על כדורגל מספרים באהבה או לא מספרים בכלל.. קשר הורס בדימוס ( בעיקר רצועות ועצמות של עצמו ). ספרטק רמת גן זה בדם
Joined October 2022
- Tweets4K
- Following57
- Followers1.8K
- Likes2.3K
אומרים שתמונה אחת שווה אלף מילים.. במקרה הזה של אוהד רוסאריו סנטרל היא שווה אלף מכאובים ואף יותר. זה לא ממש סוד שלאוהד הארגנטינאי הממוצע חסרים כמה ברגים בראש עליהם הוא ״מפצה״ בטונות של תשוקה ורגש..
לא יודע בדיוק מה הסיפור של הבחור בתמונה, אבל לא צריך להיות רופא כדי לשער שהוא יצא מהליך רפואי כלשהו עם כל הצינורות והזונדות שיוצאות לו מהאף ומאוזניו. הוא היה מוכן לסכן את חייו כדי לראות את הקבוצה שלו זוכה באליפות, במשך 96 דקות החלום המתוק הזה התגשם אך אז ברגע אחד טהור/ טראגי (
תלוי את מי שואלים ) בוקה כבשה והכל התרסק, את התואר הסנסציוני הזה חוגגים בבונבונרה
החלום שלו התנפץ לרסיסים.. יחד איתו גם הלב 💔
האם כדורגלן יכול להיכנס לכלא בגלל מעשיו על כר הדשא ❓
בעקבות מקרה המוות הכל כך טראגי של חסוס דה מיגל אמש לא מעט ספקולציות הועלו ברשתות החברתיות ( גם בעמוד זה ) ונשאלה שאלה אחת מרכזית: האם יתכן מצב שבו חסוס אוואנו, ימצא את עצמו מאחורי סורג ובריח בעקבות הכניסה הקשה שגרמה למותו של יריבו?
והאם בכלל ספורטאי יכול למצוא את עצמו מאחורי סורג ובריח בגלל אירוע שהתרחש על המגרש?
שאלה זאת מחזירה אותנו אי שם ל-16 באפריל 1994, במשחק הליגה הסקוטית בין גלזגו ריינג'רס לבין ריית' רוברס, התנהל טראשטוק בין חלוץ גלזגו פרגוסון לבין מגן היריבה-ג'וק מקסטיי. אחרי לא מעט ויכוחים מילוליים השניים הגיעו למאבק על כדור בצידי המגרש, מקסטיי ניצח בקרב זה ומיד חטף מהחלוץ הסורר נגיחה בברוטאליות בראשו, מה שנעלם מעיני השופט.
מיד לאחר אותו משחק, סוגיה זאת עלתה לראש סדר היום לא רק בכדורגל המקומי אלא גם בכל מקום אפשרי בסקוטלנד. מכיוון שלפרגוסון היה כבר עבר פלילי של מעשי אלימות מחוץ למגרש, הוא הועמד למשפט פלילי, הורשע בתקיפה, ובאוקטובר 1995 נגזרו עליו 3 חודשי מאסר בפועל (מתוכם ריצה 44 ימים בכלא בארליני).
מה אתם חושבים יהיה הפעם.. האם אוואנו יענש גם מחוץ לגבולות המגרש והאם בכלל יש מקום לעונש שכזה?
עצוב כל כך.. נקבע מותו של חסוס דה מיגל- חלוץ טנריפה אחרי הפגיעה הכל כך ברוטאלית במשחק קבוצתו מול אנדורה בליגה השנייה בספרד..
כנראה שכולם הספיקו לראות את הכניסה המכוערת כל כך של שוער אנדורה חסוס אוואנו. באמת שאני רואה כדורגל מאז שאני זוכר את עצמי, אבל בגועל נפש שכזה מעולם לא נתקלתי, אשכרה ניסיון רצח מכוון ושום הגדרה אחרת לא תתאים במקרה הזה.
מה שעוד יותר מרתיח שגם לאחר הסיכול הממוקד אותו פרא אדם לא טרח אפילו להסתכל אחורה ולראות מה הוא עולל. סביר מאוד להניח שכעת לאחר התוצאה הסופית הוא יבכה ויתנצל אבל לצערנו בעולם שלנו אי אפשר להחזיר את הזמן אחורה.
המשך המקרה הזה צריך להיות חד וברור למען יראו ויראו בעתיד- חסוס אוואנו חייב להכנס מאחורי סורג ובריח ולכמה שיותר זמן 💔
mor reches retweeted
מוריניו כמו מוריניו הבין שהוא לא צריך לשלוט בכדור ובקצב המשחק כדי לנצח בקאמפ נואו, ואולי אפילו להיפך. הוא בנה על משחק הגנה קבוצתי ומתואם בשילוב התקפות זריזות ויעילות וזה עבד לו הכי טוב שאפשר.
כדי להבין עד כמה בארסה שלטה במשחק אפשר להסתכל על הנתונים הקבוצתיים:
320-569 מסירות מדויקות
94-349 מסירות מדויקות בחצי היריבה
49-157 מסירות מדויקות בשליש האחרון
42-55 בכניסות לשליש האחרון
38-62 באחוזי החזקה בכדור
10-18 באיומים לשער
24-36 בנגיעות הכדור ברחבת היריבה
המשחק שוחק בשליש של ריאל כמעט כפול (!) מאשר בשליש של בארסה (37% מהזמן לעומת 19%).
זה מתחדד אפילו יותר כשמסתכלים על הנתונים האישיים:
כל ששת השחקנים שרשמו הכי הרבה נגיעות בכדור מגיעים מברצלונה - רודרי, פדרי, מרטין, קוברסי, קאנסלו וימאל. חמשת השחקנים הראשונים ברשימה הזו רשמו גם הכי הרבה מסירות מדויקות בקלאסיקו הזה.
גם שלושת השחקנים שיצרו הכי הרבה מצבי הבקעה הם נציגים של בארסה - גורדון, קאנסלו ופדרי (4 לכל אחד).
מוריניו התבסס על עקרונות אחרים. הקבוצה שלו הובילה את המשחק בכדורים ארוכים מדויקים (6-27), חילוצי כדור (46-54), חטיפות (7-14) ומאבקים מוצלחים על הכדור (44-52). אמנם היא איימה פחות לעבר השער, אבל המצבים שלה היו טובים יותר לפי מדד השערים הצפויים (xG) - 1.94 לעומת 1.19 - ועדיין, היא כבשה קצת יותר משהייתה אמורה לפי המדד המתקדם הזה.
וגם זה מתבטא בנתונים האישיים. 5 מ-6 שחקני השדה שרשמו הכי הרבה חילוצי כדור הם שחקני הבלאנקוס (כל אחד מהם עם לפחות 6 חילוצים). 3 מ-4 השחקנים שרשמו הכי הרבה חטיפות הם שחקני ריאל (כל אחד מהם עם לפחות 2 חטיפות). וגם 7 מ-8 השחקנים עם הכי הרבה כדורים ארוכים מדויקים מגיעים ממנה (כולם עם לפחות 47% דיוק).
המשחק אמנם הוכרע משני שערים של הכוכב קיליאן אמבפה, אבל המנצח הגדול של הערב הזה היה קודם כל ז׳וזה מוריניו.
אני חשבתי שהוא בדרך הביתה בפיגור 3-1 ברומא אבל מאז הוא לא מפסיק לנצח, ובאופן מרשים. מהפך דרמטי ל-3-4 ברומא, 1-4 מול סביליה ולייפציג ועכשיו ה-1-2 בקלאסיקו - שהיה איבוד הנקודות הראשון של ברצלונה בליגה העונה, כזה שמצמצם את הפער בפסגה ל-3 נקודות בלבד כשיש עוד קלאסיקו ביתי בעוד חצי שנה.
ערב שהזכיר לי את מוריניו של פעם והסתיים כמו שמוריניו ההוא, וגם הנוכחי, הכי אוהב - לנצח. לא אכפת לו איך.
קצת אחרי החתימה של אייל ברקוביץ׳ בשורות סהות׳המפטון הוא נסע עם אביו לביתו החדש באנגליה וחשב איך יוכל להתפרסם במהרה.. לפתע, צץ רעיון במוחו של הקוסם הקרימינל: ״אבא, אוטוטו אנחנו פוגשים את מנצ׳סטר יונייטד אצלנו בבית, אולי אני אתפוס לקאנטונה בחמינדוס כמו שתפסתי לזוהר? זה בטוח יתפוס את הכותרות הראשיות בכל העיתונים״
למזלו הגדול של ברקו, אבא זאב הוריד אותו מהעניין הלא ממש חכם הזה.. בסופו של דבר הוא אכן פגש את יונייטד וקאנטונה ועלה לכותרות בגלל נסיבות קצת שונות- התצוגה הכי גדולה של שחקן ישראלי אי פעם בלי תחרות בכלל..
This quoted post is unavailable.
ממשיכים ללוות את הפועל באר שבע במסע האירופי והפעם מול סן ז׳ילואז הבלגית.. אומנם בשנים האחרונות הרבה נהגו לחשוב שמדובר בסיפור סינדרלה אך מדובר בסיפור אגדות אחר לחלוטין- ״היפיפייה הנרדמת״. עם שחקן פוקר מדופלם שהעיר אותה משנתה הארוכה, מאניבול מטורף, חלאיילי שלנו ומפגש פיקנטרי במיוחד עם האקס על הקווים .
ערך ואח: איתי צור 🎥
פתאום לראשונה בחיי אני מת לחזור להיות תלמיד 😜 @ShtenzY
mor reches retweeted
1/3 חווה אלברשטיין שרה ״לונדון לא מחכה לי״ וסיפרה על הסרטים, הטלוויזיה המצוינת והאנשים האדיבים, אבל אווירת הכדורגל והמשחקים הנפלאים בבירת אנגליה בהחלט מחכים לכם - והם ראויים לאזכור של כבוד אפילו לפני היתרונות האחרים של לונדון שהיא מנתה בשירה האהוב. היא כנראה העיר היחידה בעולם שבה אפשר לתפוס שלושה משחקי כדורגל באיכות גבוהה תוך יממה וחצי ולהישאר עם טעם של עוד.
ביום רביעי טסתי עם חבר טוב לעיר הכדורגל הטובה בעולם ובשישי בבוקר נכנסנו לאווירה עם החנות הענקית והמפורסמת ״Classic Football Shirts״. המחירים היו גבוהים מאוד אבל היה כיף להסתובב בחנות ולהסתכל על כל העיצוב המיוחד שכל כולו כדורגל עם שלל החולצות המיוחדות, הכדורים מכל המונדיאלים, ושאר המרצ׳נדייז המגניבים. אפילו מדדנו את הגבהים שלנו ביחס לשחקנים המפורסמים בהיסטוריה ושיחקנו בפיפ״א 2017.
באותו ערב הגענו לאצטדיון האולימפי הגדול והיפה שנחנך ב-2012 ומכונה גם ״לונדון סטאדיום״. נסענו כמעט שעה בתחבורה ציבורית כדי לצפות במנור סולומון ובווסטהאם, הקבוצה האיכותית, העשירה והמוכשרת ביותר בצ׳מפיונשיפ, שאירחה את קווינס פארק ריינג׳רס (QPR).
העידוד היה לא רע, בעיקר לפני תחילתו של המשחק עם עשרות דגלים ביציע מאחורי השער, הפרחת בועות שידועות כאחד מסמלי המועדון, תפאורה וטקס מיוחד לשוער העבר הצ׳כי לודק (לודו) מיקולסקו שהלך לעולמו בחודש שעבר לאחר מאבק במחלת הסרטן. עוד לפני שנכנסנו לתוך האצטדיון, ובטח בחנות הרשמית של המועדון, זיהינו בעיקר חולצות עם שמו של הסמל הגדול ביותר של הקבוצה הנוכחית, ג׳ארוד בואן. כמעט כל חולצות השחקן שראינו היו עם השם שלו, ומלבדו בלטו שמות של שחקני עבר אגדיים כמו מארק נובל ופאולו די קאניו.
כבר מתחילת המשחק האוהדים דיברו בעיקר על החבר׳ה באגפים, סולומון ובואן, אבל הם לא קיבלו מספיק כדורים ומשחק ההתקפה של הפטישים נווט בעיקר על ידי המגן הימני קייל ווקר-פיטרס והקשר ההתקפי הצעיר דווין מוקאסה. שניהם היו מאוד לא מדויקים ואיבדו המון כדורים. מנור עשה כמה דריבלים יפים מאוד באגף שמאל שקידמו את הכדור וגררו מחיאות כפיים ושאגות שמחה מהיציעים. לצערנו זה לא תורגם לשער או בישול והוא הוחלף בדקה ה-68 בעקבות שאריות המחלה שבגללה גם לא פתח במשחק השני של הנבחרת מול אירלנד. מאוד התרגשתי לצפות מהיציע באחד השחקנים הכי אהובים עליי, שמייצג את המדינה שלנו בכבוד גדול כבר כמעט עשור.
האורחת עלתה ליתרון בפנדל מפוקפק ואז ווסטהאם הגבירה הילוך והתחילה ללחוץ. באופן לא מפתיע, ככל שהמשחק התקדם, השחקן המרכזי והמשמעותי ביותר על כר הדשא היה בואן, השחקן הטוב ביותר בשתי הקבוצות, עם ניסיון בינלאומי עשיר. רוב ההתקפות עברו דרכו, הוא כבש את ה-1-1 אחרי פריצה מהאגף וכיבוש מהריבאונד אחרי הדיפה של השוער ובתוספת הזמן ניגש אל הנקודה הלבנה כדי לבעוט פנדל שיכל להכריע את המשחק ולתת לקבוצתו את כל 3 הנקודות. פירס צ׳ארלס הצפון-אירי בן ה-21, השוער הצעיר והמוכשר שנרכש בקיץ האחרון על ידי מנצ׳סטר סיטי ומיד הושאל לק.פ.ר, עצר את הבעיטה החדה והשטוחה ואז קם במהירות והדף גם נגיחה אל עבר המשקוף, גם הריבאונד השני הגיע לשחקן של ווסטהאם אבל הוא בעט מהאוויר מעל השער וצ׳ארלס חגג את המהלך האישי המדהים שלו. למרות שהחמיץ ברשלנות האוהדים המשיכו לעודד את בואן ומאוד שמחתי לראות את זה.
אחרי שריקת הסיום עשרות אלפי אוהדים התכנסו יחד בהליכה אל התחנה הסמוכה שבה יש מטרו ורכבת וזה נוהל באופן מוזר ומרשים (ומעייף) על ידי הסדרנים המקומיים שהחזיקו שלטים מתחלפים עם ״Go״ ו״Stop״ כדי לנהל את העומס ברחובות ולמנוע צפיפות ודוחק מסוכנים. בשלב הזה העידוד והטירוף של האוהדים היה חזק יותר מאשר לכל אורכו של המשחק.
כל האירוע ממש לא הרגיש כמו ליגה שנייה, האצטדיון מרשים בטירוף והסביבה שלו מאוד יפה, טיילנו בה כמה שעות לפני המשחק ומאוד נהנינו. המתחם היה מלא בדוכני אוכל מגוונים והמון סוגים של בירות והחנות הייתה גדולה ומרשימה. מועדון כזה ראוי וצריך להיות בפרמיירליג, בטח עם הקבוצה האיכותית והמוכשרת שיש לו, ואני מאוד מקווה שמנור וחבריו ישלימו את המשימה ויחגגו עלייה בסיום העונה. לשם כך המאמן יצטרך להשתפר באופן משמעותי או להתחלף, כי הכדורגל היה בינוני בלשון המעטה ומרבית האוהדים התלוננו עליו, ובצדק. ככה המשימה שהיא גם ככה קשה, בליגה ארוכה, עמוסה ואינטנסיבית, תהפוך לקשה בהרבה >>
שרשור הצגה של שער הצגה.. יאלה 30 שנה 🇧🇷
״בחיים שלי לא ראיתי דבר כזה! חוץ מלקחת פטיש ולדפוק לו על הרגל עשו הכול כדי ״לשבור״ אותו! מה שלא עשו הם לא הצליחו לדגדג אותו, זה לא הגיוני מה שהילד הזה עושה״
ב-12 לאוקטובר 1996 ילדון ברזילאי בן 20 פגש את קומפוסטלה באצטדיון מולטיוסוס דה סן לאסארו וכבש את אחת השערים היפים שידע המשחק. את הציטוט במעלה הציוץ שלף בסיום המשחק מאמנו דאז בובי רובסון שפשוט תפס את הראש בתדהמה.
לא רק המאמן האנגלי נותר המום באותו יום.. למרות שכולם כבר הכירו את החלוץ הצעיר שעשה עד אז שמות באיינדהובן ובשורות הנבחרות הצעירות של הסלסאו, הסלאלום הבלתי נשכח ההוא הוכיח לכולם שמדובר בזן חדש ונדיר מסוגו.
עבורי ועבור רבים שכמותי היום לפני 30 שנה בדיוק התגלה לו רונאלדו פנומנו.. החלוץ הגדול ביותר בתולדות המשחק 🇧🇷
חואן אנטוניו רודריגז פדרו הוא בחור משופם וחביב, שעובד בתחנת דלק מקומית בסנטה קרוז דה טנריפה למעלה מ-40 שנים. אם במקרה תגיעו לאותה תחנה באיים הקנריים הנפלאים, תמצאו שם תמונה של חואן הגאה ביחד עם בנו. אותו בן עונה לשם פדרו רודריגז, הנפלא שזכה כמעט בכל תואר אפשרי בעולם הכדורגל.
למרות העובדה שפדרו האב יכל לנוח על זרי הדפנה ולהתמוגג על ביצועי בנו היחיד מהיום שבו חתם על חוזה מקצועני ראשון בשורות ברצלונה, הוא ממשיך להגיע יום אחרי יום לאותה תחנת דלק מקומית בטנריפה. במילה אחת- צניעות, ככה פדרו האב חונך על ידי פדרו הסב וכך בדיוק חונך פדריטו.
בשנת 2009 פדרו היה השחקן היחיד מכל סוללת הכוכבים שכבש בכל אחד מהמפעלים בה בארסה השתתפה באותה עונה היסטורית, למרות זאת מעולם הוא לא פצה את פיו כשהיה צריך לעלות פעם אחר פעם מהספסל. גם בהמשך הדרך, כזאת שכוללת זכיות במונדיאל, ביורו, בצ'מפיונס, אליפויות מקומיות בשתי הליגות הטובות בעולם ועוד כל מיני תארים "זניחים" כמו גביע מקומי וכו'. פדריטו מעולם לא התלונן, גם שלא תמיד קוטלג ככוכב כמו שאר חבריו לבלאוגרנה והבלוז.
אמש אלוף העולם בדימוס ששיחק בעונות האחרונות בשורותיה של לאציו הודיע על פרישה אחרי שזכה כמעט בכל תואר אפשרי בקריירה, הרחק מאור הזרקורים, בשקט בשקט ובצניעות מופתית.. כמו שנהג כל חייו ♥️
בדיוק היום הגיע הזמן לשמוע על סיפורו של מספר 10 הגדול ביותר שלא זכיתם להכיר!
קוראים לו לי טראנדל, ילד בעייתי שצמח בשכונת הייטון בצד הפחות נוצץ של ליברפול. מאז שזכר את עצמו טראנדל חלם לשחק כדורגל באברטון- הקבוצה אותה אהד מיום היוולדו.. בגיל 10 הוא זכה ללבוש את החולצה הכחולה של אפרוחי המועדון אך נפרד ממנה מוקדם מהצפוי מכיוון ששבר בבוקס את שיניו של חברו לקבוצה שהעז להעיר לו. מה לעשות, הוא לא הכיר שום דבר אחר חוץ מאלימות בבית משפחתו המפורקת.
אחרי אותו מקרה מצער, הילדון הסורר הלך לאגרוף שם הגודל הפיזי וכוחו העצום באו הרבה יותר לידי ביטוי אך האהבה למגרש הירוק תמיד היתה שם.. עד גיל 24 הוא שיחק בליגות השפל של אנגליה הלא הן Sunday league football. שם מספרים שאלפי אוהדים היו מגיעים לראות את קסמיו.. שם גם הדביקו לו את הכינוי הכל כך מחייב - ״רונאלדיניו האנגלי״
באותם ימים הוא קיבל הזדמנות ראשונה לשחק במסגרת מקצוענית ( פחות או יותר ) כשהצטרף לשורותיה של רקסהאם שדשדשה בליגה הרביעית. להופעת הבכורה שלו הוא הגיע אחרי לילה פרוע ושיגרתי בפאב שכונתי: ״ לא הפסקנו להתקשר אליו באותו יום, הוא נכנס לחדר ההלבשה רבע שעה לפני תחילת המשחק עם ריח חזק של וויסקי וטען שלא הצליח למצוא את הדרך לאיצטדיון. לא יודע מה עלה בראשי אך הכנסתי אותו בדקה ה-70 לכר הדשא, גם בדרך לעמדת החילופים הוא לא הצליח לעמוד ישר.. 5 דקות לאחר מכן הוא הבקיע את שער הניצחון במספרת אדירה״ סיפר מאמנו דאז בריאן פלין.
אותו מאמן היה גם הראשון שניסה לחנך ולעצב את טראנדל.. עד שגילה שמקביל הוא ממשיך לשחק בליגות הנמוכות תחת כרטיס שחקן מזוייף וממשיך לצאת לברים אפלים בכל לילה מחדש: ״מעכשיו אתה ישן אצלי לפני משחקים ואם גם זה לא יעזור אשבור לך את הברכיים עם פטיש״ הבטיח לו פלין.
כנראה שהבטחה ״עדינה״ זאת עזרה במעט. מאז ועד היום טראנדל נדד בעשרות קבוצות ברחבי הממלכה ועד לרגעים אלו ממש הוא ממשיך לפזר את קסמיו בכל ליגת שפל אליה הוא מגיע.
אפשר לספר על מעלליו של מספר 10 הגדול ביותר שלא זכיתם להכיר מהיום ועד מחר.. אבל כנראה שסרטון אחד שווה אלף מילים ויותר במקרה של טראנדל..
אגב היום בדיוק, בתאריך 10/10 מספר 10 האגדי חוגג את יום הולדתו ה-50.
מזל טוב וצפייה מהנה 🍺
האיש והנוסטלגיה @EinhornOmer הקפיץ לי אתמול את השער האחרון של אחד המשחקים הטובים שידעה ארץ המגף מאז ומעולם.. חלפו בדיוק 25 שנים. געגועים למאצונה זצ״ל, געגועים לדרבי הכי גדול באיטליה שאף אחד מכם כנראה לא מכיר.. דרבי שכבר לא יחזור עוד 💔
אזהרת חפירה ופריקה..
הרבה מאוד זמן לא קמתי עם מועקה כזאת על הלב בגלל משחק כדורגל.. מצד אחד- זה כואב, מאוד אפילו.. זה היה הרבה מעבר למשחק כדורגל, זה היה קרב על אהבה וגאווה לאומית. בסופו של יום האירים המטונפים פשוט לקחו לנו את הכבוד, לעסו, ירקו על הרצפה ודרכו טוב טוב עד שלא נשאר כלום. מצד שני, האכזבה הזאת גרמה לי לצלול אחורה בזמן ולהיזכר עד כמה אהבתי את הנבחרת הזאת בימים עברו..
בתור ילדון רמת גני שנולד בשנות ה-80 כל משחק נבחרת היה קרנבל אחד גדול עבורי ועבור כל ילדי השכונה. קרנבל שהתחיל עוד הרבה לפני המשחק.. כבר לאימונים שנערכו במגרשה המיתולוגי של בית"ר ר"ג בסמוך לקניון איילון היינו מגיעים גדוד שלם.. עולים על קו 67, יורדים אחרי 5 תחנות, חמושים בפנקס חתימות, זמבורות והתלהבות טהורה ששמורה רק לילדים.
בימים נפלאים שכאלו הייתה מין הפסקת אש מתוקה ומוסכמת בין כל מחנות האוהדים בכיתה, בשכבה ובשכונה. לא חיפה, לא ת"א, לא בית"ר או בני יהודה.. כולם מקשה אחת בכחול לבן, מתכוננים לצעדה באבא הילל לכיוון האצטדיון ביום המשחק. זה היה מסלול קבוע בכל פעם, מתחילים אצל המכולת של מנשה העירקי, לוקחים ממנו את סלילי נייר שנועדו לקופה כדי לזרוק מהיציע, מכינים מיליוני פתיתי עיתונים קרועים, מתחמקים מצואת סוסים שמרוחה על המדרכות ונכנסים לקודש הקודשים ביציעי הבטון של 11-12.
כל כך הרבה טיטאנים ראיתי במשחקים הללו, כל כך הרבה חוויות, מבאטיסטוטה וקניג'ה שהגיעו לחימום לקראת המונדיאל ב-94, ליציע שלם של פועלי בניין רומנים שהגיעו לראות את אלילם האג'י, לסטוייצ'קוב של בולגריה שפתאום מצאתי את עצמי מעודד לתדהמתי את אבי נימני.. הייתה אז הרגשה שאפשר וצריך לנצח כל נבחרת. לא משנה אם הייתה זאת צרפת, ספרד או כל אחת מאריות הכדורגל שהגיעו לפגוש את חניכיו של שלמה שרף שתמיד היה מטריף לקראת על מפגש.
יודע שטבע האדם להתרפק על הנוסטלגיה, לחשוב שבעבר היה פה יותר טוב.. אבל תכלס, זה כי פעם היה פה יותר טוב. ברקו, רביבו, עטר, אוחנה, חרזי, נמני, זוהר, קפיטן בנין, חזן, גרייב.. אפילו בעידן ההמשך של בניון ידעת שיש על מי לסמוך.. אבל כל זה נשאר בעבר.. גם האהבה וההתלהבות מהנבחרת שחזרה לביקור קצר ומאכזב השבוע.
הגיע הזמן לחזור לאדישות ולהכרה שכלום כבר לא נשאר, אין אצטדיון רמת גן, אין בית, אין תמימות, אין גאווה ובעיקר.. אין כבוד💔
mor reches retweeted
המצ׳אפ הכי מעניין הערב יהיה בין החבר׳ה האלה - דניאל פרץ ופין עזאז, שני כוכבי סאות׳המפטון.
הקשר ההתקפי בן ה-26 שמשחק גם באגף שמאל הוא אחד השחקנים החשובים ביותר של הסיינטס עם 10 שערים ו-7 בישולים בצ׳מפיונשיפ בעונה שעברה וגם כבש את היתרון הזמני בחצי גמר הגביע מול סיטי. את העונה הנוכחית הוא פתח בסערה עם 3 שערים ו-5 בישולים ב-10 משחקים בכל המסגרות.
עזאז המוכשר הספיק לרשום 15 הופעות בנבחרת אירלנד בהן כבש שער אחד, במרץ 2025 מול בולגריה, ובישל שניים נוספים. הוא ישמח לכבוש את השני הערב מול חברו לקבוצה.
אבל מבחינתו זה לא רק משחק מול חבר לקבוצה. @yossport1 חשף לפני שנתיים וחצי שפין עזאז הוא יהודי שיכל לשחק בנבחרת ישראל בעקבות השורשים של אימו אורית.
עם כל להבות השנאה וקיתונות הבוז סביב המשחק השולי הזה במסגרת הדרג השני של ליגת האומות, אחד משחקני המפתח של האירים הוא אחד משלנו. עם סבא שעבד בבאר שבע ואמא שנולדה פה.
9 בפברואר 1997, נפתח ברומא "Città di Roma" טורניר ידידות משולש הכולל את הקבוצה המקומית באדום, בורוסיה מנשנגלדבאך ואייאקס. בהנהלת הג'יאלורוסי לא סתם הזמינו את ההולנדים.. ראשי הקבוצה מנסים בכל המרץ להחתים את הכוכב הפיני יארי ליטמנן, הכל כמעט סגור.
אבל ישנה העברה נוספת שכמעט נסגרת לה בבירת הנצח..
ילדון צעיר ומבטיח בן-20 העונה לשם פרנצ'סקו טוטי מסכם את תנאיו בסמפדוריה. המאמן הארגנטינאי קרלוס ביאנצ'י לא ממש מחזיק מהשחקן והדרך לג'נובה כבר סלולה. רק שבטורניר משהו משתנה.. כל נגיעה של מספר 17 הצעיר מביאה מביאה עימה ניצוצות של קסם באולימפיקו. פרנצ'סקו מלהטט, מהפנט, כובש שני שערים וכובש טוטאלית גם את ליבם של האוהדים.
דרך אגב, בסיום טורניר הידידות רומא יורדת מניסיונות ההחתמה של ליטמנן, קיסר חדש מוכתר בבירת הנצח.. היום הוא חוגג את יום הולדתו ה-50 🎉
הקיסר הבלתי מעורער של הכדורגל חוגג 50 עגול ואנחנו כאן כהרגלנו בקודש עם יום מיוחד של סיפורים שיוקדש אך ורק לו.. נפתח עם אסיפת העיתונאים הראשונה שבה ילדון בשם פרנצ׳סקו טוטי נשלח למסיבת עיתונאים:
"קרלו היה רומאניסטה אמיתי, כמוני.. הייתי ילד כדי להבין זאת בתחילת הדרך. הוא שמר עליי בכפפות של משי אבל התעצבנתי בכל פעם מחדש. אחרי משחקים העיתונאים היו מתנפלים עליו: "למה אתה לא נותן לילד לשחק ? מדוע אתה מתסכל אותו?". הם ניסו להוציא אותו מדעתו.. זה לא עזר להם. בכל פעם הוא השיב להם באדישות: "ככל שתדברו איתי על פרנצ'סקו, ככה תראו אותו פחות". זה הרתיח אותי אבל בסופו של דבר הבנתי שהוא דואג לי יותר מכולם.
זה היה לפני המשחק נגד סמפדוריה. ריזיטלי וקאניג'ה התנגשו ראש בראש, הכל היה דם. היה בלאגן גדול וקרלו כמובן נשאר צמוד צמוד לידם ושלח את כולם לחדרי ההלבשה.. איך שיצאתי ממקלחת אחד ממנהלי התקשורת תפס בידי ואמר לי: "מזל שאתה פה, בוא איתי עכשיו". הוא הוביל אותי למסיבת העיתונאים ומולי ישבו 50 כתבים, צלמים ומיליון מכשירים מסנוורים.. לא הצלחתי לנשום. הם ממש היו צמאים לדם. התחילו לשאול אותי שאלות ולא הצלחתי להגיב.. בשניה אחת הכל השתנה. קרלו נכנס לחדר עם הטרנינג כמו רוח סערה: "מה שלומכם רגאצי ? אתם לא שואלים כלום את הילד !
בסופו של יום הוא לקח אותי הצידה וצעק עליי: השתגעת ילד ! 3 שניות ייקח להם לאכול אותך בלי מלח! אתה חושב שסתם אני לא נותן לך לדבר?! סתם אני שומר אותך לידי?! אתה תיהיה גדול יותר מגדול! האמת.. אני לא יודע לאן הייתי מגיע בלי קרלו מאצונה"..
……
המאמן האגדי כבר מזמן לא איתנו, אבל הילדון שגדל תחת כנפיו הפך במרוצת השנים לשחקן האהוב ביותר בבירת הנצח בכל הזמנים. מוזמנים לעקוב אחרינו היום ולגלות סיפורים נוספים על פרנצ׳סקו טוטי שחוגג היום יובל.. 50 שנה של אהבה ונאמנות שכבר לא קיימת עוד ♥️
