָל, אַבָּא, הֲרֵי יָדוּעַ לְכֻלָּם – לַקָּרוֹב, לָרָחוֹק, שֶׁאִישׁ מֵהַמִּשְׁפָּחָה שֶׁלָּנוּ מֵעוֹלָם לֹא הֵפֵר אֶת הַחוֹק?!" "לָהֶם," סָח אַבָּא, "יֵשׁ כֹּחַ, טַנְקִים, רוֹבִים וּפְצָצוֹת, וַאֲנַחְנוּ חֲלָשִׁים וְדַלִּים, וּמָה כְּבָר נוּכַל לַעֲשׂוֹת? גַּם אִם נִדְרֹשׁ צֶדֶק, הֲרֵי צֶדֶק לֹא נְקַבֵּל, כִּי גַּם הַשּׁוֹפְטִים בַּמַּחְכָּמָה כֻּלָּם מִבְּנֵי יִשְׂרָאֵל. אוּלַי כָּךְ הֵם רוֹצִים לְהוֹצִיא לָנוּ אֶת הַנְּשָׁמָה, שֶׁנִּתְיָאֵשׁ וְנִבְרַח לְלֹא שׁוּב וְנַשְׁאִיר לָהֶם תָּ'אֲדָמָה. אֲבָל בְּעֶזְרַתְכֶם, יְלָדַי, הַמְּזִימָה לֹא תִּצְלַח בְּיָדָם כִּי קֶשֶׁר פַלָּח לְאַדְמָתוֹ חָזָק אֲפִילוּ מִקֶּשֶׁר דָּם. לָעַרְבִי יֵשׁ סַבְלָנוּת וְגַם אִם יְאַחֵר לְהוֹפִיעַ, הוּא מַאֲמִין שֶׁיָּבוֹא יוֹם שֶׁבּוֹ הַשַּׁחַר יַפְצִיעַ. אָנוּ נֶאֱחָזִים בְּאַדְמָתֵנוּ וְנוֹשְׂאִים עֵינַיִם לְמַעְלָה, וּמִתְפַּלְּלִים לָאֵל הָרַחֲמָן שֶׁיֵּלֵךְ הַכִּבּוּשׁ כְּבָר, אִינְשָׁאלְלָה!"