הסיבה היא שישראל מתמקדת ברמה הטקטית, בלי שום עניין ברמה המדינית-אסטרטגיה רבתי. אנחנו מודדים הצלחה בכמות החנ״מ שאנחנו מטילים, במספר המחבלים שאנו הורגים, במספר יחידות הדיור (או חוות) שבנינו. אין הבנה כיצד לקחת הישגים טקטים ולהפוך אותם קבועים. איך עוצמה צבאית הופכת לסדר אזורי. אין יעד, אין חזון. יש רק דם ואבק שריפה.

הבוקר על שער המרקר: העדה האמריקאית ... אני זוכר את הרגע שלי נפל האסימון. זה היה כשקראתי עוד כתבה, אחת מיני רבות, על המלחמה. היו בה תמונות מדיונים שהתקיימו עם נתניהו באותה תקופה. הסתכלתי על השמות: רון דרמר, מייקל אייזנברג, משה לייטר, קרולין גליק. איזה קטע, אמרתי לעצמי, כולם אמריקאים. זה היה הניצוץ הראשוני שגרם לי להתעסק, לחשוב, לקרוא ולחקור את הסיפור של העלייה האמריקאית בישראל. ובפרט: את הסיפור של העלייה האמריקאית בישראל בשלוש השנים האחרונות, שנות המלחמה. ... הטענה שלי בנוגע לאמריקאים בישראל היא כזו: ראשית, מדובר על אחת הקבוצות הסוציולוגיות שהכי השפיעו על ישראל בשנים האחרונות. אבל במקביל, מדובר על קבוצה שקטה, לא מוצהרת, לא בדיוק פומבית. הם, כך אני טוען, "האליטה השקטה" של מדינת ישראל. אליטה – כי הם קבוצה משפיעה מאוד, ומחוברת מאוד למעגלי קבלת ההחלטות. שקטה –כי לא מרבים לדבר עליהם, וכי הם לא מרבים לדבר על עצמם ככאלה. אין בישראל מפלגה אמריקאית (כמו "ישראל ביתנו"), ובכלל - אין להם זיהוי חד משמעי עם מפלגה מסויימת. גם אין בישראל בית כנסת שבחזית שלו כתוב "העדה האמריקאית". אבל האמריקאים כן חיים בקהילות, וברשתות משלהם. והרשתות האלה – מחברות לא רק בין רעננה, אפרת, ודרום ירושלים. הן גם מחברות את כל אלה עם ניו יורק, וושינגטון וסן פרנסיסקו. ... כל זה נהיה יותר ברור כשמפנים לרגע את המבט מהפוליטיקה לעולם העסקי ולהייטק. יש מעט מאוד דוגמאות למנכ"לים או פאונדרים של סטארטאפים שהם עולים מארה"ב. אבל כשמסתכלים על כל תפקידי התיווך, במכירות, ובעיקר על תעשיית ההון-סיכון: רואים נוכחות עצומה של האמריקאים. לעולים מארצות הברית הייתה תרומה אדירה לפתיחה של ישראל לשוק העולמי, ולהבאה של חברות גלובליות לישראל. אפילו המושג Startup Nation, מושג שדרכו הישראלים הגדירו מחדש מי הם הוא מושג שנתבע על ידי עולה מארה"ב "בטח שזה קשור לזה שאני עולה מארצות הברית", אמר לי שאול (סול) זינגר, שתבע את המושג בספר שלו, "כשאתה מתרגם – אתה מתרגם לשפת האם שלך. אני תרגמתי את ההייטק הישראלי לאמריקאית". פעולת התרגום הזאת, והתיווך הזאת, הפכה במידה רבה את ישראל למה שהיא היום. היא חיברה בין המקומי לגלובאלי, ומתוך כך: הגדירה מחדש את המקום הזה. ... זה בעיניי לב העניין – הכח הגדול של העולים מארצות הברית הוא שהם דוברים ילידיים של הלינגואה פרנקה, של שפת האימפריה. זה גם האנגלית, אבל זה לא רק – זה היותם יצור היברידי, לימינלי, שנע בתמידות בין היותם ציונים מאוד, לבין החיבור העמוק שלהם אל הגלובלי. כן, יש להם גם כסף, והם באופן יחסי מאוד משכילים. אבל ה-עניין? הוא הרשתיות. במלחמה כל הסיפור הזה נעשה בולט במיוחד. ה-7 באוקטובר, מהרגע הראשון, היה במקביל האירוע הכי מקומי בעולם, והאירוע הכי גלובלי בעולם. זה יצר לעולים מקום בולט כמתווכים. שורה של עולים מילאה תפקיד מרכזי מאוד בתיווך של האירוע הלוקאלי-גלובלי הזה מישראל אל העולם ובחזרה. הם מילאו תפקידים דיפלומטיים, והם תיווכו את מה שקורה פה ברשות החברתיות, והם מילאו תפקידים מרכזיים ברוב ככל כלי התקשורת באנגלית שסיקרו את המלחמה בישראל. מבחינת הרבה מאוד אנשים בעולם – הם הצוהר העיקרי כדי לדעת מה קרה וקורה פה. אבל הם גם שילמו מחירים כבדים מאוד במלחמה הזאת: 12 מבין החטופים היו אזרחים אמריקאים-ישראלים (מה שגם גרם למעורבות אמריקאית רבה יותר בלחימה), ורבים מבין הנופלים במלחמה הם עולים מארצות הברית או ילדי עולים. כתבתי גם על ההיבט הזה, ועל האופן שבו הוא עיצב מחדש את העולים האמריקאים בישראל. בפרט, התמקדתי בסיפור הגבורה-שבעל-כורח של ג'ון ורייצ'ל גולדברג-פולין, ועל מרחק חמש דקות ההליכה שבין בית הכנסת שלהם, לבין ביתו של רון דרמר. הסיפור שלהם ממחיש בעיניי בצורה הכי טובה את המתח הזה: אלו דמויות שנעשו מוכרות ברמה הגלובלית, והסיפור שלהן הוא הסיפור הלאומי שלנו בשלוש השנים האחרונות. ובמקביל – זה גם הסיפור הכי מקומי בעולם, סיפור של שכונה בירושלים. ... לסיום, חצי גילוי נאות: אני עצמי גדלתי במידה רבה בקהילה הזאת, או ברשת הזאת של העולים מארצות הברית. סבא וסבתא שלי עלו לישראל כשאבא שלי היה ילד. גדלתי על הציונות המאוד עמוקה שלהם, אבל גם על סיפורי הקושי והאתגר שבעלייה שלהם. על קשיי מציאת העבודה, על פערי התרבות, ועל קשיי השפה – במיוחד על טעויות בזכר ונקבה (סבא נהג לומר: "באמריקה סבלתי מבעיות דת, כאן אני סובל מבעיות מין"). כשאני כותב על העולים כעל אליטה, לא נעלם מעיניי גם הקושי הגדול והמחיר הגדול שהאנשים הללו שילמו. השתדלתי לכתוב עליהם בצורה הוגנת, בלי לברוח מסוגיות רגישות, וגם עם חמלה והזדהות. כך או אחרת, אני חושב שהתפקיד שמילאו העולים במלחמה הזו – הוא אחת הסוגיות החברתיות הכי מעניינות, והכי פחות מדוברות, של שלוש השנים האחרונות. אבל אי אפשר להבין את ישראל של 2026 בלעדיהם.

I’m co-leading a bill to impose sanctions on companies that help build Israeli settlements in the E1 area of the West Bank. This legislation sends a clear message to Netanyahu: the United States stands firmly behind a two-state solution as the only path to real peace and security for all.

סוף סוף התפרסם ההסכם בין ארה"ב לגרינלנד. מי ניצח? אני קראתי את ההסכם כדי שאתם לא תצטרכו, והמסקנה שלי: כולם ניצחו, אבל יש מי שניצח יותר. מי? בואו איתי - 🧵

#פידצבא מזכ"ל נאט"ו טוען שסעיף 5 של האמנה האטלנטית הוא מעורפל בכוונה כדי לבלבל את האויב. במילים אחרות, הוא מאפשר לכל מדינה שחברה בברית לבחור האם היא מקיימת אותו או יותר גרוע המדינות החברות בברית יכולות להתנצח אחת עם השניה האם התקפה על אחת מהן היא "פעולה צבאית". הלכה הברית.

במבט רחב מעניין לראות שטראמפ נטש את הרטוריקה הלוחמנית כלפי סין מהקדנציה הראשונה וכעת הוא נוקט בקו קונסטרוקטיבי יותר - בין היתר כי לסין, יותר מלכל מדינה אחרת, יש מנופים להתנגדות. לצד המינרלים יש לו ולשי אג'נדה מלאה על השולחן, ואפשר לסכם אותה בתור the three Ts: technology, Tehran, and trade. 1. טכנולוגיה, ובפרט רגולציה על בינה מלאכותית: בשבועות האחרונים וביתר שאת מאז האזהרות של אלטמן ואמודאי יש שיח ער לגבי האם, ואם כן עד כמה, דרושות הסכמות בנוגע לפיתוח בינה מלאכותית. להסכמות כאלה יש היבט גם ברמה המדינתית וגם ברמה הבינלאומית, למול שני תרחישי יום דין שהם שלובים האחד בשני: אחת המעצמות מפתחת נשק להשמדה המונית (כנראה ביולוגי) באמצעות בינה מלאכותית, ואחת המעצמות מפתחת כלי בינה מלאכותית ש-"יוצא משליטה". אני לא חושב שנראה אמנה להאט את קצב הפיתוח (נוסח START שהפחיתה את מלאי הנשק הגרעיני של ארה"ב וברה"ם). יותר סביר שנשמע הרבה על הסכמות, הבנות ודיאלוג (כולל, וזה יותר סביר שיקרה, "קו חם" בציר וושינגטון-בייג'ינג כדי לשמור על תקשורת רציפה במקרה של אסון). 2. איראן: סין היא המרוויחה העיקרית מהימשכות המלחמה באיראן - יש לה מספיק רזרבות נפט, עליית המחירים פוגעת גם ביריבות שלה (הודו, דר"ק) וארה"ב בינתיים שוחקת גם את מלאי החימושים והמיירטים וגם את הנכונות של דעת הקהל לגבות פעולה צבאית מתמשכת ויקרה. קטונתי מלהעריך את שי ואת קבלת ההחלטות שלו, אבל טראמפ יצטרך לתת משהו משמעותי בתמורה להתערבות סינית לסיום המלחמה (ככל שיש לסין מנוף לחץ כזה, למשל בכל הקשור בזירת עקיפת הסנקציות). 3. מסחר: אחרי שמלחמת הסחר נכנסה להפסקת אש זמנית באוקטובר 2025, הפסקת האש אמורה לפוג בקרוב. פה להבנתי טראמפ נמצא במלכוד: פירוק ההסכם והשבת המכסים טובה לבייס אבל צפויה להוביל לעליית מחירים *נוספת* בתזמון הכי גרוע מבחינת המפלגה (בחירות האמצע), והשאלה היא תוך כמה זמן המכסים ייתרגמו לעליית מחירים; חידוש ההסכם או הסכם חדש אמור להוריד מחירים, אבל גם פה יש פער של זמן וביצוע בין ההודעה על ההסכם לבין המפגש עם הצרכן.

נשיא סין שי ג'ינפינג יחל בקרוב את ביקורו ההסטורי בוושינגטון. כמו נושאים רבים וטובים (AI, טאיוואן, איראן), גם נושא המינרלים הקריטיים על השולחן. 🧵בואו איתי להבין מה קרה עד היום, מה צפוי להיות ומה כל צד רוצה.