את שלוות סוף השבוע שלי הפר הפוסט של אברי גלעד. אולי הייתי מניחה לו וממשיכה בשבת שלי, אלמלא, ככל שקראתי, הלכה והצטיירה מאחורי המילים דמות מוכרת. עוד פסקה, עוד הסבר על הכת הביביסטית, ופתאום זיהיתי: גליה אלבין. כמה מפתיע לפגוש אותה דווקא אצלו. ועוד עם הערות שוליים. גליה חיקתה בלעג את הביביסט בקריאות ובמחיאות כפיים. אברי העניק לו אבחנה: חבר בכת. היא העלתה מופע, הוא פרסם הסבר, אבל שניהם יצאו מאותה הנחה נוחה: האנשים האלה פשוט אינם מסוגלים לחשוב בעצמם,עכשיו נותר רק להחליט אם לחקות אותם או לחקור אותם. ואברי אכן נחלץ להסביר. הרחיב, סיווג, פירט, עד שכמעט אפשר לשכוח שמתחת לכל העיון הזה יושבים אנשים עם תפיסת עולם. אלא שכאן, אברי, המחקר שלך עלול להשתבש: נתניהו עובד אצלנו. אנחנו לא עובדים אצלו. היינו כאן עוד לפני שנתניהו היה ראש ממשלה. התנגדנו לאוסלו, ראינו את ההבטחות ואת מחירן, ובשבעה באוקטובר ראינו רצח, אונס וחטיפה. תפיסת העולם שלנו לא נולדה באותו בוקר, אבל גם לא נשארה אדישה אליו. אנחנו מאמינים שישראל צריכה לשמור על העליונות שלה, שהכלכלה כאן צריכה להיות חופשית, ושמול משטרים שמאיימים להשמיד אותנו, ובראשם איראן, צריך לפעול לסיכול האיום ולהרס היכולות שמאפשרות אותו. אנחנו מכירים היטב את האזור שבו אנחנו חיים. אין לנו אשליות לגביו, ויש לנו אפס סובלנות לאיומים על עצם קיומנו. אבל כמה נוח להפוך מצביעים למקרה שצריך לפענח. אם אפשר לחסוך את הדיון בטיעונים שלהם ולהתפעל מהאבחנה של עצמך. גליה, לפחות, מגישה את הלעג שלה בלי גינונים. אברי זקוק לכובד הראש, לחזות האינטלקטואלית, לכל הטקס. אחרי שמסירים אותו, נשאר אותו בוז בדיוק, רק עם חשיבות עצמית מנופחת יותר. שניהם עסוקים באותה שאלה: איפה אנחנו דפוקים. לאברי וגליה יש הרבה מן המשותף,בחיי אני כבר מדמיינת אותם יושבים לקפה. היא מספרת איך תפסה אותנו בחיקוי אחד, הוא מסביר איך פיצח אותנו במאמר שלם, ושניהם מהנהנים בסיפוק על הדיוק. אחר כך אולי ואלס קטן. היא מובילה בתנועה ידיים תיאטרלית, הוא משלים בסיבוב אינטלקטואלי, ושניהם מקפידים להביט עלינו מלמעלה. דווקא זוג מתאים להפליא. מצא מין את מינו. אשריכם… @Avrigi

כולם כבר צפו בסרטון הוויראלי מיפו: שי גולדן ולוסי אהריש, עוברת אורח שמטיחה בו שאנחנו ״כובשים״, ושי שמשיב שקיבלנו מדינה מהאו״ם. אז אחרי הצעקות והתשובה המנומסת, בואו רגע ניגש לאמת. שי, האו״ם לא נתן לנו מולדת. עם כל הכבוד למוסד, העם היהודי לא התחיל כסעיף בסדר היום שלו. יש הבדל בין הצבעה על תוכנית חלוקה לבין המצאת עם, וההיסטוריה שלנו כאן קדמה לפרוטוקול בכמה אלפי שנים. ולגברת ביפו: הנוכחות היהודית כאן קדמה גם לאסלאם. מי שבוחרת להרצות על כיבושים, רצוי שלא תדלג דווקא על הכיבוש הערבי־מוסלמי. היסטוריה היא בכל זאת קצת יותר מפלייליסט של פרקים נוחים. אבל מה שמטריד בסרטון הזה הוא לא הבקיאות ההיסטורית. זו הקלות שבה מטיחים ביהודי שהוא כובש ביפו, בתוך תל אביב־יפו, מתחת לאף. מי שעוד מתעקש שהוויכוח הוא רק על יהודה ושומרון, מוזמן להקשיב לכתובת שניתנה לנו הפעם. מבחינתי, זו דוגמית לתופעה רחבה ומטרידה. אחרי 7 באוקטובר, אין לי שום כוונה לחזור להרגל של להקטין, לתרץ ולהחליק. שלילת זכותנו הלאומית כאן לא נעשית נאורה יותר כשהיא נאמרת בביטחון, ולא נעשית מוצדקת יותר כשמוחאים לה כפיים בחו״ל. ולמי בשמאל שבונה על שותפות קואליציונית עם מפלגות ערביות: מה בדיוק אתם דורשים מהשותפים שלכם? הכרה בישראל כמדינה יהודית? מאבק בחמאס ובהסתה? או שהקווים האדומים הופכים לקווים מקווקווים ברגע שחסרים מנדטים? מי מבטיח לנו שלא יצמח כאן ממדאני מקומי, שיגיע עד ראשות עיריית תל אביב ויערער על זכותה של ישראל להתקיים כמדינה יהודית? החשש שלי הוא מפוליטיקה ששוללת את הבית הלאומי שלנו ומקבלת על כך תעודת הצטיינות בנאורות. נמאס לי להתנצל על הבית שלי. נמאס לי שהביטחון בזכותנו לחיות כאן דורש הסברים, ואילו מי ששוללים אותה זוכים לפרשנות מקלה. אנחנו לא הערת שוליים בהיסטוריה של אחרים. אנחנו עם במולדתו. כדאי שגם מי שמבקשים את הקול שלנו יזכרו את זה. אז שי ,מה אנחנו מצביעים ימין או פלסטין?

יש מושג בתקשורת שנקרא ״ספירלת השתיקה״. החוקרת הגרמנייה אליזבת נואלה־נוימן ניסחה אותו כבר בשנות ה־70: בני אדם חוששים מבידוד חברתי. כשהם מקבלים את הרושם שדעתם היא דעת מיעוט, ובעיקר כשלדעה הזאת מוצמד מחיר: לעג, גינוי או דה־לגיטימציה. הם נוטים פחות להשמיע אותה. ואז קורה דבר מרתק: ככל שהם שותקים, הדעה שמולם נשמעת דומיננטית יותר. וככל שהיא נשמעת דומיננטית יותר, עוד אנשים שותקים. זאת הספירלה. ואתמול קיבלנו שיעור מאלף באיך מייצרים אותה בזמן אמת. לא היה צורך להתווכח עם ינון מגל על מה שאמר. הרבה יותר אפקטיבי היה להחליט עבור הציבור מה הוא אמר. מרגע שנקבעה הכותרת, התחיל המכבש: אתר אחרי אתר, פרשן אחרי פרשן, גינוי אחרי גינוי. אותה פרשנות, אותה זעקה, אותה ודאות מוסרית. ומי שלא שמע את השידור קיבל מציאות מוכנה באריזה: ינון מגל דרש ממשפחות החטופים לבקש סליחה מנתניהו. רק שיש בעיה קטנה ומעצבנת עם הסיפור המושלם הזה: בשידור עצמו הוא החריג במפורש את משפחות החטופים. אפשר לחשוב שדבריו היו מכוערים. אפשר לחשוב שהם היו מוצדקים. אפשר להתווכח איתו עד מחר. אבל אי אפשר לנהל ויכוח הגון עם משפט שלא נאמר. וכאן הסיפור כבר הרבה יותר גדול מינון מגל. כי הכוח האמיתי של תקשורת אינו רק לקבוע על מה נדבר. הוא לקבוע מראש מה מותר לנו לחשוב על מה שקרה. רוב האנשים לא ילכו להקשיב לשידור המלא. הם יראו עשר כותרות זהות ויניחו שעשרה מקורות שונים בדקו את העובדות. אבל לפעמים אלה לא עשרה מקורות. זה הד אחד, שחוזר מעשרה קירות. וספירלת השתיקה לא דורשת צנזורה. אף אחד לא צריך לסתום לך את הפה. מספיק ללמד אותך מה יקרה לך אם תפתח אותו. מספיק לסמן אדם אחד, להעמיד אותו בכיכר הציבורית ולהראות לאחרים את המחיר. וכך לא מייצרים בהכרח ציבור שהשתכנע. מייצרים ציבור שלמד לפחד להישמע. וכשתקשורת שאמורה לבדוק את המציאות מתחילה לייצר אותה באמצעות השמטה, הגברה וניסוח מגויס, היא כבר לא כלב השמירה של הציבור. היא כלב השמירה של הנרטיב. וזה הרבה יותר מסוכן מכל משפט שאמר ינון מגל ברדיו. @YinonMagal

שימו לב למשפטים הבאים. ובעיקר שימו לב לתאריכים: 5.1.2023 ״מרצועת עזה נכנסים מדי יום 17.5 אלף פועלים. הם אלו שמנעו מערכה אולי אפילו רב־אזורית ברמדאן האחרון, והם אלו שמשאירים את הציבור עדיין מחוץ למעגל הטרור.״ 28.1.2023 ״רצועת עזה מרוסנת.״ 12.2.2023 ״יחיא סינוואר מנהיג מפוכח. הוא לא מוכן לאותה מלחמת תקומה.״ 2.7.2023 ״צריך להסתכל על איו״ש בלי לסכן את המפעל העזתי. זה איזון עדין מאוד.״ תחילת אוקטובר 2023 במסמכי שב״כ: ״חידוש ההבנות בין ישראל לחמאס של שקט ביטחוני תמורת הקלות יאפשר שימור של היציבות לזמן ממושך.״ ״יש לחתור למתווה שיכלול דיבידנדים משמעותיים לרצועה כדי לשמר את השקט.״ ינואר. פברואר. יולי. אוקטובר. 2023. באותה שנה של טבח ה7 באוקטובר אלה מילותיו של הרשע המרושע רונן בר, ואלה ההערכות שיצאו מהשב״כ תחת אחריותו. ואלה הדברים שאסור לציבור לעולם, לעולם לשכוח. הרצחת וגם ירשת, רונן?

איזה פלא. שלוש שנים אחרי 7 באוקטובר, פתאום כולם נזכרים שהם התריעו את נתניהו. מצרים התריעה, האמרויות התריעו, בכירי מערכת הביטחון התריעו, רונן בר התריע. השומר בקריה התריע, כולם ידעו. כולם התריעו. שלוש שנים. קטסטרופה של חטופים, נרצחים, מלחמה ורק עכשיו, חודש לפני בחירות, נשלפת מגירת ״נתניהו ידע״. מצוין,בואו נפתח הכול! מי ידע, מה ידע, ומה עשה עם מה שידע.. רוצים לשלוף את קלף ״נתניהו ידע״? הגיע הזמן ל־Showdown כשהקלפים נפתחים, הציבור יראה גם את היד שלכם.

התמונה הזו מטרידה מאד. רמטכ״ל לשעבר, גדי איזנקוט, יושב לצד סגן רמטכ״ל לשעבר, יאיר גולן, שאמר: ״מדינה שפויה לא הורגת תינוקות כתחביב״. באהלן אהלן… לצדו יושב ליברמן, האיש שבנה במשך שנים קו פוליטי של ״בלי נאמנות אין אזרחות״.לא יודעת איך בדיוק לקו הזה הוא יוצק את הציבור הערבי שונא ישראל כשותפים ? בנט ולפיד משלימים את התמונה ויזכרו כמחריבי הדמוקרטיה מחוללי החרמות והאנרכיה . ואייזנקוט עם חולצת האחים לנשק ,תמונה שלא תשכח. אחרי 7 באוקטובר הייתי מצפה מאנשים שמבקשים שוב את אמון הציבור לדבר על ביטחון, אחריות, קווים אדומים ואידיאולוגיה. במקום זה הם מתכנסים בחדר אחד ומתחייבים לא לתקוף זה את זה. ואני מסתכלת על התמונה הזאת ולא רואה שינוי,ריפוי וכל ההמצאות האלו.. אלא אנשים שמוכנים לשים בצד תהומות אידיאולוגיים ואמירות שאמורות להיות קווים אדומים, כדי לשמור על הגוש ועל הדרך לשלטון. אין כאן אידיאולוגיה משותפת. יש כאן אינטרס משותף.שמגן על אינטרס אישי ביותר: מי יהיה רוהמ הבא?? הסכם הגנה אגואיסטי מגלומני שמזכיר לי את האמירה של פעם בפוליטיקה הישראלית: שמור לי ואשמור לך.

בלב סערת NAZA אנחנו נמצאים, והציבור הישראלי שבע מהאימפוטנציה של נבחרי הציבור מול מסעות ההכפשה נגד ישראל וחיילי צה”ל. די. נמאס. יוצרי הסרט טוענים שחלק מהעדויות והמידע הגיעו גם מאנשי 8200. שר הביטחון והרמטכ”ל חייבים לאתר מי מסר מידע ומה נמסר. אם מדובר במשרתים כיום והם עברו עבירה, להעמיד אותם לדין. אם מדובר באנשי קבע או מילואים לשעבר, לבדוק את מעמדם ואת כל הצעדים שניתן לנקוט נגדם. מי שמסר שלא כדין מידע ביטחוני צריך לשלם מחיר כבד ומרתיע. שר החוץ גדעון סער והשר עמיחי שיקלי, שמשרדו עוסק גם בהסברה, צריכים לצאת למתקפת נגד בינלאומית אמיתית. לא ציוצים ולא גינויים. מלחמת הסברה,קמפיין! שר התרבות מיקי זוהר צריך לחשוף מי בישראל מימן, תמך וסייע ליוצרים. האם שקל אחד מכספי הציבור הגיע לשם, אם בעקיפין או במישרין? הציבור צריך לדעת! ואם יו”ר איגוד הבמאים מסתתר מאחורי “אנחנו לא עוסקים בפוליטיקה”, הוא צריך ללכת הביתה. אם זוהר קורא לשלול מהיוצרים את אזרחותם, שיילחם כדי שזה יקרה. הצהרות כבר לא מספיקות לנו. פרשת הפצ”רית, האמירה האומללה של יאיר גולן על “הריגת תינוקות כתחביב”, ועכשיו NAZA, בעיניי כולם יושבים על אותה סקאלה. פעם אחר פעם יוצאים מתוך ישראל חומרים ואמירות שהופכים לנשק תעמולתי נגד המדינה ונגד חיילי צה”ל. זה מחבל בתדמית ישראל, מפקיר את חיילינו בזירה הבינלאומית ומשאיר אותם חשופים להאשמות החמורות ביותר, בזמן שהם עושים מלאכת קודש ונדרשים גם לצמצם ככל האפשר פגיעה בחפים מפשע. הציבור שבע מדיבורים. אנחנו רוצים לראות פעולה, מחיר והרתעה. הגיע הזמן שמדינת ישראל תילחם גם על מי שנלחמים בשבילה.

It’s hard not to suspect that Mamdani’s motives are driven by antisemitism. He is not targeting Benjamin Netanyahu. He is targeting every Israeli citizen and Israel’s fundamental right, as a democratic nation, to defend itself after the horrific October 7 massacre!

לפי נתוני הלמ”ס לשנת 2023, 42 אחוז מהחרדים מתנדבים מהשיעורים הגבוהים בישראל בעוד שבקרב היהודים בכלל שיעור ההתנדבות עומד על 31 אחוז לעומת 9.2 אחוז בלבד בקרב הערבים! אולי הגיע הזמן להפסיק להתווכח ולהתחיל לחשוב מחוץ לקופסה במקום לנסות לשבור את תרבות מעשי החסד של החברה החרדית צריך לשדרג אותה לשירות ממלכתי מאורגן במסגרת המדינה ובשיתוף פיקוד העורף ב 7 באוקטובר ראינו את זק”א ואת ארגוני ההתנדבות החרדיים נכנסים אל התופת מסכנים את חייהם ומצילים חיים בלי לשאול שאלות בעיניי זה יכול להיות פתרון אמיתי לסוגיית הגיוס שילוב אמיתי של החברה החרדית ותרומה משמעותית לביטחון ולחברה הישראלית. cbs.gov.il/he/mediarelease/D…

התמונה הזאת היא מנוע המוטיבציה הכי חזק של מחנה הימין. זו רשימת האנשים שהובילו את מחאות קפלן, את תרבות הסרבנות, את ההסלמה ברחובות, את החרמות ואת ההתנכלויות לנבחרי ציבור. זו בדיוק התזכורת למה אסור לאבד את השלטון. זה צריך להיות קמפיין הימין!

באהלן אהלן קמות פה מפלגות חדשות במקום לבנות קמפיין על הלקחים מהאסון 7/10, על רפורמות בצה״ל,מערכת הביטחון,החזרת ההרתעה,שיקום אמון הציבור ועוד. שוב ושוב מנהלים תעמולה שנאה על גב החרדים. תציגו תוכניות עבודה ועליהן תבקשו את אמון הציבור ואל תטיפו לנו על הסתה ופילוג בזה אתם מצטיינים

אם כבר חוק, הייתי הולכת בכיוון אחר: להפוך את לימודי הליבה ללימודים שכוללים גם תנ״ך, תורה והגות יהודית. אלה מקצועות שאפשר ללמוד באמת רק במדינת היהודים. מתמטיקה ואנגלית אפשר ללמוד בכל מקום בעולם. אולי אם זו הייתה תפיסת היסוד שלנו, לא היינו מגיעים היום לצורך לחוקק חוק ללימוד תורה.

קשה לראות את MBS תומך בהתלהבות בהסכם שיחזיר את איראן למעמדה הקודם. סעודיה מכירה את האיום האיראני טוב מכולם ושילמה עליו מחיר במשך שנים. קיימות שתי אופציות : או שריאל יודעת משהו שהציבור עדיין לא יודע, או שהיא מעריכה שאיראן יצאה מהמערכה חלשה הרבה יותר מכפי שנראה כלפי חוץ.

כשטראמפ אומר שנתניהו “קשוח” או “לא קל”, הוא לא מחדש דבר. הוא אמר דברים דומים גם בכנסת. המסר האמיתי הוא שנתניהו יודע לכבד ידידים ולהודות לבעלי ברית, אבל לא מוותר על האינטרס הישראלי. זה בדיוק מה שאני מצפה ממנהיג. חברות חשובה, אבל ישראל חשובה יותר. בשבילה אנחנו נלחמים.

כשנתניהו אמר שיהיו חיסונים לכולם, רבים זלזלו. כשאמר שכל החטופים יחזרו, רבים הטילו ספק. כשאמר שישראל תשנה את פני המזרח התיכון, רבים לא האמינו. לכן כשהוא אומר שוב ושוב לאיראן לא יהיה נשק גרעיני,אני מקשיבה. לפעמים אצל נתניהו, חזרה על מסר היא לא סיסמה. זה תוכנית בשלבי ביצוע מתקדמים

טראמפ אינו הבעיה. הציפייה שמישהו אחר ידאג לאינטרסים שלנו במקומנו היא הבעיה. בעלות ברית הן נכס, אך האחריות לביטחון ישראל היא של ישראל בלבד

בפוליטיקה אין ואקום. כשמחנה עסוק בעיקר במלחמות פנימיות, המחנה שמנגד מתארגן, מתחזק ומתכונן לבחירות. המבחן אינו מי ניצח בוויכוח הפנימי, אלא מי הצליח לבנות רוב ציבורי. בסופו של דבר, כוח פוליטי נמדד בקלפי. מי ששוכח את זה עלול להתעורר צודק אבל באופוזיציה.