באווירת המקרתיזם של ישראל 2026, אני רוצה להזכיר סיפור מעניין (כתבתי עליו לפני שנה, אבל בעידן שלנו שנה ומשהו זה נצח). בנוב׳ 1948 בשיא מלחמת העצמאות פרסם נתן אלתרמן בעיתון ״דבר״ שיר ביקורת חריף על פעולות מסוימות של צה״ל במלחמה (השיר ספציפית מתייחס לאירוע שקרה בלחימה על לוד), זה חלק מהשיר (המלא מצורף בתמונה): ״… חָצָה עֲלֵי גִ'יפּ אֶת הָעִיר הַכְּבוּשָׁה, נַעַר עַז וְחָמוּשׁ... נַעֵר-כְּפִיר. וּבָרְחוֹב הַמֻּדְבָּר אִישׁ זָקֵן וְאִשָּׁה נִלְחֲצוּ מִפָּנָיו אֶל הַקִּיר. וְהַנַּעַר חִיֵּך בְּשִׁנַּיִם-חָלָב: "אֲנַסֶּה הַמִּקְלָע"... וְנִסָּה. רַק הֵלִיט הַזָּקֵן אֶת פָּנָיו בְּיָדָיו... וְדָמוֹ אֶת הַכֹּתֶל כִּסָּה…״ השיר נקרא ״על זאת״ והוא כולל עוד הרבה ביקורת על החברה הישראלית ששותקת ומהללת רק את מקרי הגבורה מבלי לדבר על הדברים הקשים, מבלי לדרוש תשובות ולהיאבק על המוסר. כשבן גוריון (שהיה רוה״מ ושהב״ט) שמע על השיר הזה אתם יודעים מה הוא עשה? על פי אמות המידה של היום הוא היה צריך לכל הפחות לדרוש מצה״ל להוציא את אלתרמן להורג - שיר כל כך ביקורתי, בעיתון מוביל, בהאשמה של לוחמים בפשעי מלחמה ועוד דרישה להעמיד אותם לדין, תוך כדי מלחמת עצמאות קיומית? אז אני אספר לכם מה הוא עשה, הוא כתב מכתב לאלתרמן בזו הלשון: ״ אלתרמן היקר, יישר כוחך – על התוקף המוסרי ועוז הביטוי של טורך האחרון ב"דבר". היית לפה – פה טהור ונאמן – למצפון האנושי; אם מצפון זה לא יפעל ויפעם בלבנו בימים כאלה – לא נהיה ראויים לגדולות ולנצורות שניתנו לנו עד כה... אני מבקש רשותך להדפיס "טור" זה – אין טור משוריין בציוד צבאנו העולה עליו בכוחו הלוחם – בהוצאת משרד הביטחון במאה אלף אכסמפלרים ולחלקו לכל איש צבא בישראל. בהוקרה ובתודה ד. בן-גוריון ״ וזה מה שהוא עשה, הנחה את צה״ל להדפיס 100,000 עותקים ולחלק לכל חייל בחזית ובעורף ואף הקריא את השיר מילה במילה בישיבת הממשלה. למה אני מספר לכם את זה? כי חוסר היכולת שלנו להחזיק מורכבות הורג אותי! בן גוריון לא האשים את כל חיילי צה״ל בפשעי מלחמה בזה שהוא הקריא את השיר או חילק אותו, גם אלתרמן לא. הם ידעו להחזיק מורכבות - הם ידעו לחזק את הלוחמים ולגבות אותם אבל לדרוש מכולם - מחייל פשוט ועד הרמטכ״ל מוסר לחימה וטוהר הנשק, הם דרשו את זה גם מעצמם. זה לא שהם לא עשו דברים לא מוסריים, זה לא שהם לא ידעו שהם עושים דברים לא מוסריים, מלחמה מובילה גם לדברים לא מוסריים, אלו החיים. אבל הם לפחות דיברו על זה, לא ברחו מזה, לא סתמו פיות לביקורת - הם הראו את היתרונות והחסרונות, הם כאבו את הכאבים של הפגיעות המוסריות לצד השמחה של ההצלחות וההישגים. והם הבינו שזה לא רק בשביל אזרחי האויב או ״העולם״ אלא קודם כל ולפני הכל בשביל הנפש שלנו כחברה. סתימת הפיות שרק הולכת ומתעצמת מאז תחילת המלחמה, היא העדות הכי טובה בעיני לעומק הסטיה של ישראל מדרכם של האבות המייסדים ודרכה של הציונות. אומנם יש בקואליציה הזו מפלגות שקוראות לעצמן ציונות וחלקן אפילו הכניסו את זה לשם המפלגה שלהם, אבל האמת היא שזו ממשלה לא ציונית, אין שום דבר ציוני בה. היא פועלת מיומה הראשון כדי לחרב את הפרויקט הציוני. חיילי צה״ל לא עושים פשעי מלחמה בשביל הכיף (ואם יש בודדים שכן, צריך לחקור ולטפל), בטח לא מרצונם. אבל בעזה נעשו ונעשים בשליחות הממשלה הזו גם מעשים שלא יעשו ולא ראוי שמדינה כמו ישראל תעשה ואסור לנו להעלים עין, אנחנו צריכים להגיד את זה ולדרוש תשובות. זה לא מפחית מגבורתם של הלוחמים, זה לא מפחית מכבודם של הנופלים או הפצועים, נהפוך הוא - זה מחזק אותה. זה מראה שהצבא שכחלק ממנו הם נלחמים והמדינה שבשמה הם נלחמים ראויים לקורבן שהם הקריבו ויקריבו. אל תתנו לחלאות הממשלה להפוך את המציאות, הם מקדמי ההשתמטות, מקריבי החטופים והלוחמים, שזורקים את פגועי הנפש והפצועים מתחת לגלגלים ומפרקים לרסיסים את לוחמי המילואים, הם ירצו לנו על דאגה ללוחמי צה״ל? מי שדואג ללוחמים הללו, הבנים.ות שלנו, מי שנלחם על כבודם, המוסריות שלהם, העתיד שלהם והיכולת שלהם לא לשאת אות קין בגלל פעולות והחלטות הזויות של ממשלה מטורפת! זה אנחנו. יש לנו הרבה לבנות מחדש וזה ייקח זמן. אבל צריך להתחיל מלשים את האצבע על העיקר ועל השורשים של הבעיה ובמקביל להעיף קיבינימט את רוב מי שחושבים שהם מנהיגים, אבל הם לא - חלקם מחריבים ורבים אחרים הם סתם קולבים כי לא היה משהו אחר, איתם יהיה קשה באמת לבנות מחדש. מי שלא מבין את מה שכתבתי כאן ולא אמיץ מספיק לומר זאת בריש גלי, הוא לא מנהיג.ה ולא ראוי להוביל אפילו סניף מקומי של תנועת נוער, לא כל שכן מפלגה או מדינה. בתמונה ״על זאת״ כפי שפורסם בעיתון ב-19.11.1948