Somaya Bashir Arab-Israeli public leader Fighting for equality, civil security & democracy Building a real Arab-Jewish partnership Democrats primaries
jatt
Joined July 2022
- Tweets195
- Following195
- Followers927
- Likes272
Pinned Tweet
somaya.onrender.com/ כנסו ללינק
לפעמים שיחה אחת יכולה לפתוח דרך חדשה. ברקוד לסריקה פשוטה ، קראו על הדרך שלי העשייה החזון דברו איתיבוואטסאפ.אני מאמינה בהנהגה שמקשיבה ומחוברת הדרך לשינוי מתחילה
#מנהיגות #שותפות#Israel #PeaceActivism #telaviv #hope #LightOverDarkness
סומיה בשיר retweeted
רואה את חבריי נבחרות מחנה השינוי מדברים על קואליציה עם הליכוד בלי נתניהו ונחרדת.
לא עברנו מספיק? לא מגיע לעם הזה שקט?
אתם מדברים על קואליצייה עם יריב לוין שהביא הפיכה משטרית ולא זז ממנה, עם מי ששתקו ועודם שותקים על הבגידה בלשכה והעבודה עם קטאר, עם מי שעבדו יום וליל עבור השתמטות כשהציבור המשרת קורס, מי שבזזו והונו מדינה שלמה, והחמור מכל - מי שנתנו יד להקרבת האחים והאחיות שלנו בשבי חמאס ולטיוח טבח השבעה באוקטובר. לא יקום ולא יהיה. הציבור שמביא שינוי רוצה ממשלה שתעבוד עבורו, לא עבור שררה.
כל קואליציית השבעה באוקטובר פסולת חיתון. סוף. נקודה.
תתאפסו על עצמכם. האחדות היא במחנה השינוי והתקווה. מפלגות מגוונות שישבו יחד למען שיקום ובניה מחדש.
מגיע למדינה הזאת שנעשה את הדבר הנכון. מגיע לעם הזה לראות ימים טובים.
סומיה בשיר retweeted
עשרה דברים שמצביע של המחנה הדמוקרטי ליברלי צריך לשאול עצמו לפני ההצבעה:
1. האם כל חברי הרשימה והעומד בראשה יצאו נגד ההפיכה המשטרית פומבית?
2. האם כל חברי הרשימה מתחייבים לא לעבוד עם קהלת?
3. האם כל חברי הרשימה הם יצאו להפגין עבור ישראל הדמוקרטית?
4. האם המפלגה מתחייבת לביטול כל חוקי ההפיכה המשטרית?
5. האם יש ברשימה מי שתומכים בחלק מחוקי ההפיכה?
6. האם המפלגה וכל חבריה מחויבים לביצור הדמוקרטיה ביום שאחרי?
7. האם הם מחויבים לחינוך לדמוקרטיה?
8. האם הם מתכוונים לחוקק את חוק יסוד השוויון?
9. האם הם מתכוונים לשקם את מערכת המשפט ולחזק אותה?
10. האם הם מתכוונים לפעול להחלפת מינויים פוליטיים בשירות הציבורי שלא פעלו כשומרי סף ומעלו בחובתם לציבור?
הפעם לא מהמרים. לא מתפשרים. לא מתבלבלים. הולכים על בטוח ❤️
אמת בקלפי. התקווה תנצח.
לזכור את 7 באוקטובר זה לא רק להרכין ראש.
זה להבטיח למשפחות, לנופלים ולנרצחים: לא נשכח, לא נטשטש ולא נוותר על האמת ועל האחריות.
יהי זכרו של טל וזכר כל הנרצחים והנופלים ברוך.
סומיה בשיר retweeted
חתמנו כעת, ראשי מפלגות התיקון, על מסמך עקרונות משותף להחלפת הממשלה:
״מתוך הכרה שגם אם יש בינינו מחלוקות אידיאולוגיות, החלפת הממשלה היא מטרת העל המשותפת שלנו, וחובתנו לפעול יחד להגשמתה״.
דמוקרטיה לא יכולה להיות דמוקרטיה רק כשנוח לנו.
הזכות לבחור ולהיבחר שייכת לכל אזרחי ישראל יהודים וערבים כאחד.
אני מתנגדת להפיכת כלי הפסילה לכלי פוליטי להדרת הציבור הערבי ונציגיו. פסילת מועמד או מפלגה היא צעד קיצוני, שצריך להישמר למקרים החריגים שבהם קיימת תשתית ראייתית ברורה בהתאם לחוק ובאותו מבחן בדיוק לכל מועמד ולכל מפלגה, יהודים וערבים.
אפשר להתנגד בחריפות לדברים שנאמרים. אפשר לכעוס, להתווכח ולהיאבק פוליטית. אבל אסור להפוך מחלוקת פוליטית למסלול עוקף־דמוקרטיה.
אני אמשיך לעמוד על העיקרון שמלווה אותי לאורך כל הדרך:
שותפות יהודית־ערבית, שוויון מלא ומקום אמיתי לאזרחים הערבים בקבלת ההחלטות ובהנהגת המדינה.
דמוקרטיה נבחנת דווקא כשהיא מגינה על הזכויות של מי שאנחנו לא מסכימים איתם.
הוא לא היה צריך ש״יעירו אותו״ ב־7 באוקטובר.
לפי התחקיר החדש ניסו להעיר אותו עוד לפני האסון.
וזה משנה את השאלה כולה.
תחקיר של שלומי אלדר שפורסם ב״הארץ״ טוען כי ימים ספורים לפני 7 באוקטובר, בשיחה שנמשכה כ־45 דקות, נשיא איחוד האמירויות מוחמד בן זאיד העביר לנתניהו התרעה חריפה בנוגע לכוונותיו של יחיא סינוואר — וכי המידע לא הועבר לצה״ל ולשב״כ. נתניהו מכחיש וטוען שמדובר בשקר מוחלט.
אם הפרסום נכון, זה מחייב חקירה עד היסוד.
כי השאלה כבר איננה רק מי העיר את נתניהו בבוקר 7 באוקטובר.
השאלות הן:
מה הוא ידע לפני האסון?
מתי הוא ידע?
מי הזהיר אותו?
ומה הוא עשה עם המידע?
וגם אנחנו הזהרנו.
מאות אלפי ישראלים עמדו חודשים בכיכרות, בגשרים וברחובות והזהירו שהממשלה קורעת את החברה, מחלישה את המדינה ופוגעת בביטחון.
קראו לנו ״אנרכיסטים״.
קראו לנו ״קפלניסטים״.
זלזלו בנו, הסיתו נגדנו וניסו להשתיק אותנו.
אבל אנחנו לא נלחמנו נגד המדינה
נלחמנו עליה .
7 באוקטובר הוא האסון הגדול בתולדות המדינה. אי אפשר לטייח אותו, אי אפשר לברוח ממנו ואי אפשר להמשיך לנהל מדינה כאילו האחריות שייכת תמיד למישהו אחר.
ישראל חייבת ועדת חקירה ממלכתית ועצמאית שתבדוק הכול: את ההתרעות, את המידע, את ההחלטות ואת האחריות של כל הדרגים עד לראש הממשלה.
האחריות לא נעלמת רק מפני שנתניהו מסרב לקחת אותה.
אנחנו נדרוש את האמת.
אנחנו נדרוש אחריות.
ואנחנו נחליף את השלטון ונבנה את המדינה מחדש.
"שרה נתניהו מפחדת מיאיר גולן. יאיר גולן, ב־7 באוקטובר, פחד מדבר אחד: שלא יספיק להגיע בזמן."
שרה נתניהו יכולה להתראיין, לרמוז, לפקפק ולהשמיץ.
אבל יש תמונה שאי אפשר למחוק:
כשאזרחים בעוטף חיכו שמישהו יגיע יאיר גולן פשוט עלה על מדים ונסע להציל אותם.
בלי תפקיד.
בלי הוראה.
בלי מצלמות.
עם אחריות.
וזה כל ההבדל בין פוליטיקה של פחד למנהיגות של מעשה.
**יש מי שמפחד.
יש מי שמפלג.
ויש מי שב־7 באוקטובר רץ לתוך התופת כדי להציל ישראלים.
ביניהם המרחק עצום.**
כשוויכוח על מוזיקה נגמר בחמישה אנשים שמכים אדם אחד זו כבר לא קטטה. זו נורת אזהרה לחברה שלמה.
בעל צימר בשדה אליעזר ביקש מהאורחים להנמיך את המוזיקה.
לפי הדיווח, בתגובה הוא הוכה באלימות.
אל תמהרו לשאול מאיפה התוקפים.
אל תחפשו לאיזה מגזר הם שייכים.
תשאלו איך הגענו למקום שבו אלימות הפכה לתגובה כמעט טבעית למחלוקת.
כי אותה אלימות שאנחנו מתרגלים לראות ברחובות החברה הערבית, במגרשי הכדורגל, בכבישים ובמרחב הציבורי לא נעצרת בגבולות של יישוב, דת או לאום.
אלימות היא לא בעיה של ערבים.
אלימות היא לא בעיה של יהודים.
אלימות היא בעיה של מדינה שמאבדת את היכולת להציב גבולות.
וכשההנהגה עצמה מטפחת שפה של כוח, הסתה, השפלה ו״אנחנו והם״ אסור להתפלא כשהשפה הזאת יורדת לרחוב.
אני נאבקת כבר שנים על ביטחון אישי בחברה הערבית, אבל המאבק הזה מעולם לא היה רק שלנו.
או שנילחם יחד על חברה שבה החוק שומר על כל אדם או שהאלימות תמשיך לבחור בכל פעם את הקורבן הבא.
אין לנו את הפריבילגיה להתרגל.
אני לא רוצה להחזיר את ישראל ליום שלפני ההפיכה המשטרית. אני רוצה לבנות את היום שאחריה.
המאמר החשוב של אהרן ברק ויצחק זמיר מציב בפני כל מי שמבקש להנהיג את המחנה הדמוקרטי שאלה שאי אפשר להתחמק ממנה: מה בדיוק תעשו ביום שאחרי?
לא מספיק לומר "נגן על הדמוקרטיה". הציבור זכאי לדעת לפני הבחירות אילו מחוקי ההפיכה יבוטלו, איך תוחזר עצמאות מערכת המשפט ואיך נבטיח ששומרי הסף לא יהיו כפופים לכוח הפוליטי.
הדמוקרטים @DemocratsIL כבר התחייבו לבטל את חוקי ההפיכה המשטרית. אבל מבחינתי, זו רק נקודת ההתחלה.
כי אם רק נחזור למה שהיה לפני המשבר לא למדנו מספיק ממה שקרה כאן.
היום שאחרי חייב להיות גם היום שבו נבנה יסודות חזקים יותר: חוק יסוד: שוויון, הגנה חוקתית על זכויות אדם ואזרח, עצמאות שומרי הסף, כללים ברורים לחקיקת חוקי יסוד והגנה אמיתית על זכויות המיעוט.
דמוקרטיה היא לא רק שלטון הרוב.
דמוקרטיה נמדדת גם בגבולות שהרוב שם לכוחו ובזכויות שאף ממשלה לא יכולה לקחת מאף אדם.
לא נחזור אחורה.
נבטל את ההפיכה ונבנה קדימה.
דמוקרטיה חזקה יותר. שוויונית יותר. מוגנת יותר. לכולנו.
זה לא ימין חדש. זו אותה קיצוניות - באריזה חדשה.
אפשר להחליף שמות, להחליף פנים, לדבר בשפה קצת יותר ממלכתית - אבל אי אפשר להסתיר את הדרך.
כשמציעים גירוש בעזה, וכשהחזון כולו נשען על כוח, שליטה ולאומנות - צריך לומר את האמת:
זו לא אלטרנטיבה. זו העמקה של אותה תהום.
מול המחנה המשיחי־לאומני צריך להעמיד מחנה גדול, אמיץ וברור: דמוקרטי, ליברלי, שוחר שלום ושוויון, שמאמין בביטחון לצד אופק מדיני ובשותפות יהודית־ערבית אמיתית.
הבחירות הקרובות הן לא עוד מערכת בחירות. הן מאבק על דמותה של המדינה בעוד חמש ועשר שנים.
בסוף הבחירה הולכת ומתחדדת:
דמוקרטיה או קנאות.
שותפות או עליונות.
עתיד משותף - או מדינה שנאבד לכולנו.
הרחבת המחנה לא תקרה בלי החברה הערבית ולא תקרה בלי הצעירים.
אני ממשיכה להגיע, לפגוש, להקשיב ולדבר בגובה העיניים. לא רק עם מי שכבר השתכנע, אלא דווקא עם מי שהתייאש, התרחק והפסיק להאמין שלקול שלו יש כוח.
יש בחברה הערבית דור צעיר שרוצה ביטחון, שוויון, השפעה ועתיד.
התפקיד שלנו הוא לא לבקש ממנו להצטרף אלא לבנות יחד איתו מחנה פוליטי גדול, יהודי־ערבי, שיכול לשנות את המציאות.
לא מחכים לשינוי. בונים אותו. מפגישה לפגישה, מאדם לאדם.
