גלעד אך

תגובת תאגיד השידור הישראלי שהופצה היום לתקשורת היא שקרית, והדברים מגובים בהתכתבויות מפורשות. בניגוד להכחשת התאגיד כי “איש לא הכתיב לה את נוסח תגובתה”, מנהל החדשות ליאור לנדנברג הכתיב לי נוסח התנצלות המסלף את דבריי ומייחס להם משמעויות שלא היו בהם, ודרש שאקריא אותו בשידור כתנאי להופעתי (וזאת לאחר שכבר התנצלתי יותר מפעם אחת). אני מצרפת את הודעתו הכתובה, שבה נאמר במפורש: “ככל שאין בכוונתך לקרוא התנצלות זאת, אני מבקש שתודיעי לי בהקדם שאוכל להערך לחלופה שידורית”. שימו לב לשתי המילים: “התנצלות זאת”. לא התנצלות שאנסח בעצמי, לא הבהרה במילותיי, אלא התנצלות מסוימת שהוכתבה לי, שאם לא אקריא אותה לא אשדר. כיצד מעז התאגיד לטעון שלא הייתה דרישה להקריא נוסח מוכתב, כאשר מנהל החדשות עצמו מתנה בכתב את הופעתי בהקראת “התנצלות זאת”? האם בתאגיד חושבים שהציבור אינו יודע לקרוא? ואולי אין פלא שהתאגיד ממהר להכחיש את הכתבת הנוסח. הרי הודאה בכך שמנהל חדשות כפה על עיתונאית להקריא הצהרה שלא ניסחה ושאינה משקפת את עמדתה, תוך איום שלא תופיע בשידור, הייתה מעוררת שאלות קשות על חופש העיתונות, עצמאות העיתונאים וההתנהלות האתית של הנהלת התאגיד. קל יותר להכחיש את האולטימטום מאשר להסביר לציבור כיצד הוא מתיישב עם הערכים שהתאגיד מתיימר לייצג. למחרת, לאחר שפניתי לייעוץ המשפטי של התאגיד והבהרתי כי מדובר באולטימטום בלתי חוקי ובלתי אתי, לנדנברג אמר שניתן יהיה להגיע לנוסח מתוקן. העברתי נוסח שכלל הבהרה והתנצלות, אך הוא דחה אותו ושב להתעקש על הקראת הטקסט שהכתיב לי. תאגיד שבוחר לגלות סובלנות מופלגת ולהימנע מנקיטת צעדים לנוכח התבטאויות חמורות נגד מגזרים שלמים בחברה הישראלית ונגד חיילי ולוחמי צה"ל, בחר דווקא בענייני לנקוט בהתנהלות חסרת תקדים שלא ננקטה מעולם בתאגיד. קשה שלא לתהות מה עומד מאחורי האכיפה הבררנית והמוסר הכפול, ומדוע הסטנדרטים הערכיים של התאגיד משתנים בהתאם לזהות העיתונאי. הניסיון של התאגיד להציג ביקורת ציבורית לגיטימית כ”הסתה” כלפיו הוא ניסיון פסול להשתיק ציבור שלם התומך בי ומבקש למחות על התנהלותו של התאגיד כלפיי. זאת בשעה שהתאגיד עצמו, בהתנהלותו ובהודעותיו, מלבה את ההסתה הפרועה המופנית נגדי.