דו"ח מצב האומה איך נראית המדינה שלנו 8 ימים לאחר אירועי ה7/10? זה כנראה יהיה ארוך, אבל זה יהיה מחולק על פי נושאים, ואני אתחיל בשלילי ואסיים בחיובי. מדינה המדינה חוותה את המחדל והאסון הגדולים ביותר מאז הקמתה. אין דרך לתאר את קריסתה המוחלטת של תפיסת הביטחון וההגנה של מדינת ישראל. תהיה ועדת חקירה ממלכתית לאחר המלחמה שתבדוק ותחקור לעומק ואת כולם. ראש ממשלה כתבתי עליו רבות וארוכות בימים האחרונים. הוא האחראי הראשי, העיקרי והמוביל של הקריסה הזאת. הוא בנה את חמאס, מימן אותם, צייד בהם, תמך בהם, ניהול מו"מ איתם, ונתן להם לגיטימציה פה ובעולם. 8 ימים שהוא לא מתפקד, מתחבא בבונקר ולובש שכפ"ץ גם כשהוא בכנסת. הוא רק יוצא בהצהרות, ולא מדבר לא עם הציבור בישראל ובעיקר לא דיבר או נפגש עם משפחות החטופים. הוא פועל ומופעל רק על פי הלכי הרוח באולפני הטלוויזיה. מה שהתרחש אתמול בלילה כשבשיא מהדורת החדשות קופץ באנר שמכריז על הצהרת ראש הממשלה, כולנו נכנסו ללחץ וחרדה נוספים. מה מצדיק פריצה לשידור ביום שישי בלילה?! רק הכרזה חשובה שקשורה לחטופים, אולי חיסול של מישהו מאוד בכיר בחמאס, או הכרזה אחרת חשובה ודחופה בהקשר למלחמה. אבל לא. הוא רואה את האהבה הציבורית האדירה לביידן ולבכירי הממשל שלו, והוא פשוט רצה גם. אבל הוא חסר אמפטיה, חסר עמוד שדרה ופוליטיקאי קטן. וכך הוא נראה ויצא אתמול בלילה. ממשלת ישראל הממשלה כולה, לצערינו הרב, אינה מתפקדת. היא עדיין עוסקת ועסוקה בבייס שלה ובפוליטיקה. העם וסבלו אינו מעניין אותם. רק המצביעים שלהם והם עצמם מעניינים אותם. השבוע שר התקשורת המשיך לעסוק בפיטורים של יו"ר הדואר. שר האוצר, אחד התפקידים הבכירים ביותר בממשלה, ממשיך לדאוג להעברת הכספים הקואליציוניים. הוא יודע שהוא לא יישאר בתפקידו יום אחרי המלחמה, ולכן עוסק בביזת הקופה הציבורית כל עוד הוא יכול. השר לביטחון לאומי נעלם ונאלם, בצדק רב. פירומן, מתסיס ומפלג. השרים מהמפלגות החרדיות שותקים ומתחבאים. הם דורשים פטור וגיוס ושירות למען המדינה. מרבית השרים האחרים שותקים, משותקים, מסתתרים, או ממשיכים לפלוט שטויות ושקרים. רק שר אחד, שר החינוך, לקח אחריות ציבורית. דרג מקצועי אני אתחיל באמירה קשה - כמעט ולא נותר דרג מקצועי בממשלה, או דרג מקצועי מתפקד. הסיבה הראשונה לכך היא שראש הממשלה, בהקמת הממשלה הנוכחית, בחר לפרק ולהרכיב כמעט את כל משרדי הממשלה לצרכים פוליטיים וקואליציוניים. תחומי האחריות פוזרו והוזזו בין פאזל המשרדים, כך שתחומי אחריות שלמים נהפכו למצב שכל אחד אחראי על חלקיק אחד. הסיבה השנייה היא של השרים ושל דרך פעולת הממשלה. הדרג המקצועי הבכיר פוטר או ברח כשהם ראו שהשרים רוצים לבצע רק מינויים פוליטיים לכלל התפקידים הבכירים. לא נשארו אנשי מקצוע, וזה מתחיל במנכ"לי המשרדים. כולנו ראינו את חדל האישים שמונה למנכ"ל משרד ראש הממשלה. ככה זה גם במשרד המשפטים, ובכל המשרדים האחרים. אנשים לא כשירים, שלא מכירים את תחום ונושא משרדם. מרביתם לא ניהלו או עבדו בעבודה אמיתית, אלא פשוט היו פעילים פוליטיים של השרים. ניהול מצב החירום והעורף הדרג המקצועי הוא החשוב ביותר במצבי חירום, והוא אמון על הפעלת וניהול המדינה ותהליכיה במצבים כאלה. אבל לא נותרו כאלה. ואלה שכן שם לא יודעים כבר על מה הם אחראים. השרים עצמם ממשיכים לנהל את המדינה לפי הבייס שלהם. ישנם משרדי ממשלה שאינם מספקים שירות למדינה במלחמה כי זה יום שבת! כדוגמה אחת - למרות שהוגדר מצב מיוחד בעורף, משרד הכלכלה לא הפעיל את מל"ח (משק לשעת חירום). לכן אנחנו רואים וחווים חוסרים אדירים ומדפים שלמים ריקים בסופרים. אני חייב לציין שאני מכיר את הנושא אישית, לעומק ולרוחב, של הנושא. גופי החירום של המדינה כתבו נהלים ומנגנוני הפעלה למצבי החירום השונים של המדינה. ראש הממשלה, והממשלה, מסיבות פוליטיות לא מפעיל אותם מסיבות שונות. זה לא התחיל היום. מחדל הפעלת העורף ומערכי החירום של המדינה הגיע לשיאו במהלך משבר הקורונה. פיקוד העורף, שהיה לי לבית כמעט 8 שנים במילואים, אינו מתפקד כראוי. יותר מידי תקלות, הצבת מסבירים לא ראויים באולפנים, ובעיקר הוא לא כאן. יש להם תכנית שנקראת "כתום בעיניים" שמטרתה להגדיל ולחזק את החוסן הציבורי במצבי משבר וחירום כאלה. איפה אתם?! ביטחון אישי אני חושב שאנחנו במשבר הביטחון האישי העמוק ביותר שחווינו מהקמת המדינה. הרגשה שאנחנו לא בטוחים במדינתנו. המדינה שהבטיחה לאזרחיה Never again חוותה אסון עם סממני שואה. השר לבטחון לאומי לא עסק ולו יום אחד בכל עשרת החודשים בהגברת הביטחון האישי או המשילות. המשך אמירותיו שכל אחד צריך להתחמש ולדאוג לעצמו, רק מחזקים את תחושת חוסר האונים והיעדר ביטחון. פגיעה בהרגשת הביטחון האישי של האזרח היא הפרת האמנה החברתית, או החוזה הבסיסי של המדינה עם אזרחיה. מסע התיקון ייארך שנים ארוכות. הסברה בינלאומית בקצרה, כישלון מוחלט. לאורך כל הקדנציות של נתניהו החל מ-2009 ישראל הפסידה ומפסידה את התמיכה העולמית, ולא הצליחה להסביר בצורה ברורה וחדה על מה אנחנו נלחמים. זה מתקשר לדברים שכתבתי מקודם על נתניהו וחמאס. חקרתי את הנושא וכתבתי על זה מאמרים, והצגתי במשך שנים לגורמים הרלוונטים את הנושא ואת הדברים שצריך לעשות כדי לשנות. ראש הממשלה, לכל אורך 14 השנים האחרונות, עסק בפירוק, צמצום והקטנת משרד החוץ ותפקידיו החשובים. זה לא אמור להפתיע אף אחד שבשעת הצורך אין להם את היכולת לבצע את תפקידם. נתניהו בחר למנות את דיסטל לשרת הסברה. שוב, מישהי ללא כל הכשרה, כישורים, יכולות, חשיבה, או התאמה לתפקיד. היא עסקה רק ב"הסברת" הרפורמה המשפטית של הממשלה שלה ולציבור שלה. ברוך שפטרנו. גם הפורום החדש שנתניהו הקים אינו כשיר למשימה. ההסברה האמיתית, עליה אכתוב בהמשך, עברה לידי הציבור. מנהיגות לאומית אין. זא המשמעות של כל הדברים שכתבתי עד כה. בשעתינו האפילה ביותר אין לנו מנהיג לאומי ישראלי אחד שאנחנו נושאים את עינינו וליבנו אליהם. לא נשיא המדינה, לא ראש הממשלה, לא יו"ר הכנסת, לא שר הביטחון ולא אף דמות אחרת. אנחנו יתומים מהנהגה לאומית. רשתות השיווק בהמשך לנקודה הקודמת על מצב העורף, כולנו חווינו את המצב בסופרים. את התורים האינסופיים, את העגלות העמוסות עד הקצה שאנשים קונים, את הלחץ של הציבור להגיע ולרכוש כל מה שניתן. זה כשל שקשור לנקודות הקודמות. אבל, כולנו גם ראינו שאין יותר מבצעים באף רשת שיווק. הכל בוטל וחזרו למחירים רגילים. רשתות השיווק מנצלות את מצוקת הציבור והלחץ כדי להעלות את הרווחים שלהם באופן החזירי והמגעיל ביותר. בארה"ב, ובמדינות נוספות, ישנם חוקים נגד מה שנקרא "רווח שניוני" וניצול מצבי חירום כדי להוציא יותר כסף מהציבור. עבירה פלילית. פה המצב הפלילי זה המצב הנורמלי. מערך בריאות הנפש בחודשיים לפני המחדל קראתי את הדיונים, הפוסטים והמאמרים של בכירי בריאות הנפש בישראל על כך שהמערך בקריסה. המשבר העמוק ביותר היה סביב הטיפוך במשבר הנפשי ההולך ומחמיר אצל בני הנוער שלנו. שהתחיל, דרך אגב, במהלך משבר הקורונה. אין מספיק מטפלים, פסיכולוגים, פסיכיאטריים וארגוני חברה אזרחית. להזכירכם, רק ב2/10, חמישה ימים לפני המחדל הממשלה קיצצה את תמיכתה בער"ן ביותר מ-60%. ער"ן, עמותה שפועלת ב8 הימים האחרונים כדי לספק תמיכה נפשית ראשונית למשפחות ולאנשים שחוו על בשרם את הטבח בעוטף עזה, ולכל המדינה שחוותה את החרדה דרך המסכים. אירועי ה7/10 הם ה9/11 שלנו. בארה"ב כ500,000 אנשים חוו את הטראומה דרך המרקעים וקיבלו אבחנת PTSD. המצב בישראל הוא דומה, וחייבים למצוא דרך לתגבר, לחזק ולהשקיע במערך בריאות הנפש. יש לי עוד הרבה דברים לכתוב על מה שלא מתפקד פה, אבל בואו נעבור קצת לדברים חיוביים יותר ויותר. לגיטמיציה בינלאומית בפעם הראשונה אל מול הסכסוך הפלסטיני בכלל, והסכסוך מול עזה בפרט, ישראל מקבלת תמיכה, הבנה והזדהות חסרי תקדים מכל העולם הרלוונטי. מעשי הזוועה הנאציים, הטבח, החטיפות והיקפן מספקים לישראל מעטפת לגיטימציה מאוחדת ומקיפה לצאת למלחמה מלאה כנגד החמאס. ארה"ב אין מילים בכלל לתאר את עוצמת התמיכה החד משמעית של נשיא ארה"ב בנו, במדינת ישראל. לא בממשלתה. נשיא ארה"ב, יום אחרי יום, יוצא בנאומים מרגשים, עוצמתיים ומרימים עם תמיכה בלתי מסוייגת בישראל. הוא מזהיר את אוייבנו, מדבר עם תומכינו, מחמש אותנו, שולח שתי קבוצות תקיפה לאיזור. הוא שלח לפה את שר החוץ ואת מזכיר ההגנה שלו, שגם הם דיברו אל ליבנו בנאומים חוצבי לבבות מלאי הזדהות ואמפטיה אמיתיים. הרגשה שלי היא שנשיא ארה"ב וממשלו מבינים את גודל האיום וחומרת המצב, ובעיקר שממשלת ישראל אינה מתפקדת, והם למעשה ה"ועדה הקרואה" של מדינת ישראל. הממשלה על שריה, כולל ראש הממשלה, עשו הכל כדי להעליב ולחבל ביחסים שלנו עם ארה"ב. קהלת, להזכירכם, הציעו לפני מספר חודשים לממשלת ישראל לנטוש את הברית האסטרטגית עם ארה"ב, ולבדוק חלופות כגון סין. אני מזמין את כולם לקרוא איך ומה כותבים על המצב בסין. צה"ל וארגוני הביטחון למרות המחדל המודיעיני והמבצעי חסר התקדים, מערכת הביטחון כולה מבינה את גודל השעה. דו"צ והרמטכ"ל הם היחידים שמדברים איתנו ונותנים לנו לשאול אותם שאלות. הם גם לקחו אחריות ציבורית. בוצע גיוס חסר תקדים של 360,000 חיילי מילואים הפרוסים לאורך הגבולות. צה"ל זוכה לאמון כמעט מלא של הציבור עכשיו והוא נקודת האור היחידה שלנו בחיפוש אחר מנהיגות לאומית. הם הגורם המאחד שלנו. עם הקושי הרב לאור המחדל, אני אומר בודאות שהמנהיגות הבטחונית שלנו היום היא מדהימה. הם עושים הכל למענינו ולמען השמדת החמאס והחזרת תחושת הביטחון והשליטה. התנדבות אזרחית פה כברר אין לי, ולכולנו, מילים. עוצמת ההתגייסות וההתנדבות של כל אזרח ואזרחית, מילדים ועד מבוגרים, מכל קצוות הארץ לסייע למשפחות שחוו את האסון ולחיילי הסדיר והמילואים. עוצמת הסטארט-אפ ניישן מגיעה לשיאה בהתגייסות חסר תקדים של חברות ההייטק, המקומיות והרב-לאומיות, בתרומות, בהגשת סיוע טכנולוגי רחב, מתנדבים, הזדהות, סימפטיה, ואמירות פומביות ברורות. כמות המיזמים הטכנולוגים שאני מכיר כדי לסייע לאזרחים, ליישובים, לרבש"צים, לצבא ולמערכת הביטחון כולה היא משמיטת לסתות ומרגשת. ישראלים העובדים בהייטק בחו"ל מגייסים תרומות של מיליוני דולרים, ועושים ככל יכולתם להסביר בקהילותיהם ובמדינתם ובתמיכה מלאה בנעשה פה. הם עובדים מסביב לשעון כדי לאפשר להם להיות נוכחים עבור הישראלים הצריכים אותם בשעות שלנו. זאת החזית האזרחית האמיתית איתה אני רוצה לסיים. הכוח שלנו בישראל, ובעולם, הוא יכולת ההתגייסות וההתחברות שלנו במצבי חירום וקיצון. הכוח האזרחי הזה נותן תקווה, משמעות וכוח לכל היתר. על זה אנחנו נלחמים פה. את חשבון הנפש והביקורת חשוב להשמיע גם כשהתותחים רועמים. זה חלק מעוצמתינו. ולמרות הכל, אנחנו ננצח.