כל השבוע הוא דיבר על זה, חשבנו ביחד שעות מה להכין, הלכנו להסתפר יום לפני, יצא דוגמן צמרת בקושי מסתכל עליי מרוב שעף לו הפוני.
תוך כדי הליכה הוא קובע: אני אהיה הכי חתיך נכון?
מגיעים לגן: יושב עליי, בוהה בי כל המסיבה, לוחש לי באוזן "אמא אני מת.. מתבייש"
מגיעים לשלב של הארוחה: -----
הייתי באוטובוס עם הנהג לבד ואז נשמעה אזעקה, הוא שואל אותי, זה אזעקה? אני אומרת לו כן, הוא: אל תדאגי לא יקרה כלום. ערבי😂
אנשים: משתזפים
אני: נשרפת כוויה דרגה מאה, רגל אחת חרוכה השניה נשארת בצבע של קיר,
ולא מספיקה הפדיחה הזו, אני מגלה אחרי שבועיים שהשיזוף ברגל האחת נראה הכלאה של זברה ונמר עיגולים ופסים נראת כמו מטומטמת יאללה לא הולכת יותר לים
כמה פעמים אני צריכה להסביר לילדים שלי שלא אני האמא שתקלף להם קלמנטינות?
כמה פעמים עד שיבינו שמי שלקח החלטה לאכול אותה ישא בתוצאות??
המתקין של המיטה שר כל כך יפה את שרית חדד שלא היססתי להעביר לפלייליסט המלא. וכך לאט לאט הוא נפתח והשמיע לי את כישורי השירה שלו מהחדר השני תוך כדי התקנת המיטה,
ונראה לי שאני הולכת לרשום אותו עוד היום לאודישן בכוכב הבא כי למה להתקין רהיטים עם קול כזה?
