עופר וינטר, ההחלטה שלך להמשיך במרוץ לכנסת, כאשר כל הסקרים מציבים אותך מתחת לאחוז החסימה, מסכנת באופן ישיר את המשך שלטון הימין. הזירה הפוליטית אינה שדה קרב שבו אומץ אישי מכריע נחיתות מספרית, וריצה עיקשת בקלפי תוביל לתוצאה הפוכה מזו שאתה מבקש להשיג. עליך להודיע עוד היום על פרישה מהמרוץ. ㅤ אתה מכיר היטב את המתמטיקה הקרה והאכזרית של שיטת הבחירות בישראל. כל רשימה שמקבלת פחות 3.25 % מסך הקולות הכשרים נמחקת מחישוב המנדטים, וקולות בוחריה נזרקים לפח. הימין כבר שילם מחיר כבד על הרפתקאות דומות בעבר, כאשר רבבות פתקים ירדו לטמיון במערכות בחירות צמודות והעבירו את השלטון לצד השני. ㅤ הבט על המהלך שעשה יריבך הפוליטי בני גנץ, שהודיע על פרישה מהמרוץ לכנסת. גנץ ראה שהנתונים בסקרים אינם מאפשרים לו לעבור את הרף הדרוש, והבין שהמשך ההתמודדות יפגע אנושות בגוש שלו. הוא כבש את שאיפתו האישית מתוך אחריות מחנאית מפוכחת, וממך מצופה לגלות בגרות זהה כלפי מצביעי המחנה הלאומי שלך. ㅤ אין חולק על זכויותיך כלוחם וכמפקד עז רוח, או על הצורך בקול ביטחוני תקיף וישיר במערכת הפוליטית. יחד עם זאת, הערכה ציבורית אינה מתורגמת מעצמה לארבעה מנדטים בקלפי בלי תשתית מפלגתית רחבה. אם מטרתך היא לתקן את מדיניות הביטחון של ממשלת הימין, אינך רשאי לפעול באופן שימנע את עצם הקמתה. ㅤ כמפקד ותיק שהוביל לוחמים באש, אתה יודע להבדיל בין הסתערות הכרחית לבין מהלך עקר שמפקיר את המערכה כולה. ויתור על התמודדות עצמאית בעת הזו אינו כניעה, והוא ישמור על מעמדך הציבורי לקראת הנהגת המחנה בעתיד. גורל שלטון הימין מונח כעת על כתפיך, וחובתך הפטריוטית היא לעצור לפני שיהיה מאוחר מדי. שתפו🙏🏻 (נכתב על דעת הכותב בלבד)

חזרת השמאל לשלטון אינה חילופי גברי שגרתיים, אלא מפנה מסוכן שישתק את ישראל. קואליציה הנשענת על מפלגות לא ציוניות תמנע מהממשלה לקדם מדיניות לאומית או לצאת למבצעים צבאיים נרחבים. חולשה זו תוביל לכניעה לתכתיבי וושינגטון ואירופה, ולוויתור על אינטרסים חיוניים תמורת אהדה זמנית בעולם במקום ביטחון קבע. ㅤ מחיר הרפיסות יורגש מיד בעצירת הבנייה ביהודה ושומרון, ייבוש תקציבי ותכנוני של חצי מיליון תושבים והפקרת שטחי סי להשתלטות פלסטינית במימון אירופי. נסיגות טריטוריאליות ישחזרו את ההתנתקות ויהפכו את כפר סבא, נתניה, תל אביב ושדה התעופה לחזית טרור חשופה. כשמעדיפים שקט תעשייתי והסדרים דיפלומטיים מדומים על פני הכרעה צבאית, ומחמירים את הוראות הפתיחה באש מחשש מביקורת זרה, ההרתעה הישראלית קורסת. ㅤ מבית תיפגע הזהות היהודית בעקבות ריקון חוק הלאום מתוכן, קידום מדינת כל אזרחיה ודחיקת השבת, המסורת ומוסדות הדת מהמרחב הציבורי. מערכת החינוך תדלל את לימודי התנך, ההיסטוריה והציונות לטובת תכנים אוניברסליים ופוסט לאומיים המנתקים את הנוער משורשיו. את השחיקה הערכית תשלים מדיניות הגירה רפה שתבלום הוצאת מסתננים ושוהים בלתי חוקיים, תפתח פרצות בחוק השבות ובאיחוד משפחות ותסכן את הרוב היהודי. ㅤ יכולתו של הבוחר לבלום את ההידרדרות תיחסם, משום שמוקד הכוח יעבור מנבחרי הציבור לשופטי בית המשפט העליון וליועצים המשפטיים שימנעו מהממשלה למשול. שלטון הפקידים ישתלט גם על המשק באמצעות כלכלה ריכוזית, העלאת מיסים, ניפוח המגזר הציבורי והכבדת הבירוקרטיה. כניעה לוועדי עובדים חזקים ולמונופולים תחנוק את התחרות החופשית ותזניק את יוקר המחיה. ㅤ מדינה הנאבקת על קיומה בסביבה עוינת אינה יכולה להרשות לעצמה אשליות שמפרקות את כוחה העצמי מבפנים. עתידנו תלוי בהנהגה לאומית נחושה שתבצר את עוצמתה, תשמור על חירות האזרח ותבטיח שישראל תהיה תמיד אדון לגורלה. לכן אסור לאף אחד להישאר בבית ביום הבחירות, וחובה לצאת להצביע כדי להכריע את המערכה. שתפו🙏🏻 (נכתב על דעת הכותב בלבד)

ביער עבות ומותש אחד רבץ האריה הזקן על סלע המלכות עשרות שנים. הוא אפילו לא טרח לחשוף שיניים מול חיות היער, משום שידע ששומרי הראש המסורים ביותר של שלטונו הם חמשת המורדים שנשבעו להדיח אותו. בקרחת היער התכנסו החמישה כדי לחלק את הטרף שעוד לא צדו. ראשון צעד הטווס המגונדר, פרש נוצות מרהיבות מול השלולית והכריז: "היער דורש מנהיג שנראה נפלא באור השמש, ולכן אקריב את עצמי ואמלוך עליכם כבר מהבוקר". לצידו פיהק דוב הפנדה האפור, לעס ענף במבוק בממלכתיות מופגנת ואמר: "אני בכלל לא מחפש שררה, אבל אם כל חיות היער יתחננו בפניי בדמעות, אסכים בלית ברירה לשבת לבדי על הסלע". מבין העשבים הגיח הנחש הזועם, סינן לחישה תקיפה וקרא: "נגמר הזמן של החיות המנומסות, היער זקוק למושיע נחוש שיכיש כל מי שמסרב להשתחוות לדמוקרטיה שלי". מיד אחריו זינק מהשיחים הצבוע הנלהב, צחקק בהתרגשות והציע: "חברים, בואו נקים הנהגת אחדות שוויונית שבה כולכם תסחבו את העצים ואני אעמוד בראש עם שמונה מעריצים בלבד". בקצה המעגל המתין העקרב הוותיק, הניף את זנבו מעל ראשי הנוכחים וגיחך: "אתם חבורה של טירונים, רק טורף מנוסה ומחושב כמוני יודע איך להבטיח נאמנות מוחלטת לעצמו בלבד". הצהרות האחדות החזיקו מעמד שתי דקות בדיוק, עד שהונח כתר העלים במרכז המעגל. הטווס דרש רוטציה שבה הוא המלך והשאר מוחאים כנפיים, הפנדה הקים ועדה לבחינת תנאי ההכתרה שלו, הנחש איים להקים יער נפרד, הצבוע כבר מדד את הכתר בחשאי, והעקרב איים לעקוץ את כולם אם לא ימנו אותו לשומר קופת הבלוטים. מראש הסלע השקיף האריה השבע על המהומה הקולנית, גירד ברעמתו ונרדם בחיוך רגוע. "אין שום צורך לשאוג או לצאת לציד", מלמל לעצמו בסיפוק, "התיאבון האדיר שלהם עושה בשבילי את כל העבודה". וכך נותר האריה לשלוט ביער עוד שנים ארוכות, מוגן ובטוח מאחורי חומה של חמישה מושיעים שמעדיפים לטרוף זה את זה, ובלבד שאף חבר שלהם לא יזכה לשבת על הסלע. שתפו🙏🏻 (נכתב על דעת הכותב בלבד)

ההחלטה של דוד בן גוריון להכריז על הקמת מדינת ישראל הייתה רגע נדיר של אומץ מנהיגותי, שהפך חלום של אלפיים שנה למציאות ריבונית. מנהלת העם אישרה את המהלך הגורלי ברוב זעום, בזמן שירושלים נחנקה במצור וחמישה צבאות ערביים עמדו לפלוש במטרה להשמיד את היישוב. מול סיכויים קלושים ואיומים כבדים, הנהגת היישוב גילתה תעוזה היסטורית ולקחה אחריות מלאה על גורל העם היהודי. ㅤ אילו מנגנון התקשורת של ימינו היה פועל באותם ימים, עצמאות ישראל לא הייתה יוצאת אל הפועל. אולפני החדשות היו שוטפים את הציבור בתבהלה, והעיתונים היו זועקים בכותרות מגמתיות כמו הימור מופקר בחיי אדם, ירושלים מופקרת לגורלה, ומחדל הנשק יוביל לטבח. תעשיית החדשות המודרנית מתפרנסת מהפצת פחד ומבססת את כוחה על טיפוח חרדה מתמדת. סיקור כזה היה מרסק את האמונה בצדקת הדרך ומפורר את הרוח הלאומית. ㅤ תרבות ההדלפות חסרת המעצורים שמאפיינת את העיתונות הנוכחית הייתה מפרקת את המאמץ המלחמתי מבפנים עוד לפני הפלישה. מידע מסווג על המחסור החמור בנשק ובתחמושת היה מוצג בראש המהדורות, ומעניק לאויב תמונת מודיעין מדויקת בזמן אמת. מחלוקות מקצועיות בין מפקדים היו מנופחות באולפנים לכדי משברים אישיים כדי לייצר כותרות צהובות. התנהלות כזאת הייתה פוגעת אנושות בלכידות הלוחמים ומחריבה את החוסן הפנימי. ㅤ המכבש התקשורתי הדורסני היה כופה על מקבלי ההחלטות שיתוק אסטרטגי מוחלט. הנהגה שנתונה למתקפה יומיומית של פרשנים קצרי רואי וסקרים מיידיים, מתקשה לגלות את אורך הרוח הדרוש להכרעות היסטוריות. החשש ממשפטי שדה באולפנים בעקבות מחיר הדמים הכבד היה גובר על השיקול הלאומי, דוחף את המנהיגים להימנעות מסוכנת, וגורם להחמצת שעת הכושר החד פעמית להקמת המדינה. ㅤ מדינת ישראל קמה בזכות עוצמת הרוח של הנהגה שידעה להביט מעבר לאיומים המיידיים ולפעול מתוך חזון ציוני ברור. השיח התקשורתי בימינו נגוע בציניות עמוקה, בהעצמת חולשות ובזריעת רפיון ידיים שמכרסמים בחוסן הלאומי. הלקח של שנת תש״ח מוכיח כי עצמאותנו תלויה במנהיגות אמיצה, כזאת שמסוגלת לאטום אוזניים מול מקהלת הפחד באולפנים, לקבל הכרעות גורליות ולהוביל לניצחון. שתפו🙏🏻 (נכתב על דעת הכותב בלבד)

פרשת השבוע פרשת ״נח״ מלמדת אותנו איך חברה שלמה קורסת כאשר מוותרים על האמת, והשבוע נדמה שמבול עכור של שקרים מציף את אולפני החדשות בישראל. הציבור הישראלי משווע למידע אמין ומדויק בזמן מלחמה, אך יש עיתונאים שמעדיפים להפיץ ברווזים עיתונאיים מופקרים מתוך מטרה ברורה אחת, לפגוע פוליטית בראש הממשלה בנימין נתניהו. ㅤ הדוגמה החמורה ביותר לכך היא הדיווח שהופץ לאחרונה, שלפיו ראש המודיעין המצרי הגיע לביקור בהול בישראל לפני שבעה באוקטובר כדי להזהיר אישית את נתניהו. אלא שהאירוע הדרמטי הזה פשוט לא היה ולא נברא. בדיקה פשוטה מעלה שבמטוס שנחת בארץ וחזר למצרים היו שני אנשי עסקים פרטיים, בלי גורם מודיעיני ובלי שום התרעה. ㅤ קשה להבין איך בדיה כל כך גסה הופכת לכותרת מהדהדת בלי שאיש יעצור לברר את הפרטים. התשובה טמונה בעיוורון הפוליטי שאחז בחלק מאנשי התקשורת שלנו. הדחף להכתים את ראש הממשלה חזק אצלם יותר מחובת הזהירות המקצועית הבסיסית. הם כלל לא טרחו לאמת את רשימת הנוסעים, כי העלילה התאימה בדיוק לקמפיין שהם מנהלים. ㅤ כאן בדיוק מתחברת פרשת השבוע למציאות הישראלית הנוכחית. כשנח רצה לדעת מה קורה מחוץ לתיבה, הוא שלח תחילה את העורב, שהסתובב סביב עצמו ועשה רעש בלי להביא תועלת. רק היונה חזרה עם עלה זית בפה, הוכחה מוחשית למה שמתרחש בשטח. עיתונאי הגון חייב להביא לצופים ממצאים בדוקים, ולהימנע מהפרחת שמועות ריקות מתוכן. ㅤ מותר וצריך לבקר את השלטון, אך ביקורת עניינית חייבת לעמוד על קרקע יציבה של עובדות. מי שממציא סיפורים דמיוניים בעיצומה של מערכה כואבת מרסק את שאריות האמון בתקשורת ופוגע בחוסן הלאומי. הגיע הזמן שהקוראים והצופים יפסיקו לקנות את המניפולציות הזולות האלה, וידרשו מהעיתונאים יושרה ואחריות. שתפו🙏🏻 (נכתב על דעת הכותב בלבד)

איזו מתנה נפלאה העניק לנו מחנה הנאורות כשהמציא את המונח ״בבונים״. הרי למה להתאמץ לשכנע או להציג חזון שעובד במציאות, אם אפשר פשוט להדביק תווית ולפטור את עצמך מחשיבה. זו שיטה מבריקה וכל כך נוחה. ברגע שהגדרת מיליוני אזרחים כעדר עיוור ונחות, אתה פשוט פטור לחלוטין מלהקשיב להם. ㅤ באמת צריך לרחם על האליטה המסכנה שנושאת על כתפיה את עול ניהול המדינה. מבחינתם, אנחנו בסך הכל חבורת בבונים שעלולה להרוס להם את הצעצוע, ולכן הם חייבים לשלוט מלמעלה. בדיוק בשביל זה הם מתחזקים פקידות שלטונית עמוקה שתשמור עלינו מעצמנו. דמוקרטיה היא רעיון מקסים, כל עוד הבוחרים מצביעים נכון. ㅤ הבעיה היחידה בפנטזיה המתנשאת הזו היא שהמציאות קצת מסרבת לשתף פעולה. מתברר שהבבונים האלה למדו לקרוא, הוציאו תארים והם במקרה גם אלה שמנהלים את הכלכלה שלנו ומובילים את הצבא. הציבור הימני משכיל ומוכשר בדיוק כמו אלה שמזלזלים בו. הסיפור על המון נבער הוא רק כדור הרגעה שהמיעוט לוקח כדי להרגיש עליון. ㅤ אבל רגע השיא של הציניות מגיע תמיד רגע לפני הבחירות. פתאום, מחנה השמאל נזכר שאי אפשר לנצח עם רעיונות שאף אחד לא קונה, וכולם ממהרים להתחפש. פוליטיקאים שמאלנים מתחילים לדבר כמו אנשי ימין, מצטלמים פתאום עם תפילין ומתחננים לקולות שלנו. הם יורקים עלינו בחדרי חדרים, אבל בחוץ מנסים לגנוב לנו את הפתק. ㅤ הבדיחה העצובה הזו פשוט הפסיקה להצחיק אותנו לחלוטין. הציבור הישראלי התפכח מזמן, הוא מזהה את התחפושות העלובות ובעיקר בז למי שמזלזל בו. אנחנו הרוב המוחלט והגאה במדינה הזו, ואנחנו לא זקוקים לאישור מאף הגמוניה שוקעת. תמשיכו לבכות באולפנים ולהדביק לנו שמות גנאי מהסלון, בזמן שאנחנו נמשיך לנהל כאן את העניינים. שתפו🙏🏻 (על דעת הכותב בלבד)

רונן בר אומר שהשב״כ התריע לפני שמחת תורה, וזו בעיניי הודאה בכישלון צורב. אם לדבריו היו התרעות והסכנה המתקרבת הייתה ידועה, השאלה שזועקת לשמיים היא מדוע לא ננקטו צעדים משמעותיים יותר כדי למנוע את האסון. ראש השב״כ אינו פרשן באולפן שתפקידו רק להזהיר מהצד. תפקידו לסכל ולמנוע. ככל שהמידע המודיעיני שהיה בידי הארגון היה משמעותי יותר, כך גוברת החובה להסביר את הפער בין ההתרעות לבין הפעולות שננקטו. הניסיון להטיל את עיקר האחריות על הממשלה אינו יכול לפטור את ראש השב״כ מאחריותו המקצועית. לרשות הארגון עמדו תקציבים אדירים, טכנולוגיות מתקדמות ויחידות עילית. השאלה המתבקשת היא האם נעשה שימוש נכון ומספק בכלים הללו, האם מוצו הסמכויות שעמדו לרשותו, ומדוע ההיערכות הביטחונית לא הצליחה למנוע את האסון. הכישלון בולט במיוחד בלילה שלפני הטבח. בדיעבד, סימני האזהרה שהתגלו מעוררים שאלות קשות על הערכת המצב ועל ההחלטות שהתקבלו. בעיניי, הצעדים שננקטו היו רחוקים מלהספיק לנוכח חומרת האיום שהתממש. במקום היערכות רחבה שתוכל להתמודד עם מתקפה אפשרית, הכוחות והאמצעים שהופעלו לא הצליחו למנוע את חדירת המחבלים ואת הטבח הנורא. הכישלון הזה לא צמח בחלל ריק. במשך תקופה ארוכה שלטה במערכת הביטחון תפיסה שלפיה חמאס מורתע ומעדיף יציבות כלכלית ושקט. נראה שהתפיסה הזאת השפיעה גם על הערכת האיומים ועל המשקל שניתן לסימני האזהרה. השאלה הקשה היא מדוע ההנחות הללו לא נבחנו מחדש בזמן, ומדוע ההתרעות לא הובילו להיערכות שתוכל למנוע את האסון. שום מסמך שיוצג בדיעבד לא יוכל למחוק את המחדל הנורא בתולדות המדינה. בביטחון, מבחן התוצאה הוא מבחן מרכזי שאי אפשר להתעלם ממנו. רונן בר, שעמד בראש הארגון שהיה אמון על סיכול הטרור והחזיק במידע מודיעיני משמעותי, נושא בעיניי באחריות מקצועית וציבורית כבדה לכישלון. שום תדרוך ושום ניסיון להסביר את האירועים בדיעבד אינם יכולים להחליף מתן תשובות ברורות לציבור. שתפו🙏🏻 (נכתב על דעת הכותב בלבד)

במשך עשורים מוכרים לעולם ולישראלים אשליה מסוכנת שלפיה שורש הסכסוך המדמם במזרח התיכון הוא השליטה הישראלית ביהודה ושומרון. מטיפים לנו שאם רק ניסוג לקווי שביתת הנשק הישנים, נמסור שטחים ונתכווץ, יפרוץ כאן שלום אמת. אולם התזה המזויפת הזו מתנפצת לרסיסים מול עובדה היסטורית אחת פשוטה שההנהגה הערבית ותועמלניה מתאמצים להסתיר, והיא לוח השנה. ארגון השחרור הפלסטיני הוקם בחודש מאי 1964, שלוש שנים תמימות לפני מלחמת ששת הימים. חובה להתעכב על התאריך הזה כדי להבין את עומק התרמית. בשנת 1964 לא היה חייל ישראלי אחד בשכם, בחברון או ברמאללה, שהיו תחת שלטון ירדני מלא. לא הייתה שום נוכחות יהודית בעזה, שנשלטה ביד ברזל על ידי מצרים. ובכל זאת, מנהיגי מדינות ערב התכנסו כדי להקים ארגון טרור שכל תכליתו המוצהרת היא שחרור פלסטין באמצעות מאבק מזוין. אם לא היה כיבוש ישראלי ביהודה ושומרון בשנת 1964, מה בדיוק ביקשו הערבים לשחרר? התשובה כתובה באופן גלוי באמנה הלאומית הפלסטינית המקורית מאותה שנה. בסעיף 24 של אותה אמנה, הצהיר הארגון במפורש כי אין לו שום תביעת ריבונות על הגדה המערבית או על רצועת עזה. המטרה הבלעדית שלשמה התאגדו הייתה השמדת מדינת ישראל בתוך גבולות הקו הירוק. מבחינת התנועה הלאומית הפלסטינית והעולם הערבי שתמך בה, חיפה, יפו, אשקלון ותל אביב הן השטח הכבוש שאותו יש לטהר מנוכחות יהודית. האמת ההיסטורית הזו מוכיחה כי תירוץ הכיבוש הוא כלי תעמולה ציני שנועד לעטוף שאיפת השמדה עתיקה בשפה של זכויות אדם, כדי להוליך שולל את דעת הקהל המערבית. שורש הסכסוך מעולם לא היה גודלה של ישראל, אלא עצם קיומה. לא תוצאות מלחמת 1967 עומדות לדיון בעיני ההנהגה הפלסטינית והעולם הערבי המסרב להשלים עם קיומנו, אלא עצם הקמתה של מדינה יהודית בשנת 1948. המסקנה המדינית הנובעת מכך היא חדה ובלתי נמנעת. כאשר תנועה לאומית מגדירה את עצם החיים היהודיים בארץ ישראל כפשע שיש למחוק, שום ויתור טריטוריאלי לא יביא לפיוס. כל הסכם מדיני המבוסס על מסירת שטחים נידון מראש להפרה ולכישלון, משום שעבור הצד הערבי, כל נסיגה ישראלית אינה סוף הסכסוך אלא נקודת זינוק אסטרטגית נוחה יותר להמשך המערכה להכחדת מדינת היהודים. שתפו🙏🏻 (נכתב על דעת הכותב בלבד)

הקמת המפלגה החדשה בראשותו של עופר וינטר הוא מהלך פוליטי חסר אחריות העלול לפגוע קשות בסיכויי המחנה הלאומי להקים ממשלה יציבה. על אף ההערכה הראויה לשירותו הצבאי, בחירתו להקים מסגרת עצמאית ונפרדת במקום להשתלב בכוחות הקיימים מעוררת את השאלה אם השאיפה להנהגה עצמאית גוברת על טובת המחנה כולו. וינטר צועד בעיניים פקוחות בנתיב פוליטי המזכיר את זה שבו צעד נפתלי בנט, כאשר הילת הפיקוד והדימוי הימני השורשי שלו עשויים למשוך מצביעים אידיאולוגיים תמימים אל תוך הרפתקה פוליטית מסוכנת. הניסיון להציג את המפלגה החדשה כבשורה לימין מתעלם באופן בוטה מן המציאות הקואליציונית בישראל. קיים חשש שהמהלך של וינטר לא יביא קולות משמעותיים מהגוש הנגדי, אלא ישאב את עיקר כוחו מפירוד ופיצול של מחנה הימין מבפנים. התוצאה של צעד כזה עלולה להיות הרת אסון. במקרה אחד מדובר בשריפת רבבות קולות ימניים מתחת לאחוז החסימה ובהענקת הניצחון ליריבי הימין על מגש של כסף. במקרה אחר מדובר בהחלשת מפלגת השלטון ובהעברת מנדטים שיעניקו לווינטר כוח מיקוח פוליטי משמעותי, כזה שעלול להוביל שוב להקמת ממשלה המשלבת מפלגות מרכז ושמאל, בדומה לממשלה שהוקמה בתקופת בנט ובה השתתפה גם רע״ם. אדם המקים מפלגת לוויין חדשה בתוך גוש קיים חייב להצדיק את קיומו העצמאי, ולכן וינטר עלול למצוא את עצמו תוקף שוב ושוב את מפלגות הימין האחרות ומציג אותן כחלשות או כלא אידיאולוגיות מספיק. בכך המהלך עלול, גם שלא במתכוון, לשרת את מתנגדי המחנה הלאומי שמחפשים בדיוק את הסדקים הללו כדי להפיל את שלטון הימין. ההיסטוריה הפוליטית של השנים האחרונות כבר הראתה כי הבטחות בסיסיות לבוחר עלולות להישחק בעקבות שיקולים והסכמים קואליציוניים, גם כאשר הדבר מנוגד לציפיותיהם של המצביעים ולתפיסת עולמם. מצביעי הימין אינם יכולים להרשות לעצמם לחזור על אותה טעות טרגית בפעם השנייה. מי שהניצחון הלאומי, היציבות השלטונית והיכולת למשול באמת יקרים לליבו, חייב לדחות על הסף את ניסיון הפיצול החדש של עופר וינטר. הצבעה למסגרת פוליטית נפרדת שעלולה להעמיק את הפיצול הוא הימור מסוכן על עתיד המדינה, והדרך היחידה למנוע את אובדן השלטון היא התייצבות נחרצת מאחורי כוח פוליטי מרכזי, מלוכד ומוכח. שתפו🙏🏻 (על דעת הכותב בלבד)

רוב העם בישראל ימני, אבל רוב שנשאר בבית לא שווה שום דבר. שלטון לא מחזיקים בכוח המחשבה, ולא מנצחים באמירות שיהיה בסדר. מי שמתעצל להגיע לקלפי מגיש במו ידיו את המדינה לקומץ שמאל מאורגן, נחוש וממושמע להפליא, שרק מחכה לרגע של חולשה כדי לקחת שוב את השלטון. בשמאל לא מבזבזים זמן על התלבטויות ביום הבוחר. הם מבינים בדיוק איך עובד כוח ומתארגנים להצבעה עד האחרון שבהם. בימין לעומת זאת יש אנשים שמרשים לעצמם להתעייף, להתפנק או לשבת בבית מתוך כעס. זו אשליה מסוכנת כי הדמוקרטיה סופרת אך ורק פתקים פיזיים בתוך הקלפי. מספיק שכמה אלפי ימנים יישארו בבית, וכל הגוש הלאומי מתרסק וההגה עובר ליריבים. הם גם מבינים היטב שהשטח איתנו, ולכן הם כבר מכינים את הקרקע לרגע שאחרי ההפסד. הם כבר מפמפמים לציבור שאם הימין ינצח זה יקרה רק בגלל זיופים והונאה. המטרה שלהם ברורה ושקופה, להכשיר מראש התערבות משפטית, להבעיר את הרחובות ולטעון שגנבו להם את המדינה כדי לבטל את רצון הבוחר. הם פשוט לא מוכנים לקבל שום תוצאה שלא מתאימה להם. אם הם יעלו לשלטון בגלל אדישות של אנשי ימין, התוצאות יהיו הרסניות. הם ייתנו כוח חסר גבולות למערכת המשפט ולפקידים, ינסו לסתום פיות ולרדוף כלי תקשורת ימניים כמו ערוץ 14, וימחקו במחי יד כל הישג לאומי, ביטחוני והתיישבותי שנבנה פה בעבודה קשה. לכן כל מי שמרגיש אכזבה או כעס חייב להתעורר עכשיו. לשבת בבית זו לא מחאה מוסרית אלא כניעה מוחלטת שמשמעותה המעשית היא מתן קול לשמאל. אסור לחפש תירוצים, אסור לקחת הנחות, וכל מי שיוותר על הפתק שלו ויפקיר את הזהות היהודית ואת ביטחון המדינה יישא באחריות ישירה לבכייה לדורות. שתפו🙏🏻 (על דעת הכותב בלבד)

קמפיין פוליטי מפסיק להיות ניסיון להציג אלטרנטיבה אידיאולוגית, והופך למפגן של יוהרה וחוסר ממלכתיות. כשאדם כמו עופר וינטר, קצין בכיר לשעבר שמתיימר להנהיג מפלגה, יושב באולפן טלוויזיה ומשחרר הצהרה בסגנון "שביבי יקפוץ לי", זה לא מעיד על עוצמה, על אומץ לב ציבורי או על עצמאות מחשבתית. זה מעיד בעיקר על סגנון ירוד, חוסר בגרות פוליטית וזלזול במעמד ובציבור. הסגנון הזה צורם במיוחד לנוכח העובדה שווינטר מבקש להוביל דרישות לאומיות כבדות משקל, הכרעת חמאס, עידוד הגירה מחבל עזה וקידום חוק גיוס שוויוני. אלו סוגיות ביטחוניות וחברתיות קריטיות. אבל קשה לקחת ברצינות דרישות מהותיות, כשהטוען להנהגה מתנסח בצורה כה בוטה ומזלזלת. מי שמכריז שהוא ממליץ על נתניהו לראשות הממשלה, אך באותה נשימה תוקף אותו בסגנון כזה ומצהיר שאינו עובד אצל אף אחד, אינו חותר לשותפות אמיתית. הוא מנהל קמפיין של פרובוקציות וכותרות קלות. ההצהרה של וינטר כי ירוץ עד הסוף, אפילו אם הסקרים יצביעו על התרסקות ודאית מתחת לאחוז החסימה, חושפת קוצר ראייה פוליטי חמור. מדובר בחוסר אחריות כלפי הבוחרים. שריפת עשרות אלפי קולות של המחנה הלאומי על מזבח שאיפות אישיות, תוך התעלמות מוחלטת מהתמונה הפוליטית, מסכנת ישירות את הקמת ממשלת הימין ומשרתת את הצד הנגדי. האזהרה של נתניהו, שכינה את וינטר בנט 2 והזכיר שמי שמתנהל ככה עלול להביא לאותן תוצאות, נוגעת בדיוק בנקודה הזו. מי שמדבר בבוז מופגן כלפי שותפיו הפוטנציאליים ומוכן לסכן את גוש הימין כולו, אינו מציע מנהיגות אחראית. הוא פשוט מפלג את המחנה ומעמיד את עתידו בסכנה. שתפו🙏🏻 (נכתב על דעת הכותב בלבד)

פרשת “בראשית” מלמדת אותנו משהו על טבע האדם, שלא השתנה מאז ועד היום. אחרי שאדם וחוה אכלו מעץ הדעת, הקדוש ברוך הוא פונה לאדם ושואל אותו, ״איכה״. זו הייתה ההזדמנות שלו להודות בטעות ולקבל אחריות. אבל במקום לעשות זאת, אדם מאשים את חוה, וחוה מאשימה את הנחש. אף אחד מהם אינו ממהר לומר את המילים הפשוטות, אני טעיתי. כבר בתחילת התורה אנחנו פוגשים תכונה אנושית מוכרת. כשמשהו משתבש, הרבה יותר קל להצביע על מישהו אחר מאשר להתמודד עם העובדות. קשה שלא לחשוב על הסיפור הזה לנוכח ההאשמות נגד נתניהו בעניין החטופים. במשך חודשים נשמעה שוב ושוב הטענה שהייתה אפשרות לשחרר את כולם, אבל נתניהו מנע את העסקה משיקולים פוליטיים. ההאשמה הזאת חזרה בכל מקום, עד שנוצר הרושם שמדובר בעובדה שאין עליה מחלוקת. אלא שהמשא ומתן עם חמאס היה הרבה יותר מסובך מהאופן שבו הוצג לציבור. וכאן נכנסים דבריו של ברט מקגורק, מי שהיה מעורב בשיחות מטעם ממשל ביידן. מקגורק דחה את הטענה שחמאס כבר הסכים לשחרר את כל החטופים. לדבריו, חמאס הציב דרישות שכללו כניעה ישראלית, שחרור כל המחבלים והמשך שלטונו ברצועת עזה. הוא גם סיפר שנתניהו לקח אותו הצידה, אמר לו שהוא זקוק לעסקה וביקש ממנו לעזור להשיג אותה. הדברים האלה חשובים במיוחד משום שהם מגיעים מאדם שהיה מעורב במשא ומתן עצמו, ולא מפרשן שמנסה לנחש מה התרחש בחדר. מקגורק התייחס גם לחשיבות הלחץ הצבאי על חמאס ולהשפעתו על המשא ומתן. זו נקודה שאי אפשר להתעלם ממנה כשבוחנים את הדרך שבה ניסתה ישראל להביא לשחרור החטופים. אפשר לבקר את נתניהו, אפשר לחלוק על החלטותיו, ובהחלט צריך לבדוק אם היו הזדמנויות שהוחמצו. אבל אי אפשר לקבוע שהוא הפקיר את החטופים, כאילו זו מסקנה מוכחת, ובאותה נשימה להתעלם מעדות שאינה מתיישבת עם ההאשמה הזאת. וזה בדיוק מה שמחזיר אותנו לפרשת בראשית. אדם הצביע על חוה, חוה הצביעה על הנחש, וכל אחד ביקש להסיר מעצמו את האחריות. גם היום קל מאוד להצביע על אדם אחד ולהטיל עליו את כל האשמה. הרבה יותר קשה לבדוק מה באמת קרה. מי שרוצה להגיע לחקר האמת חייב להיות מוכן לשמוע גם עובדות שאינן מתאימות לדעה שכבר גיבש. אחרת, לא מדובר בבירור האמת, אלא בחיפוש אחר אשם. שתפו🙏🏻 (נכתב על דעת הכותב בלבד)

הדרישה הנחרצת של השמאל להקים דווקא ועדת חקירה ממלכתית אינה נובעת מאיזו כמיהה תמימה לאמת צרופה, אלא מהבנה פוליטית מפוכחת של חוקי המשחק. קל מאוד להבין מדוע המחנה הזה נאחז בקרנות המזבח של הפורמט הממלכתי. מדובר במצב שמעניק לשמאל, לתפיסתו, יתרון ברור כבר מההתחלה., שבו המגרש, ההרכב וכללי הטקס שייכים לאותה אליטה משפטית שמחזיקה בהשקפת עולם קרובה מאוד לשלו. תחת מעטפת מהודרת של דאגה לעתיד המדינה, זו דרך נוחה להעביר את ההכרעה הפוליטית לידיים שנחשבות אוהדות, בתקווה שהשופטים יעשו בעזרת סמכויות חקירה את מה שהמחנה לא מצליח לעשות בקלפי. ההתעקשות הזו על מנגנון משפטי מסורתי אינה חיפוש חסר פניות אחר צדק, אלא רצון לקבל פסק דין שיחסל יריבים פוליטיים וינקה מראש את המערכת הוותיקה מכל פגם. האבסורד הזה הופך לחריף שבעתיים כשמביטים במי שאמור לאחוז בשרביט ולמנות את החוקרים לפי הפרוצדורה היבשה. השופט יצחק עמית ניצב בעצמו בלב סערה פוליטית וציבורית עמוקה סביב מעמדו וסביב שאלת סמכותו בבית המשפט העליון. לצפות מאדם שמגלם בעצמו את מוקד המחלוקת להתעלות פתאום לאולימפוס של ניטרליות ולבחור לבדו את מי שיחרוץ את גורל המדינה, זו דרישה שמזלזלת בשכל הישר. ועדה שתיבחר בידי סמכות הנתונה בעצמה במאבק לגיטימציה תהיה נטולת אמון עוד לפני שנשמעה העדות הראשונה. מיליוני אזרחים יראו בה מראש גוף שנועד לשרת צד אחד, וכל מסקנה שתצא ממנה תושלך מיד לפח האשפה של הוויכוחים הציבוריים. אם באמת רוצים בדיקה שתוביל לתיקון ולא לעוד סיבוב של הטחת האשמות, יש רק מוצא אחד והוא ועדת חקירה לאומית שוויונית לחלוטין בין הקואליציה לאופוזיציה. בחברה שסועה שבה איש אינו מאמין ליריבו, רק מאזן כוחות קשוח יכריח את כולם להתייחס לממצאים ברצינות. כשלשני המחנות יש כוח שווה בדיוק, אף צד אינו יכול לברוח למפלט הנוח של תפירת תיקים או של טיוח פוליטי. ועדה לאומית פריטטית אינה נשענת על מוסר עליון ומזויף אלא על חשדנות הדדית בריאה, שבה כל מחנה פוקח עין על השני. בעולם שבו אנו חיים, כוח שווה לחלוטין הוא הכלי היחיד שיחלץ עובדות שאף פוליטיקאי ואף אזרח לא יוכלו להתנער מהן. שתפו🙏🏻 (על דעת הכותב בלבד)

השבעה באוקטובר הוא יום שנשאר תקוע בלב. לא משנה כמה זמן עובר, משהו ממנו לא עוזב. יש בקרים שבהם נדמה שהחיים חזרו למסלול, ואז תמונה אחת, שם אחד, קול אחד, מחזירים הכול ברגע. את האזעקות, את החדשות שלא הצלחנו לעכל, את הפחד, את חוסר האונים, את התחושה שהעולם המוכר נשבר מול העיניים. קשה שלא לחשוב על המשפחות שישבו בחדרים סגורים וחיכו שמישהו יגיע. על הורים שניסו להרגיע ילדים כשהם עצמם רעדו מפחד. על צעירים שברחו בלי לדעת לאן, על אנשים שנפרדו בשיחת טלפון קצרה, אולי בלי להבין שזו תהיה השיחה האחרונה. יש רגעים שאי אפשר לתאר באמת. מילים פשוט קטנות מדי מול כאב כזה. ובתוך כל החושך הזה היו גם אנשים שקמו. חיילים, שוטרים, אנשי כוחות הצלה, אזרחים, שכנים. אנשים ששמעו שמישהו בצרה ויצאו אליו. כי מישהו ביקש מהם. הם פשוט ידעו שאין זמן לחשוב על עצמם. חלקם הצילו חיים, חלקם שילמו בחייהם. היא מזכירה לנו מי אנחנו ברגעים הקשים ביותר. ㅤ השבעה באוקטובר השאיר אחריו בתים עם כיסאות ריקים, ילדים שהתבגרו ביום אחד, הורים שממשיכים לחכות לקול מוכר, חברים שלא יודעים איך ממשיכים בלי מי שהיה חלק מהחיים שלהם. יש כאב שאין לו פתרון. אפשר ללמוד לחיות לידו, אבל אי אפשר למחוק אותו. לכן הזיכרון אינו טקס בלבד. הוא חובה אנושית. לזכור את השמות, את הפנים, את הסיפורים, את הצחוק שהיה לפני, את החיים שהיו מלאים בדברים פשוטים ויפים. לזכור לא רק איך הם מתו, אלא איך הם חיו. לחבק חזק יותר את מי שנמצא לידנו, לומר את מה שלא תמיד אומרים, ולהבין ששום יום רגיל אינו באמת מובן מאליו. ומעל הכול, לא לתת לזמן להפוך את היום הזה לעוד תאריך בלוח השנה. מאחורי כל תמונה יש משפחה, מאחורי כל שם יש עולם שלם, ומאחורי כל דמעה יש אהבה שלא נגמרת, גם כשהלב נשבר. 💔