היישר מהמקפצה, ובלי טיפת בושה: מוסדות חינוך שמתוקצבים במאות מיליוני שקלים בשנה מכספי הציבור הפכו בשבועות האחרונים למטות בחירות של מפלגת הציונות הדתית. רבנים מטיפים, תלמידים מגויסים, חמ"לים מוקמים, ותוכניות שטח מפלגתיות מופעלות מתוך מוסדות חינוך. הנה קצת ממה שהיה לנו: מנכ"ל איגוד הישיבות הגבוהות הזמין לאירוע הבחירות "מצילים את הימין", בהשתתפות נתניהו וסמוטריץ', לגיוס ראשי מוסדות ותלמידי ישיבות למטה השטח של הימין. מזכ"ל תנועת הנוער אריאל, אלחנן וולף, קורא לקומונרים לפעול להוצאת מצביעים: "המשימה שלנו להסתובב בשכונות, בערים, ביישובים שצריכים דחיפה, ללכת ולגרום לאנשים לצאת". מי שהציל את תנועות הנוער מסכנת מוות - זה בצלאל סמוטריץ'". ראשי ישיבות הסדר השתתפו בכנס "הנני – כנס אחדות בני הישיבות". מנכ"ל מפלגת הציונות הדתית, יהודה ולד, הציג בכנס תוכנית עבודה מפורטת ליום הבחירות: שימוש בתוכנת אלקטור, הפעלת רכזים בתוך הישיבות, יציאה לשטח עם חמ"לים ואלפי פעילים, וכינוס תלמידי כל ישיבה החל מהשעה 14:00 כדי "להוציא את כל המחנה הלאומי מהבתים". בישיבת שעלבים התקיים אירוע בחירות במהלך יום הלימודים, בהשתתפות סמוטריץ', שבו ראש הישיבה תקף את השמאל. תלמידי הישיבה החלו להפעיל חמ"ל טלפוני לטובת מפלגת הציונות הדתית. הרב חיים גנץ, ראש ישיבת מעלה אליהו, עשה תעמולת בחירות גלויה לטובת מפלגת הציונות הדתית, וקרא לתלמידים "לבטל תורה" כדי להתנדב למען המפלגה. כלומר, להקדיש זמן לימודים שממומן מכספי הציבור לפעילות מפלגתית. מנכ״ל מרכז ישיבות ואולפנות בני עקיבא, אלחנן גלט, ומנכ״ל רשת החינוך נעם-צביה, ינקי פרידמן, הודיעו שהם מצטרפים להובלת מטה V26 בראשות יוסי דגן, יו"ר המועצה האזורית שומרון, איש הליכוד. מטה שמצהיר במפורש שמטרתו להביא את גוש הימין-חרד"לים-חרדים ל-61 מנדטים. ועכשיו, הבה נצלול למספרים: ישיבות ההסדר מקבלות ממדינת ישראל 170 מיליון ש"ח בשנה. הגרעינים התורניים- 180 מיליון. המדרשות ללימודי ארץ ישראל- 25 מיליון. תנועות וארגוני נוער דתיים- 60 מיליון. המכינות הדתיות- 50 מיליון. מרכז ישיבות ואולפנות בני עקיבא- 675 מיליון. רשת הישיבות והאולפנות נעם-צביה- 350 מיליון. וזוהי רק ההתחלה. בסך הכול, לפי המחקר שערכתי עבור ספרי "שעת אפס", כ-5 מיליארד ש"ח בשנה מועברים מתקציב המדינה לחינוך פוליטי-דתי. בין היתר למוסדות שמשמשים בימים אלה כמטות מפלגתיים, תוך עבירה מפורש על 3 חוקים: חוק מימון מפלגות, האוסר על קבלת תרומות אסורות מתאגידים, לרבות שירותים ומשאבים בשווה כסף; חוק הבחירות (דרכי תעמולה), האוסר שימוש בכספים ובנכסים של גופים ציבוריים מסוימים לצורכי תעמולת בחירות; וחוק יסודות התקציב, המחייב שימוש בכספי התמיכה למטרות שלשמן ניתנו ואוסר את ניצולם לתעמולת בחירות. ועכשיו תדמיינו לרגע את אותם מעשים בדיוק, רק עם שמות אחרים. תדמיינו שמנכ״ל רשת אורט היה מודיע שהוא מצטרף להובלת מטה שמטרתו להביא 61 מנדטים למחנה הליברלי. את מנכ״ל ברנקו וייס מצטלם עם פוליטיקאים מהמרכז-שמאל ומכריז שהוא מתגייס לשכנע את תלמידיו והוריהם להצביע להם. את ראשי המכינות הקדם צבאיות החילוניות-ליברליות מעמידות אלפי חניכים- טלפנים למען מפלגות המחנה. שר החינוך היה מזמן אותם לשימוע. שר האוצר היה עוצר להם תקציבים. בערוץ 14 היו צולבים אותם. קלמן ליבסקינד ועמית סגל היו קוראים לסגור אותם. היינו שומעים מבוקר עד ערב על ״פוליטיזציה של החינוך״ ועל "המוסדות לשכפול אליטות שממומנים מכספי המסים של ישראל השנייה". אבל כאן? עולם כמנהגו נוהג. כי בחינוך, כבר הרבה מאוד שנים, קיימות כאן שתי מדינות לשני עמים. מדינה אחת שבה חי הציבור החילוני, עם מערכת חינוך מצונזרת, שהמנהלים והמורים בה צריכים ללכת על ביצים גם כאשר הם מחנכים למובן מאליו- ערכי מגילת העצמאות; ומדינה שנייה שמותר בה הכול, שילדיה מקבלים 10,000 ש"ח יותר בשנה עבור טיפוח הזהות והערכים שלהם, ומקיימת מערכת חינוך מפלגתית מכספי ציבור. הסדר מעוות שאין דומה לו בעולם. הממשלה הבאה היא הזדמנות לשים לזה. פעילות מפלגתית - מחוץ לכיתות. חינוך לערכים הייחודיים של כל זרם - או לאף אחד, או לכולם במידה שווה, בתקציבים שווים, בזכויות שוות. דין אחד לכולם.