Dror Eydar דרור אֵידָר

בשלוש שנות שירותי פרסמתי כמעט בכל שבוע גלויה או שתיים מרומא בדף הפייסבוק שלי. יש שם תיעוד לפעילות האינטנסיבית והענפה שלנו. אפשר לגלול ולקרוא. חומר מעניין, כולל תמונות וסרטונים. כאן: facebook.com/dror.eydar אגב, הגלויות מתורגמות גם לאיטלקית. כאן: facebook.com/AmbasciatoreIsr…

אני יודע שרבים מרגישים מאוד רע ביום הזה. זה לא מה שציפינו לו לפני הבחירות. אבל אני כאן כדי להזכיר שאנחנו עם שרץ למרחקים ארוכים ולא מתרשם משינויים עכשוויים. דרושה לנו סבלנות ובמיוחד אמונה בנצח ישראל. ולא תוצאות כאלה או אחרות יכולות לשנות את המהלך החשוב ביותר בתולדותינו: שיבת ציון השלישית. בפעם הזאת חזרנו לתמיד, וכל המחשבות של שונאינו ואויבינו שהם יכולים חלילה לשנות את קיומנו – לא יועילו. בסופו של דבר יש להם עסק עם מי שהחזיר אותנו. "כי גבוה מעל גבוה שומר, וגבוהים עליהם" (קהלת ה, ז). סבלנות. אמונה. אנחנו ננצח.

עכשיו, משהוסר הלוט מעל כוונותיהם האמיתיות של הפוליטיקאים שהתנגדו בשעתו לחוק הגיוס, ומשהתברר השימוש הנלוז בתמימים שבאמת ביקשו למחות נגד מה שראו כפטור לחרדים –כדאי לחזור לנתוני האמת של החוק ולראות עד כמה הייתה התעמולה נגדו נבזית ולא מוסרית. הנה סיכום סעיף 26 יג: הרף המינימלי השנתי לגיוס בשנת הגיוס הראשונה, לא יפחת מ-8160; בשנת הגיוס השנייה, הרף לא יפחת מ-6,840; בשנת הגיוס השלישית לא יפחת מ-7,920; בשנת הגיוס הרביעית הרף לא יפחת מ-8,500. עד כה הגענו ל-31,420 מגויסים בארבע השנים הראשונות להחלת החוק. בשנת הגיוס החמישית, קבעה הצעת החוק, רף הגיוס לא יפחת מ-50 אחוזים ממחזור הגיוס השנתי של בוגרי מוסדות החינוך החרדיים, ומשם והלאה ייקבע "הרף המינימלי לגיוס" שלא יפחת ממחצית ממחזור בוגרי החינוך החרדי, "באופן שיביא בחשבון את הגידול בהיקף הגיוס של בוגרי מוסדות החינוך החרדיים בשנות הגיוס הקודמות". מדובר באוגדות בתוך פחות מעשור. לו עבר החוק, יכולנו כבר לראות אלפי מתגייסים חרדים בשערי הבקו"ם. אבל למפלגות גוש ה"שינוי" היה דחוף יותר לשסות את הציבור באחיהם (?) החרדים ולהגביר שנאה ומדון בתוכנו; עינינו הרואות כיום, שלא מצוקת הגיוס עמדה לנגד עיניהן, אלא התאווה להרוויח עוד כמה נקודות על חשבון החרדים. החידוש הגדול בחוק שהגיש יו"ר ועדת החוץ והביטחון, ח"כ בועז ביסמוט, היה שלראשונה הובעה הסכמה היסטורית מפי כמה מראשי הציבור החרדי, כולל ההנהגה התורנית. לכל הפחות יכולנו לנסות. אבל השנאה שהשחיתה את הדיון הציבורי הענייני, שרפה את אסמי ההקשבה. שערי תשובה לא ננעלו. עוד אפשר לתקן.

אשרי העם שאלה לוחמיו ומנהיגיו. בהצלחה, אלישע!

כתבתי פעם על מקווה טהרה שכוחו גדול אף יותר ממקווה האר"י בצפת ומבארה של מרים וממֵי הירדן שטבל בהם נעמן שר צבא ארם כשנרפא מצרעתו במצוות אלישע הנביא: מדובר במקווה נתניהו - ושמא: אנטי-נתניהו - שכל הטובל בו, גם אם שרץ בידו, נסלחים עוונותיו ושקריו והפרות הבטחותיו, ובלבד שיתנגד לאנטי-כריסטוס של גוש השינוי שלא השתנה עוד מימי קורח ועדתו, וכיום מוכר את ערכיו ומנדה את אחיו ("הם לא אחים שלי" יאמר מיליארדר שחצן) בנזיד שותפות עם מפלגות ערביות הפועלות בגלוי לשנות את הגדרת יהדותה של ישראל ומתחמקות מלדבר בגנות חמאס. מאמינים בני מאמינים אנחנו. שום מחנה לא ניצח בבחירות, האם אין זה סימן משמים להתאחד מול הסכנה האיראנית ולהבטיח את ביטחון ישראל לדורות? עדיין לא מאוחר מלעשות תשובה. ****** קראו עוד על תעמולת החרפה נגד חוק הגיוס, שמתברר כעת כחוק הטוב שהוצע עד כה לפתרון הבעיה. =========== =========== על החרפה: בין חוק הגיוס למשפט נתניהו מאמרי הבוקר ב'ישראל היום' ******* עינינו הרואות כיום שחוק הגיוס ההיסטורי שהציע ח"כ ביסמוט נפל בגלל תעמולת שקר. ממש כמו כתב האישום השקרי במשפט נתניהו. בשני המקרים לא טובת המדינה עמדה לנגד עיני הפוליטיקאים אלא רווח פוליטי קצר טווח ***** אפשר לקרוא את המאמר כולו פה. מי שרוצה, הקישור למטה. ============== 1 עכשיו, משהוסר הלוט מעל כוונותיהם האמיתיות של הפוליטיקאים שהתנגדו בשעתו לחוק הגיוס, ומשהתברר השימוש הנלוז בתמימים שבאמת ביקשו למחות נגד מה שראו כפטור לחרדים –כדאי לחזור לנתוני האמת של החוק ולראות עד כמה הייתה התעמולה נגדו נבזית ולא מוסרית. הנה סיכום סעיף 26 יג: הרף המינימלי השנתי לגיוס בשנת הגיוס הראשונה, לא יפחת מ-8160; בשנת הגיוס השנייה, הרף לא יפחת מ-6,840; בשנת הגיוס השלישית לא יפחת מ-7,920; בשנת הגיוס הרביעית הרף לא יפחת מ-8,500. עד כה הגענו ל-31,420 מגויסים בארבע השנים הראשונות להחלת החוק. בשנת הגיוס החמישית, קבעה הצעת החוק, רף הגיוס לא יפחת מ-50 אחוזים ממחזור הגיוס השנתי של בוגרי מוסדות החינוך החרדיים, ומשם והלאה ייקבע "הרף המינימלי לגיוס" שלא יפחת ממחצית ממחזור בוגרי החינוך החרדי, "באופן שיביא בחשבון את הגידול בהיקף הגיוס של בוגרי מוסדות החינוך החרדיים בשנות הגיוס הקודמות". מדובר באוגדות בתוך פחות מעשור. 2 לו עבר החוק, יכולנו כבר לראות אלפי מתגייסים חרדים בשערי הבקו"ם. אבל למפלגות גוש ה"שינוי" היה דחוף יותר לשסות את הציבור באחיהם (?) החרדים ולהגביר שנאה ומדון בתוכנו; עינינו הרואות כיום, שלא מצוקת הגיוס עמדה לנגד עיניהן, אלא התאווה להרוויח עוד כמה נקודות על חשבון החרדים. החידוש הגדול בחוק שהגיש יו"ר ועדת החוץ והביטחון, ח"כ בועז ביסמוט, היה שלראשונה הובעה הסכמה היסטורית מפי כמה מראשי הציבור החרדי, כולל ההנהגה התורנית. לכל הפחות יכולנו לנסות. אבל השנאה שהשחיתה את הדיון הציבורי הענייני, שרפה את אסמי ההקשבה. 3 עכשיו מציע גוש ה"שינוי" חוק ישן, גרוע יותר, של אביגדור ליברמן, שהוציא לשעה קלה את החרדים מהמזבלה המטאפורית שאליה השליכם עד לא מכבר, כדי לצרפם, מעשה ניסים, לקואליציה עם שונאיהם. ומה על הררי המאמרים והכותרות האדומות, הסקרים והנאומים שהסיתו נגד החרדים ומציעי החוק? מי יתנצל בפני בועז ביסמוט שספג נאצות וקללות ואיחולים רעים למשפחתו, בעוד שלמעשה דווקא הוא דאג ועמל לפתור את הבעיה? 4 שקר "חוק ההשתמטות" שהפך באחת ל"חוק הגיוס" ול"חוק גיוס רך", מזכיר את משפט נתניהו. גם פה, ככל שנוקף הזמן והחוקרים נחקרים, ולאחרונה נשמעה עדותו המטלטלת של היועמ"ש מנדלבליט, הופכים הנאשמים למאשימים: כתב האישום היה חסר בסיס מוצק, היועמ"ש מנדלבליט לא אישר חלק מחקירותיו ואף לא טרח לבדוק את ראיותיו בתיק 4000 הכבד (תיק ה"שוחד"). לדבריו הוא סמך על הפרקליטות שבדקה היטב את הנושא. לא ייאמן. לטובת מי שמסרב להתעדכן: מתברר שאין כלום כי לא היה כלום, למעט התחסדות שקרית של שונאי נתניהו שהיו "חייבים" להחרימו מבחינה "מוסרית" באשר הוא "נאשם". גם כאן, כמו בחוק הגיוס, עושה רושם שלא הרצון להילחם בשחיתות הציבורית עמד לנגד עיני המאשימים, ולא דרישת אמת הניעה את יריבי נתניהו במערכת הפוליטית. הם עשו בכתב האישום שימוש דומה לזה של חוק הגיוס: ניסיון להיבנות פוליטית על חשבון עלילת שקר שטפלו על יריבם. 5 כתבתי פעם על מקווה טהרה שכוחו גדול אף יותר ממקווה האר"י בצפת ומבארה של מרים וממֵי הירדן שטבל בהם נעמן שר צבא ארם כשנרפא מצרעתו במצוות אלישע הנביא: מדובר במקווה נתניהו - ושמא: אנטי-נתניהו - שכל הטובל בו, גם אם שרץ בידו, נסלחים עוונותיו ושקריו והפרות הבטחותיו, ובלבד שיתנגד לאנטי-כריסטוס של גוש השינוי שלא השתנה עוד מימי קורח ועדתו, וכיום מוכר את ערכיו ומנדה את אחיו ("הם לא אחים שלי" יאמר מיליארדר שחצן) בנזיד שותפות עם מפלגות ערביות הפועלות בגלוי לשנות את הגדרת יהדותה של ישראל ומתחמקות מלדבר בגנות חמאס. מאמינים בני מאמינים אנחנו. שום מחנה לא ניצח בבחירות, האם אין זה סימן משמים להתאחד מול הסכנה האיראנית ולהבטיח את ביטחון ישראל לדורות? עדיין לא מאוחר מלעשות תשובה. ============= בתמונה: מקווה האר"י בצפת.

קראו והתעודדו. שווה מאמץ. שבת שלום (מתוך הטור השבועי): באשר לנו, לא צריך לפחד. עם עתיק אנחנו, ראינו ציוויליזציות עולות וכובשות את העולם (ואותנו), ואז קורסות ונעלמות בתהום הנשייה. עמים גדולים עברו מולנו בסך עם מיליוני חיילים, וכיום רחובותיהם נבזזים בידי אספסוף של פורעים, בעוד כוחות הביטחון עומדים מולם חסרי אונים. ראינו את כולם ושרדנו נגד כל הסיכויים הרציונליים הרגילים, כדי להעיד בפני העולם, שלא מפי ההוזים, החרטומים, הפרופסורים והפרשנים אנו חיים. אנחנו עַם עולם. לכן, לצד בחינת המציאות על אירועיה המקומיים והעולמיים, עלינו לקרוא אותה גם בפרספקטיבה היסטורית, ואם נזכה להתרומם יותר – גם בפרספקטיבה של נצח. חישבו מה עברנו בשנה החולפת, כמה בעשור האחרון, וכל זה אפילו לא פסיק בהיסטוריה הארוכה שלנו. קריאת המאורעות בפרספקטיבה כזאת ("יהודית") מכונה במקורותינו קריאת אותיות, הכתוֹבות הנחקקות על קירות ההיסטוריה. כאילו היה כל מאורע – אות, שמתחבר לאות (מאורע) אחרת ויוצר מילים ומשפטים ופשר אחר: "כֹּה אָמַר ה', קְדוֹשׁ יִשְׂרָאֵל וְיֹצְרוֹ: הָאֹתִיּוֹת שְׁאָלוּנִי, עַל בָּנַי וְעַל פֹּעַל יָדַי תְּצַוֻּנִי", כך הנביא ישעיהו במאה השביעית לפנה"ס. בזמן מלה"ע הראשונה, שיצרה מהפכה והביאה לסדר עולמי חדש גם ביחס לתקוות ישראל וגאולתו, כתב הראי"ה קוק: "אנחנו עַם יודעי האותיות בספר ה'... כספר ההוויה, והתולדה (ההיסטוריה) הכללית והאנושית, אנחנו יודעים לקרוא גם כן... את הכתב המטושטש הזה של מסיבות המאורעות האלה, אשר לא כַהֲלִין למִקרֵי יתֵיה (לא יכולים לקרוא אותו) כל חרטומיא ואשפיא, ספריא ופרופיסוריא (כל החרטומים והקוסמים, הסופרים והפרופסורים)... אין בקרב רוחנו פנימה שום ספק, על דייקנותה הנפלאה של החוכמה העליונה בתהלוכות (בתהליכי) הבניין ההיסטורי אשר לאדם ורוחו". הוא התייחס לחורבן הגדול שהביאה המלחמה, וקרא בו משפטים אחרים לגמרי מכותרות העיתונים באותה תקופה (מכאן לימוד גדול לכולנו, שכותרות העיתונים משקפות – אם בכלל – רק את הכרוניקה האקטואלית, לא יותר): "וכאשר עינינו רואות משבר גדול ברוח ומעשה, הרס גדול על מגדלים גבוהים, של התולדה האנושית וכל מכמניה, מחיקה רבה על דפים היסטוריים רחבים, הננו יודעים ברור שהסתירה היא על מנת לבנות, והמחיקה – על מנת לכתוב; והבניין החדש והכתב החדש יעלה הרבה בשיגובו ופְאֵרוֹ על הישן שהולך ונחרב". ובאמת, ארבע אימפריות קרסו בעקבות המלחמה: האוסטרו-הונגרית, הגרמנית, הרוסית והעות'מנית. ומתוך החורבן הגדול עלתה גם שאלת הבית הלאומי לעם היהודי בארצו העתיקה. עכשיו, שהטורקים הובסו, אפשר היה להשיב לנו את ארצנו, כפי שאכן אירע בוועידת סן רמו באפריל 1920, שם עוגנה הצהרת בלפור בחוק הבינלאומי ובריטניה קיבלה מנדט להגשים זאת. ההשקפה ההיסטוריוסופית הזאת מלווה אותנו משחר היותנו לעם. בשבת נקרא על אברהם, מייסד האומה, שמתעקש לקנות אחוזת קבר לשרה אשתו במערת המכפלה. לא מתנה ולא תרגיל קנייני אחר שאפשר להתחרט עליו לאחר דור או שניים, אלא קניין מלא לדורות. "וַיָּקׇם שְׂדֵה עֶפְרוֹן אֲשֶׁר בַּמַּכְפֵּלָה... הַשָּׂדֶה וְהַמְּעָרָה... לְאַבְרָהָם לְמִקְנָה לְעֵינֵי בְנֵי חֵת... לְאַבְרָהָם לַאֲחֻזַּת קָבֶר...". כך הפך מותה של העברייה הראשונה לאחיזתנו הראשונה בארץ המובטחת. בדומה לדיאלקטיקה שדיבר עליה הרב קוק – סתירה לצורך בנייה, ומחיקה לצורך כתיבה – הפכה מערת הקבורה לזרע שנטמן באדמת הארץ, וממנו צמח בתודעת העם זיכרונה החי של הארץ בכל הדורות. סבלנות. ואמונה. ==== בתמונה: זריחה מעל הרי בנימין כפי שנתפסה בעדשת מצלמתי. באזור המואר חלם זקננו יעקב את החלום הסולם. סבלנות. יהיה בסדר.

מתוך הטור השבועי: באשר לנו, לא צריך לפחד. עם עתיק אנחנו, ראינו ציוויליזציות עולות וכובשות את העולם (ואותנו), ואז קורסות ונעלמות בתהום הנשייה. עמים גדולים עברו מולנו בסך עם מיליוני חיילים, וכיום רחובותיהם נבזזים בידי אספסוף של פורעים, בעוד כוחות הביטחון עומדים מולם חסרי אונים. ראינו את כולם ושרדנו נגד כל הסיכויים הרציונליים הרגילים, כדי להעיד בפני העולם, שלא מפי ההוזים, החרטומים, הפרופסורים והפרשנים אנו חיים. קראו עוד. ========== אותיות חקוקות על קירות ההיסטוריה: עם עולם אינו פוחד מחדשות קשות הטור השבועי, שבת שלום ******* מול הלחצים לבריתות מסוכנות באמתלה של דמוקרטיה ומול נבואות על עתיד שחור ביחסינו עם ארה"ב, חשוב לשאוב כוח מניסיוננו העתיק כיצד לקרוא את האירועים המתחדשים ולזכור כי משברים מבטאים סתירה לצורך בנייה כמו מערת המכפלה שהפכה קבורה לזיכרון חי ****** קראו כאן את המאמר כולו (מי שרוצה, ימצא את הקישור בהמשך המאמר למטה) =========== 1 לברית האדומה ירוקה המחריבה את המערב, יש סנגורים ויח"צנים גם אצלנו. הם תמיד בעד ניסויים מדיניים וביטחוניים, גם אם המחיר קשה מנשוא ומסכן את קיומנו: אוסלו, ההתנתקות ועוד, עד לתמיכה בממשלת אחדות – לא אחדות עם אחיהם היהודים, חלילה, אלא אחדות עם מפלגות ערביות (קראתי במפורש), המתנגדות לעצם הגדרתה של ישראל כמדינה יהודית. ומה אתם יודעים, "העולם מצפה" לברית הזאת; כך נוכיח שישראל אינה "מדינת אפרטהייד". העולם "מצפה לברית הזאת", הם אומרים. ברור שמצפה, מה אכפת לו? מתי התעניין "העולם" בהבטחת קיומנו? לו היה תלוי בו, היינו חיים עכשיו עם מדינת טרור על גב ההר, מרחק ירייה משדה התעופה הבינלאומי ומרכזי האוכלוסייה הגדולים שלנו. לו הקשבנו לדבריו, הייתה המלחמה נעצרת עוד בטרם תפסנו את ציר הברחות הנשק (פילדלפי) ולפני שהכרענו את חיזבאללה ואסאד ופגענו קשות באיראן. "העולם" לא מצליח להגן על קיומו מהשתלטות האסלאם הפוליטי, אז מדוע נלמד מניסיונו, הרי בכך רק נייבא את המהפכה גם אלינו? 2 וכך, במקום אחדות עם אחיהם היהודים, הם מעדיפים אחדות עם שונאינו ומטהרים אותם בק"ן טעמים (הדמוקרטיה, אח, הדמוקרטיה). הם מגייסים את ז'בוטינסקי למטרה הזאת. נכון שמכונן הציונות הרוויזיוניסטית דיבר על שותפות עם הערבים ומתן זכויות, אבל הוא התנה זאת בשינוי התודעה אצל ערביי הארץ לאחר שיבינו שלא יוכלו להכניע את התנועה הציונית בכוח. הוא כינה זאת "קיר ברזל". מה שהערבים עושים עכשיו הוא המשך המאבק לפירוק המדינה היהודית, רק באמצעים פוליטיים, תוך ניצול הדמוקרטיה הישראלית וחולשת המערכת המשפטית. חבריי במחנה הפוליטי הנגדי, מדוע אנחנו יכולים להילחם יחד בטנק ובנגמ"ש, אבל אסורים עליכם בנדר עליון כשותפים לממשלה? קשה להכיל את המחשבה שמבחינתכם, עדיף לשתף פעולה עם אלה שתמכו במי שנלחמנו יחד נגדם. בבקשה, אמרו לי שאני טועה; התעלו לגודל השעה. ההיסטוריה לימדה שכשהיהודים מתכתשים ביניהם, אויבינו שוחקים לנו ומריחים חולשה. הפעם האחרונה הייתה לפני כשלוש שנים. זהירות. 3 ההפסד המהדהד של הרפובליקנים בארה"ב בבחירות האמצע השבוע, העניק הזדמנות לפרשנינו לנבא לנו חזות קשה ועתיד שחור וחבל שלא הקשבנו להם קודם. נביא זעם הוא מקצוע מבוקש בקרב הוזי עתידותינו; הוא משווה להם תדמית אינטלקטואלית. בבסיס נבואת הזעם של תקופתנו נמצאת השקפה ידועה המתחזה לפילוסופיה פוליטית וגורסת, שככל שיהיה רע, יהיה טוב. אם יהיה רע, הציבור שזנח אותם יבין שהשקפתם היא הפתרון לתחלואיו ולפחדיו. ראו איזו הצלחה קצרה באירופה השקפת העולם הזאת... וכך הם מכים ללא הפסק בתודעת הציבור ונוטעים בו פחדים לא רציונליים, בזמן שאינם יודעים לתרץ כיצד תחזיותיהם נכשלו. הסחף בחלקים מסוימים של המפלגה הדמוקרטית בכיוון האסלאמיסטי הוא לא בעיה של ישראל בלבד, אלא של העולם החופשי כולו, שארה"ב היא מנהיגתו. נשיא אנטי-ישראלי לא בהכרח יפעל נגדנו, לו יידע ששלומם של אמריקנים רבים תלוי באיכות המידע שמספקים גופי המודיעין הישראלים על בסיס יומי. גם החידושים וההמצאות של התעשייה הצבאית, רשות הסייבר וה-AI, חשובים לארה"ב לא רק ביחס למזרח התיכון אלא כחלק מהאינטרסים העולמיים שלה. לעומת זאת, הבעיה עלולה להפוך לאיום ממשי במקרה שבבית הלבן יתגורר נשיא אנטי-אמריקני, תוצר אוניברסיטאות העילית שקטאר תומכת בהן במיליארדים ושל פעילות חתרנית אסלאמיסטית בתוך הפוליטיקה האמריקנית. זו לא תהיה בעיה של ישראל בלבד, אלא בעיקר עבור שרידותה של ארה"ב כמעצמה עולמית. ראו מה קורה באירופה. 4 באשר לנו, לא צריך לפחד. עם עתיק אנחנו, ראינו ציוויליזציות עולות וכובשות את העולם (ואותנו), ואז קורסות ונעלמות בתהום הנשייה. עמים גדולים עברו מולנו בסך עם מיליוני חיילים, וכיום רחובותיהם נבזזים בידי אספסוף של פורעים, בעוד כוחות הביטחון עומדים מולם חסרי אונים. ראינו את כולם ושרדנו נגד כל הסיכויים הרציונליים הרגילים, כדי להעיד בפני העולם, שלא מפי ההוזים, החרטומים, הפרופסורים והפרשנים אנו חיים. אנחנו עַם עולם. לכן, לצד בחינת המציאות על אירועיה המקומיים והעולמיים, עלינו לקרוא אותה גם בפרספקטיבה היסטורית, ואם נזכה להתרומם יותר – גם בפרספקטיבה של נצח. חישבו מה עברנו בשנה החולפת, כמה בעשור האחרון, וכל זה אפילו לא פסיק בהיסטוריה הארוכה שלנו. קריאת המאורעות בפרספקטיבה כזאת ("יהודית") מכונה במקורותינו קריאת אותיות, הכתוֹבות הנחקקות על קירות ההיסטוריה. כאילו היה כל מאורע – אות, שמתחבר לאות (מאורע) אחרת ויוצר מילים ומשפטים ופשר אחר: "כֹּה אָמַר ה', קְדוֹשׁ יִשְׂרָאֵל וְיֹצְרוֹ: הָאֹתִיּוֹת שְׁאָלוּנִי, עַל בָּנַי וְעַל פֹּעַל יָדַי תְּצַוֻּנִי", כך הנביא ישעיהו במאה השביעית לפנה"ס. 5 בזמן מלה"ע הראשונה, שיצרה מהפכה והביאה לסדר עולמי חדש גם ביחס לתקוות ישראל וגאולתו, כתב הראי"ה קוק: "אנחנו עַם יודעי האותיות בספר ה'... כספר ההוויה, והתולדה (ההיסטוריה) הכללית והאנושית, אנחנו יודעים לקרוא גם כן... את הכתב המטושטש הזה של מסיבות המאורעות האלה, אשר לא כַהֲלִין למִקרֵי יתֵיה (לא יכולים לקרוא אותו) כל חרטומיא ואשפיא, ספריא ופרופיסוריא (כל החרטומים והקוסמים, הסופרים והפרופסורים)... אין בקרב רוחנו פנימה שום ספק, על דייקנותה הנפלאה של החוכמה העליונה בתהלוכות (בתהליכי) הבניין ההיסטורי אשר לאדם ורוחו". הוא התייחס לחורבן הגדול שהביאה המלחמה, וקרא בו משפטים אחרים לגמרי מכותרות העיתונים באותה תקופה (מכאן לימוד גדול לכולנו, שכותרות העיתונים משקפות – אם בכלל – רק את הכרוניקה האקטואלית, לא יותר): "וכאשר עינינו רואות משבר גדול ברוח ומעשה, הרס גדול על מגדלים גבוהים, של התולדה האנושית וכל מכמניה, מחיקה רבה על דפים היסטוריים רחבים, הננו יודעים ברור שהסתירה היא על מנת לבנות, והמחיקה – על מנת לכתוב; והבניין החדש והכתב החדש יעלה הרבה בשיגובו ופְאֵרוֹ על הישן שהולך ונחרב". ובאמת, ארבע אימפריות קרסו בעקבות המלחמה: האוסטרו-הונגרית, הגרמנית, הרוסית והעות'מנית. ומתוך החורבן הגדול עלתה גם שאלת הבית הלאומי לעם היהודי בארצו העתיקה. עכשיו, שהטורקים הובסו, אפשר היה להשיב לנו את ארצנו, כפי שאכן אירע בוועידת סן רמו באפריל 1920, שם עוגנה הצהרת בלפור בחוק הבינלאומי ובריטניה קיבלה מנדט להגשים זאת. 6 ההשקפה ההיסטוריוסופית הזאת מלווה אותנו משחר היותנו לעם. בשבת נקרא על אברהם, מייסד האומה, שמתעקש לקנות אחוזת קבר לשרה אשתו במערת המכפלה. לא מתנה ולא תרגיל קנייני אחר שאפשר להתחרט עליו לאחר דור או שניים, אלא קניין מלא לדורות. "וַיָּקׇם שְׂדֵה עֶפְרוֹן אֲשֶׁר בַּמַּכְפֵּלָה... הַשָּׂדֶה וְהַמְּעָרָה... לְאַבְרָהָם לְמִקְנָה לְעֵינֵי בְנֵי חֵת... לְאַבְרָהָם לַאֲחֻזַּת קָבֶר...". כך הפך מותה של העברייה הראשונה לאחיזתנו הראשונה בארץ המובטחת. בדומה לדיאלקטיקה שדיבר עליה הרב קוק – סתירה לצורך בנייה, ומחיקה לצורך כתיבה – הפכה מערת הקבורה לזרע שנטמן באדמת הארץ, וממנו צמח בתודעת העם זיכרונה החי של הארץ בכל הדורות. סבלנות. ואמונה. ============== הקישור: israelhayom.co.il/magazine/h… בתמונה: דניאל קורא את הכתובת על הקיר שחכמי בבל לא ידעו. "משתה בלשצאר" מאת ג'ון מרטין (Martin), לונדון 1821. הכתובת "מנא מנא תקל ופרסין" נמצאת על הקיר השמאלי. מרטין נודע בציוריו האפוקליפטים הגרנדיוזים ובהמחשת העוצמה האלוהית מול קוצר יד האדם. סגנונו השפיע על הקולנוע המודרני ועל הפקות הענק בהוליווד ששאבו מציוריו השראה לבניית עולמות קולנועיים עצומים.

אתה מבין שזה לא ייתכן. נתניהו מוכשר יותר מכל המנהיגים שלכם גם יחד. אינכם רוצים בו, אני מבין, אבל בחרו בו מיליונים. דחייתו היא דחייתם. לא רוצים, אדרבה; אתם מוזמנים להקים ממשלת "אחדות" עם הערבים. נתניהו הוא רק תירוץ. להילחם יחד בנגמ"ש זה בסדר, אבל לשתף פעולה בפוליטיקה - איסור דאורייתא.

לדראון עולם אולמרט בראיון לשונאת ישראל, מוסיף בחפץ לב דלק אנטישמי על שנאת ישראל בעולם באמצעות הגדלת והעצמת מקרים בשומרון ("זוועות" בלשונו) והדבקתם ל"קבוצה גדולה של מתנחלים" תוך הגדרתם "ניסיון לטיהור אתני", לא פחות! לכן הוא הסכים עם מיליבאנד האנטישמי ומצדיק את העיצומים שממשלתו הטילה על ישראל. עוד אמר שאין לו ספק שהפרסום בעיתון הארץ שנתניהו הוזהר לפני השבעה באוקטובר, "אין לו ספק" ביחס לפרסום שכבר הוכח כעורבא פרח. האיש המושחת הזה היה ראש ממשלה ונכנס לכלא על שוחד (קיבל כסף במעטפות) לאחר שבצעירותו הציג עצמו כלוחם גדול בשחיתות. הוא חצה את הרוביקון המוסרי והלאומי לאחר שהציע לאבו מאזן כמעט הכל, כולל חלק מירושלים העתיקה (להזכירנו, האיש היה ראש העיר). אבו מאזן בז לו ולהצעותיו ולא החזיר תשובה. מאז שיצא מבור כלאו, הפך להיות אדם מריר מלא שנאה לעמו ולבוחריו הקודמים שבמשך שנים נשאו אותו על כפיים. הנזק שהוא גורם לישראל הוא כמעט ברמה אסטרטגית. מבחינתו, לאחר שהוא נפל, תמות נפשו עם כל הישראלים. כמובן שהוא עוטף זו במעטה פסוידו מוסרי, מה שמגדיל עוד יותר את הדיסוננס הגרוטסקי: דמות רפאים (הביטו בעיניו) מטורפת, המבקשת למשוך את כולנו להצטרף אליו לשאול. הייתי רוצה לומר שהוא דמות טראגית, אבל גם הכבוד המפוקפק הזה מתנפץ על מזבח צביעותו ושחיתותו הנוכחית.

צפו בתמונות (יש פה כמה). הן מיוחדות. שארל בודלר דיבר על הפיכת החולף לניצחי.

שחר וזריחה מעל הרי בנימין, הבוקר, כפי שנתפס בעדשת מצלמתי ממרפסת ביתי ברחובות. ראו כמה קרוב ההר לשפלה, הושט היד וגע בו. כמה מרגיע לדעת שעל ההרים האלה פזורים יישובים יהודים רבים שבתורם צופים לקראת הערב בשקיעות מרהיבות במערב הארץ הטובה הזאת. סבלנות. ואמונה. בוקר טוב ישראל.

על החזירות רוב מוחלט של שידורי הערוץ ה"ציבורי" הזה מזוהה עם קו פוליטי ידוע שהיה דומיננטי בו תמיד עוד מימי רוממה העליזים. איילה חסון הצילה את הערוץ הזה ממונוליתיות רעיונית, והביאה קהלים נוספים שברגיל לא היו צופים בו. עכשיו גם את כבשת הרש הזו גזלו. לא לעולם חוסן. המשתיקים והשותקים לנוכח העוול, לא יינקו.

המלצה חמה על המופע "נאמן למקור" אתמול (2.11) הרציתי באודיטוריום בפסגת זאב באירוע לכבוד ותיקי חבל בנימין (פנוי להזמנות), על תנ"ך ודיפלומטיה. אפשר לשאול את המשתתפים שם כיצד הייתה ההרצאה. אך לא לשם כך אני כותב, אלא לשם החלק האמנותי שבא לאחר מכן: המופע של יעקב ג'קי לוי וערן צנחני "נאמן למקור", על הומור בתנ"ך והקשר לישראליות. החלטתי להישאר ונהניתי מכל רגע. מופע חכם, מצחיק (לעתים עד דמעות), עמוק, נוסטלגי, עם תוכן מבריק וגם מוזיקה טובה בשירה של שניהם ובליווי חי של צנחני (מנגן מצוין). הקהל הצטרף לשירים וצחק במלוא פיו מהקטעים שביניהם. הפרשנויות של ג'קי לתורה ולחז"ל נשמעות מצחיקות, אבל יש בהן גם עומק שגורם להן להיות עוד יותר מהנות עם נקודה למחשבה לאחר מכן. זה זמן רב לא נהניתי בהופעה חיה כפי שנהניתי אמש, ואפילו לא התכוננתי לכך. וכבר אמרו חז"לינו שמשיח בא בהיסח הדעת. עשו לעצמכם טובה, ולכו למופע הזה. קחו אתכם את המתבגרים בבית. תודו לי על זה. ======= בתמונה: מה שצילמתי אמש.

מהו חזונו של יו"ר המשותפת, יוסוף ג'בארין, ולמעשה של כל חברי הכנסת הערבים? בל נטמון את הראש בחול בטענות הטיפשיות "גזענות" שנועדו לבלום אותנו מלהתמודד עם המציאות. דרשו אמת! והערה נוספת: מכל עבר רואים אזרחים ערבים (וכן אויבים מבחוץ) שמאיימים וצוחקים עלינו וכן הלאה. אל פחד. אנחנו רגילים בדיבורי הרהב האלה שלאחריהם הם סופגים מפלה נוספת. עם ישראל חזר הביתה לפי חזון נביאי ישראל ואין שום כוח בעולם שיזיז אותו. אנחנו בתנופת התקדמות ועלייה. עם ישראל חי! הנה קראו ושתפו. חשוב מאוד הפעם לשתף. תודה. ============== מי הגזען האמיתי: ערבים במסכה מאמרי הבוקר בישראל היום (הקישור, בהמשך) ***** אחד ממנסחי מסמך החזון של ערביי ישראל הוא יוסף ג'בארין, יו"ר המשותפת. המסמך שולל את זכות היהודים על ארצם ודורש לשנות את הגדרתה היהודית של ישראל ***** קראו כאן. ראו את המסמך המלא בקישור בהמשך. ============ 1 לא תצליחו עם תווית ה"גזענות" המודבקת לדיון לגיטימי במפלגות הערביות. אין פה התנגדות על בסיס גזע או דת, אלא על בסיס עמדתם נגד קיומה של ישראל כמדינה יהודית, ותמיכתם - הגלויה או בשתיקה - במאבק המזוין נגדנו, תוך סירוב להתייחס לחמאס (ואחרים) כארגון טרור. האם הבריטים במלה"ע השנייה, שתיעבו את גרמניה, היו גזענים? הם נמצאו במלחמה קיומית. האמריקנים לאחר פרל הרבור חשדו באזרחים ממוצא יפני אך ורק מסיבות גזעיות? כשישנן סיבות נוספות, התווית "גזענות" נועדה לסתום את הפה מלומר אמת. ובכן, המפלגות הערביות – ללא יוצא מן הכלל – אינן מכירות לכתחילה (לא בדיעבד!) בזכות העם היהודי על ארצו העתיקה ובזכותו להגדרה עצמית. מנסור עבאס עשה קולות של מי שמקבל זאת כעובדה. לו היה בידו הכוח, היה חובר למשותפת, משנה את יהדותה של ישראל ומבטל את חוק השבות. 2 הנה פנינים ממסמך החזון של ערביי ישראל, שפרסמה ועדת המעקב העליונה. את החלק המשפטי כתב אחד, יוסוף תייסיר ג'בארין, כיום יו"ר הרשימה המשותפת: "ישראל היא תולדה של פעולה קולוניאליסטית שיזמו האליטות היהודיות-ציוניות באירופה ובמערב, הוקמה בסיוע מדינות קולוניאליסטיות, והתחזקה בצל התעצמות ההגירה היהודית לפלשתין לאור תוצאות מלה"ע השנייה והשואה". כך נפתח המסמך. אין לעם היהודי זכות כלשהי על הארץ, היסטורית, משפטית, מוסרית ודתית. אנחנו דומים לבּוּרים בדרום אפריקה שפלשו לארץ לא להם, לצרפתים באלג'יר ועוד. הפתיחה הזאת מתכתבת עם סעיף 20 באמנת הרשות הפלשתינית הקובעת שאין קשר בין היהודים לארץ, ושהם דת ולא עם (ולכן לא זכאים לארץ). המסמך מכנה זאת "אתנוקרטיה". חלילה מלהזכיר לאום יהודי עם זכויות היסטוריות אלפי שנים לפני האסלאם. אין התייחסות לפלישה המוסלמית בשנת 638 ולהגירה הערבית הגדולה במאת השנים שקדמו להקמת ישראל. 3 מסמך החזון מונה בין מטרותיו את הכרת ישראל ב"אחריותה לנכבה הפלשתינית ב-1948". התיקון יתחיל ב"פיצוי אזרחיה הפלשתינים, כקבוצה וכיחידים". הנה תשתית לסעיף בהסכם הקואליציה העתידית. התרעמתם על התמיכה הכלכלית בחרדים, עכשיו תממנו את "נזקי הנכבה". עוד מטרה: "הכרת המדינה בערבים הפלשתינים בישראל כקבוצה לאומית ילידה". כלומר, הפיכת ישראל למדינה דו-לאומית. המשמעות היא ביטול הגדרתה של ישראל כמדינת העם היהודי, וממילא אי מתן האפשרות הטבעית ליהודי העולם לעלות למדינתם היחידה. אחת ההשלכות היא שינוי הממד הסמלי במדינה: דגל, המנון, סמל, סממנים יהודים וכדומה. 4 והנה ההקדמה שכתב ג'בארין לחלק המשפטי: "שתי עובדות מכוננות... (1) היותם של הערבים הפלשתינים בישראל בעלי הארץ המקוריים, שיש להם קשר אינטגראלי והיסטורי בינם למולדתם מבחינה רגשית, לאומית, דתית ותרבותית. (2) היותם חלק חי ובלתי נפרד מן העם הערבי הפלשתיני". אתם מבינים, הערבים שפלשו לארץ החל מהמאה ה-7, כבשו את היהודים שחיו עד אז בארץ יותר מ-2000 שנה, נישלום מאדמותיהם ואסלמו אותם במשך מאות שנים - טוענים להיותם "בעלי הבית המקוריים". על זה אמר אליהו הנביא: "הרצחתָּ וגם ירשתָּ?!" הסעיף השני מסביר את סירובם העקבי לגנות את חמאס. מתוך כך, דורש ג'בארין במסמך "הכרה רשמית" בהם כמיעוט לאומי, "ובהיותם ילידי הארץ המקוריים", והכרה בזכותם ל"שוויון מהותי מלא" - לא על בסיס אזרחי; את זה יש להם – אלא "על בסיס לאומי קולקטיבי". המסמך מפרט תביעות נוספות שעניינם אחד: ביטול הזהות היהודית של ישראל והפיכתה למדינה ערבית-יהודית בשלב ראשון. הסתכלו על המדינות הערביות-מוסלמיות. היה בהן פעם רוב נוצרי או לאומי אחר. ברגע שהערבים הפכו לרוב, הם שינו את זהותן. עכשיו תורה של אירופה. בל נהיה תמימים: זו שאיפתם ביחס לישראל, כבשת הרש היחידה של העם היהודי. 5 בין הגדרות האנטישמיות של IHRA, שמדינות רבות במערב אימצו, נמצאת הקביעה כי אנטישמיות היא "הכחשת זכותו של העם היהודי להגדרה עצמית, בין היתר באמצעות הטענה שקיומה של מדינת ישראל היא יוזמה גזענית". אז מי הגזען פה? ============ קישור למאמר: israelhayom.co.il/opinions/a… קישור למסמך ועדת המעקב של ערביי ישראל: knesset.gov.il/committees/he…