מחר בבוקר יתקיימו שני דיונים בעניינם של שני רועי צאן פלסטינים מצפון הבקעה יוסףבשאראת והילאל דראע'מה, שאני עוקבת אחרי הסיפור שלהם כבר שבוע בזכות פעילי ופעילות בקעת הירדן. בשני המקרים נדרשו שעות של פניות חוזרות לצבא כדי לקבל מידע בסיסי על מקום הימצאם ועילת מעצרם. בעניינו של יוסף, משפחתו לא ידעה היכן הוא במשך יותר מ־13 שעות, ורק כמעט עשר שעות לאחר פנייתנו במקום הכי גם בגיהנום אישר דובר צה"ל כי הוא מוחזק במתקן כליאה צבאי בעקבות דיווח על יידוי אבנים לעבר רועים ישראלים. בעניינו של הילאל מסר הצבא רק לאחר מספר שעות כי הוא נעצר לשמונה ימים על בסיס "מידע מודיעיני מקדים", וכי במהלך המעצר איבד את הכרתו, פונה לבית חולים ולאחר מכן הוחזר למעצר. בשני המקרים נותרו שאלות שהופנו לצבא בנוגע לבסיס המשפטי למעצר ולהמשך ההליכים בעניינם ללא מענה מלא. יוסף עוכב לפחות 15 פעמים, כמעט תמיד אחרי שמתנחלים התעמרו בו ובילדיו. בסוף השבוע הוא עוכב ואז נעצר וכנראה זה הולך למנהלי - הפרקטיקה איתה משתיקים פלסטינים נחושים שמעיזים להמשיך לצאת לרעות או חלילה להיאבק נגד הריסת חייהם. הבן שלו בן 18, נעצר השנה, עמד למשפט - שתי ערכאות של בית המשפט הצבאי קבעו כי הסבריו אמינים, מסוכנותו נמוכה וכי אין חשש שישבש את החקירה, והורה לשחררו בערבות. בכל זאת - הביאו עורך דין אחר, קיימו הליך נוסף והכניסו אותו לשלושה חודשי מעצר מנהלי. הלאל עוכב לפחות 8 פעמים. ביולי האחרון נאמר לו כי הוא מעוכב משום שהוא "יוצא למרעה כל הזמן", וכששוחרר נאמר לו שהוא "מסומן" וכי בפעם הבאה ייעצר. הנה הפעם הבאה הגיעה ולו - כנראה "תפרו" משהו יותר רציני. הפרקטיקה קבועה: פלסטינים שנשארים בבתיהם, שממשיכים לרעות את הצאן שלהם, שלא עוזבים כי אין להם מקום אחר - נענשים שוב ושוב בעיכובים ובמעצרים, שלא אחת מלווים גם באלימות. מתנחלים מגיעים, מתעמרים, תוקפים או מנסים לגרש את הרועים מהשטח – ואז מזעיקים את הצבא. ובמקרים רבים שתועדו, הצבא שמגיע לאירוע לא מרחיק את המתנחלים אלא דווקא מעכב את הרועה הפלסטיני, לוקח אותו מהשטח ולעיתים מחזיק אותו במשך שעות בבסיס צבאי. אבל יש כאן עוד פרט משמעותי. יוסף הוא אחד העותרים בעתירה שהוגשה במאי האחרון לבג"ץ על ידי ארגוני זכויות אדם נגד פרקטיקת העיכובים הזאת בדיוק. בעתירה נטען כי פלסטינים נלקחים מהשטח ומוחזקים במשך שעות בבסיסים צבאיים, לעיתים ללא חקירה, וכי העיכובים משמשים בפועל כאמצעי ענישה והרתעה ומרחיקים רועים וחקלאים מאדמותיהם. המדינה טענה כי הדיווחים מועברים למת"קים הגזרתיים וכי ניתן לאתר מעוכבים באמצעות מנגנוני הקישור הפלסטיניים. העותרים השיבו כי המת"קים אינם מוסרים מידע לאזרחים ובהיעדר כתובת כזו, כתבו, "בני משפחה, פעילים, עורכי דין ואף עיתונאים מנהלים מרדף אחרי הרשויות כדי לאתר את המעוכבים, ולרוב אינם מצליחים בכך". שלושה שבועות לאחר שהטענה הזאת הוגשה לבג״ץ, אחד העותרים עצמו נלקח בידי כוחות הביטחון. משפחתו לא ידעה היכן הוא, ולעיתונאית שפנתה לצבא נדרשו תשע שעות וחמישים דקות כדי לקבל אישור שהוא מוחזק במתקן כליאה צבאי מבלי לומר מכח איזה סעיף. מאז הגשת העתירה תיעדו העותרים לפחות 76 מקרים נוספים שלטענתם היו עיכובים בלתי חוקיים. הלאל הוא בן משפחה של עותר. ויוסף עותר גם בעתירה נוספת של האגודה לזכויות האזרח בישראל, העוסקת בגירוש קהילות פלסטיניות מצפון הגדה. עוד לפחות שני פלסטינים נוספים שנעצרו בתקופה האחרונה, הם עותרים באותה עתירה .כבר ב-17 במאי, שלושה ימים לאחר הגשת העתירה נעצר עותר ששמו שמור במערכת, בעת שרעה את עדרו. לפי תלונה שהגישה ארגון חקל למצ"ח, באותה העת רעה רועה צאן מחוות מעון באדמות פרטיות סמוכות. שני חיילים שהגיעו למקום הורו לעותר לשכב על הקרקע כשנשקם מכוון לעברו, אמרו לו שאסור לו להגיע לאדמותיו, אזקו אותו, כיסו את עיניו והכניסו אותו לרכב צבאי. במהלך הנסיעה הוא הוכה באגרופים ובקנה רובה וראשו הוטח בדלת הרכב. בהמשך הועבר למוצב בסוסיא, שם, לטענתו, נמשכו האלימות וההשפלות במשך שעות. בשלב מסוים הועלה לשיחת טלפון אדם שאותו זיהה העותר לפי קולו כתושב האזור. לטענתו, אותו אדם "חקר" אותו במשך כ-40 דקות והטיח בו כי הוא "עושה בעיות". כאשר העותר התעקש כי הוא רועה את עדרו באדמותיו, נאמר לו, לפי התלונה, כי אין דבר כזה "האדמות שלו" וכי כל האדמות שייכות למדינת ישראל. השיחה הסתיימה, לטענתו, באיום שלפיו אם ימשיך לרעות לא משנה היכן - יהרסו את ביתו ו"יטפלו בו". החיילים פתחו את הטלפון שלו, ענו לשיחות מבני משפחתו ופתחו עמם שיחות וידאו שבהן הוצג כשהוא אזוק ומכוסה עיניים, ובמהלכן הוכה לעיניהם. חודש לאחר מכן, מקרה נוסף לעותר אחר, שגם שמו שמור במערכת ורעה את עדרו באדמתו, במקביל למתנחל. חיילים שהגיעו למקום לקחו אותו מבלי שמסרו לו מהי העילה לכך, אזקו את ידיו באופן הדוק ומכאיב וכיסו את עיניו. לדבריו, החיילים אמרו לו כי ייקחו אותו ל"ארבע-חמש שעות" והובילו אותו למוצב הצבאי בסוסיא. הוא הוכה שוב ושוב בידי אחד החיילים, שאף איים לרצוח אותו. בין היתר העיד כי הושב על כיסא סמוך לשער המוצב, הוכה באגרופים, הופל ארצה והוכה שוב. לאחר כחמש שעות הוא שוחרר ללא חקירה, הרחק מביתו ומאדמתו. לטענתו, גם בעת השחרור הכה אותו אותו חייל באגרופים. באוגוסט דיווחה עמירה הס על ת'אבת מסלם, רועה צאן בן 25 מחרבת אל-מראג'ם, שנעצר לאחר שהצבא טען כי היה מעורב ב"אירועי חיכוך אלימים מול מתיישבים" - אף שהוא ותושבי כפרו סבלו במשך תקופה מהתקפות והתנכלויות מתנחלים. שבוע לאחר מעצרו הוצא נגדו צו מעצר מנהלי עד ינואר 2027. רק לאחר כחודש במעצר, ובעקבות ערעור שהגישה עורכת דינו, הורה בית המשפט הצבאי לשחררו באופן מיידי – צעד שנחשב חריג מאוד במעצרים מנהליים. כעת, כחודש לאחר שחרורו של מסלם, יתקיים דיון בהארכת מעצרם של בשראת ושל דראע'מה, בניסיון להטיל עליהם מעצר מנהלי. אני לא יכולה לקבוע שהמעצרים נועדו להרחיק אותם מהמרעה ולהעניש אותם על העתירה. אבל אני כן יכולה לראות את התוצאה: עיכוב של ארבע או חמש שעות מרחיק רועה מהאדמה לארבע או חמש שעות. מעצר של שמונה ימים מרחיק אותו לשמונה ימים. ומעצר מינהלי יכול להרחיק אותו לחודשים, בלי כתב אישום ובלי שהראיות שעליהן הוא מבוסס נחשפות במלואן בפניו. אלה אותם רועים, מאותם מקומות, שהתעקשו להמשיך לצאת למרעה למרות העיכובים וההתנכלויות, ושלקחו חלק הם או בני משפחותיהם בעתירה נגד הפרקטיקה הזאת בדיוק. אלימות המתנחלים לא הצליחה לגרש אותם, העיכובים לא גרמו להם להפסיק לצאת למרעה, ואפילו העתירה לבג״ץ לא עזרה. אז מחר המדינה תבקש את הכלי שלא דורש אפילו כתב אישום: מעצר מינהלי. @ha_makom @JVActivists @Hass_Haaretz