The truth is opening of the mouth without saying a word.

אז זוג מבאנגלאדש התחתן ועשה חאג׳ במכה כירח דבש. אומרים שמרוב התרגשות הם התנשקו ואז נתפסו, וערפו להם את הראש באשמת מעשים לא מוסריים במסגד וגופותיהם ערופות הראש נשלחו בחזרה לארצם בארון. איך אפשר להבין את הדת הזאת?

מאחר שכל הזיכרונות בתוכנו, מדי פעם כשעושים זה או זה עולה זיכרון שלא ביקשנו. לפעמים הזיכרון לא נעים, כואב, מעליב. אז אפשר להתעלם ממנו, ולהמשיך במה שעשינו והוא ייעלם. מצד שני, אפשר לראות את זה כהזדמנות לעבודה עצמית: להתבונן בתחושה שהוא מעורר, לקבל אותה, לאהוב אותה, לסלוח לה ולשחרר.

מחלה נקראת disease, אבל אפשר לקרוא את זה כ-dis-ease – אי-נוחות. ואז אפשר לשאול: איפה האי-נוחות? התשובה המיידית היא בגוף, אבל לרוב זה לא כך. צריך להיכנס עמוק יותר. האי-נוחות מגיעה מהמיינד שמקבלת ביטוי בגוף. אז כדי לרפא את השכבה החיצונית צריך לטפל בשורש, ולחקור מהו שורש הקונפליקט.

אז מישהי כתבה על סתיו. וסתיו זאת העונה שבה הצבעים יוצאים החוצה כאשר הם מתים.

To study the Buddha Way is to study the self. To study the self is to forget the self. To forget the self is to be actualized by myriad things.

Hearing the monkey's cries— what of the child abandoned to the autumn wind?

Humility is a personal lesson in a place the ego needed it the most.

רבי נחמן אמר: "אֵין שׁוּם יִאוּשׁ בָּעולָם כְּלָל" אבל לפעמים כמה קל להתייאש.

And what if it had been the opposite? What if Native Americans had crossed the Atlantic and conquered Europe?

זוכרים שפעם שיא התחכום היה לעשות דמות מצויירת מתמונה בסגנון ג׳יבלי?

Like in the movie The Revenant: "As long as you can still grab a breath, you fight"

זוכרים שפעם ל-AI היו שש אצבעות?

איך שומרים על איזון? אין כפתור שלוחצים עליו ומפעילים את יכולת האיזון. זה משהו שעובדים עליו שנים, שמתאמנים עליו בהתבוננות, וגם אחרי שנים של אימון לפעמים ההשתוקקות כל כך חזקה שאי אפשר להתגבר עליה, ולפעמים הדחייה כל כך אינטנסיבית שלא ניתן להימנע ממנה. ואולי הדרך יותר חשובה מהתוצאה.

אז מישהי כתבה על כאב והנאה וזה מזכיר את שמונה התופעות הארציות. מה הן: הצלחה וכישלון תהילה ובוז שבח ואשמה עונג וכאב ככה אנחנו חיים בין השתוקקות לדחייה. אי אפשר להימנע מהן, אבל אפשר לשנות את היחס. במקום להגיב - לשמור על איזון. להבין שכל שמונת המצבים הללו הם ארעיים וחולפים מעצמם.

נכון שלא ממש אכפת לנו, שטיל בליסטי פגע בשדה התעופה בריאד בסעודיה והרג מלא אנשים? אז ככה זה בעולם כשקורה משהו פה.

אני חדש פה. איך משיגים עוקבים כדי להגיע ל-1300?

פרשת השבוע היא קין הבל. כולם מדברים על הרצח, אבל אף אחד לא מדבר על זה שלא קל לגדול בבית שההורים באו מגן עדן.

On why the night sky is dark instead of being completely filled with blinding starlight, Edgar Allan Poe wrote: "No ray from (them) has yet been able to reach us at all."

וזהו. נגמר ה-7 באוקטובר ואנחנו כבר ב-8. מחר יהיה ה-9, סתם עוד יום. וכל הטקסים, האירועים והאזכרות כבר מאחורינו. מה הקשר בין ה-7 באוקטובר השנה ל-7 באוקטובר לפני שלוש שנים? אין קשר. עוד יום ואין לו שום חשיבות מיוחדת חוץ מהמשמעות שאנחנו נותנים לו.

אנחנו כזה קפיץ מתוח שממש דרושה עבודה מרובה כדי להירגע. לפעמים עבודה של שנים. לא צריך לעשות כלום כדי להירגע וזה כל העניין, צריך לא לעשות וזה משהו שאנחנו לא מכירים. לא לזוז, לא לחשוב, לא לרצות. כשלא עושים כלום זה כמו מים באגם ללא רוח, המשטח נרגע עד שהאגם הופך לראי שמשקף את הירח.