אני הולך לאבד כנראה לא מעט עוקבים על הציוץ הזה... פראגון היא החברה שעשתה את הנזק הגדול ביותר לסייבר ההתקפי הישראלי ולעליונות הסייבר של מדינת ישראל. קצת רקע, אהוד שניאורסון, המפקד המיתולוגי של 8200, השתחרר מהצבא ואחרי שעבד קצת בקרן בלומברג החליט להקים חברת סייבר התקפי, שתתחרה בקנדירו, NSO, ורינט, קוואדרים ועוד מספר חברות בולטות שהיו באותה תקופה בישראל. כדי להיות שחקן משמעותי, שניאורסון עושה מספר צעדים. ראשית הוא מגייס את אהוד ברק בתור שותף-יזם להקמת החברה. אהוד ברק, מחובר להרבה מדינות, מחובר מאוד לממשל האמריקאי הדמוקרטי, והכי חשוב, מחובר לכל הפקידים במשרד הביטחון ומכיר היטב איך לקצר תהליכי קבלת החלטות בנוגע ליצוא בטחוני. לאחר מכן, עושה שניאורסון צעד די בזוי,הוא פונה למפקדים המכהנים ב8200, מרמת מפמ"ר ומטה, מהמדורים הרלוונטים לתחום, ומציע להם להשתחרר במיידי בתמורה לתפקיד משמעותי ושכר גבוה בחברה החדשה שהוא מקים. האנשים שעזבו במפתיע והצטרפו לפראגון, פגעו משמעותית ביכולת הפיקודית והטכנולוגית של 8200 וגרמו למשבר בין כוחן לשניאורסון. אסף כוחן, מי שהחליף את שניאורסון כמפקד 8200, ולכאורה חבר שלו, היה כלכך כעוס ופגוע שהחליט בגלל המהלך של שניאורסון, לא לזמן יותר לשירות מילואים שום אדם שעובד באחת מחברות הסייבר ההתקפי הישראלי. ההחלטה הזאת היתה טעות היסטורית, כי למעשה בבת אחת איבדה 8200, את אנשי המילואים הכי מוכשרים שלה, והכל בגלל מלחמות האגו של כוחן ושניאורסון. ראוי לציין שרק אחרי השביעי באוקטובר בוטלה הנחייה הזאת (ש8200 מכחישים שהיתה בכלל קיימת) הדבר השלישי ששניאורסון עושה הוא למצב את עצמו כמי שמוכר אך ורק לדמוקרטיות, שזו לגמרי זכותו, אבל אז הוא פונה לאמריקאים, ולאיחוד האירופי, ואומר "אני לא כמו שאר החברות הישראליות, הן חברות רעות, שמפירות זכויות אדם, אני טוב כי אני אמכור רק לממשלים דמוקרטיים." בפועל הלקוח הכי גדול של פאראגון היא ממשלת סינגפור, לא בדיוק מדינה דמוקרטית... פאראגון שהוקמה בזמן ממשל טראמפ, לא ממש הצליחה בהתחלה, הם התבססו בעיקר על קשרים של שניאורסון וברק עם סיגנפור. אבל ברגע שנבחר ממשל ביידן, השתנתה התמונה. לברק קשרים הדוקים עם הממשל הדמוקרטי, הוא מכיר היטב את בלינקן ומכיר היטב פקידים בכירים בממשל ובבית הלבן, חלקם כאלה ששונאים את ישראל, היו שותפים להקמת תאי ה BDS בארהב, ואף לקחו חלק בתהליך המשפטי של הדחת טראמפ (שנכשל) שניאורסון, הכיר היטב את העסקאות שמדינת ישראל ביצעה לטובת צרכים ביטחוניים ודיפלומטיים באמצעות קידום חברות סייבר ישראליות. חברות אלו היו מעורבות בין היתר בהנחת היסודות להסכמי אברהם, בניסיון לקדם נורמליזציה עם סעודיה בממשל טראמפ, בשינוי מדיניות של הצבעות באום של מדינות בעולם, ועוד ועוד. זה לא מנע ממנו, לטנף על כל החברות הישראליות מול גופי המודיעין האמריקאיים, מול מועמדים לעבודה, וגם מול משרד הבטחון בישראל. אבל הדבר הכי נבזי ששניאורסון וברק עשו לסייבר הישראלי זה המהלכים שהם עשו יחד עם חברת לובינג אמריקאית בשם WestExec, חברה שמי שלא מכיר, הקים אחד, אנטוני בלינקן... באמצעותה הם קידמו מספר צווים נשיאותיים, כך שמעבר להכנסת 2 המתחרות הגדולות ביותר של פראגון לרשימה השחורה של משרד המסחר האמריקאי, הוצא צו שלא מאפשר לממשל האמריקאי לרכוש פתרונות סייבר משום חברה ישראלית שהיא למעשה אינה פראגון. אחרי הרשימות והצווים, הוחלט במשרד הבטחון לאמץ את "מתווה" פראגון , ולצמצם את היתרי השיווק של חברות הסייבר ממעל 100 מדינות, ל 37 מדינות בלבד, ולבטל לאלתר את היתרי היצוא ללקוחות קיימים של החברות שאינם ברשימת ה37 מדינות, כלומר, חברה שרוב הלקוחות שלה לא ברשימה החדשה של משרד הבטחון נגזר עליהן גזר דין מוות (הרשימה החדשה אגב, היא בול רשימת המדינות שפראגון מוכרת להם) מתוך 28 חברות סייבר שהיו קיימות בתחילתו של ממשל ביידן, נותרו כיום בישראל 4 חברות, קנדירו, NSO, פראגון, ביידנסי וזהו. לא רק שאהוד ברק ואהוד שניאורסון הרגו את הסייבר ההתקפי בישראל, הם גרמו להוצאת הידע מישראל. מעל 200 אנשי סייבר ישראלים,שהחברות שלהן נסגרו, העלית שבעלית, עזבו את מדינת ישראל, פתחו חברות בברצלונה, איטליה וסינגפור, ופועלים מחול כי הם לא מסוגלים לעמוד ברגולציה הישראלית. לא סתם פראגון נמכרה בזול (מכפיל מאוד נמוך על המכירות) לחברה אמריקאית, דקה לפני שלטון טראמפ, הם הבינו שאחרי מה שהם עוללו יחד עם ממשל ביידן, יהיה להם קשה מאוד בממשל החדש, השאלה היחידה זה האם הדרג המדיני בישראל מכיר את תנאי העסקה והאם משרד הבטחון יאכוף ויוודא שפראגון מקפידה על המגבלות המחמירות שאוסרות על העברת ידע לחברה האמריקאית או ששוב הם יקבלו יחס מועדף כפי שקיבלו עד כה...