Or retweeted
שפי פז הייתה בשבילי קודם כול חברה ושותפה. אישה גדולה מהחיים.
הכרנו לפני שנים רבות. בהתחלה היא הייתה רק שם: סיפרו לי שיש מישהי בדרום תל אביב שנאבקת למען השכונות, נגד המסתננים ונגד מה שעשו לאזור הזה. אישה שמצליחה לאחד סביבה חבורה של אנשים מסורים באופן בלתי רגיל, שמוכנים לעזוב הכול ברגע אחד. כי שפי מבקשת. כי שפי קוראת. כי שפי מצביעה על הכיוון, וכולם רצים.
אחר כך באו השיחות הארוכות, הישיבות הממושכות, וההיכרות עם ההבנה העמוקה שלה: איך פועלת המדינה, איך פועלות המערכות, ואיך סוכני הכאוס בחברה הישראלית פועלים כדי לפלג בינינו. ומול כל זה, היכולת המופלאה של שפי לחבר.
מי שהיה ביום הולדת שלה יודע. אנשים מכל קצוות הארץ ומכל קצוות העם, שבקושי אפשר לדמיין אותם באותו חדר, יושבים יחד, מחייכים, צוחקים, שרים ואוהבים. לפעמים נדמה שזה המקום היחיד שבו כולם נפגשים כך. ובמרכז, שפי, עם החיוך הנצחי שלה.
גם במצבים הקשים ביותר היא ידעה להיות תקיפה וקשה, ורגע אחר כך לחייך ולזרוק בדיחה. מאחורי הכעס הגדול על מי שפוגע בעם ישראל ובמקום שלנו כאן, הייתה אהבה עצומה. אהבה לעם הזה ולאנשים שבו.
תמיד אזכור לה גם את ההבנה הפשוטה והבהירה שהמאבק על מערכת המשפט קשור בטבורו למאבק של תושבי דרום תל אביב. שההחלטות של אנשים שיושבים ברחביה נוחתות על חייהם של אנשים בשכונות, בלי שמקבלי ההחלטות רואים אותם ובלי שאכפת להם מהמחיר שהם משלמים.
שפי חיברה מאבק חברתי לתפיסה לאומית בריאה. שמאלנית תל אביבית שהתעוררה, שהבינה שהיא בוחרת בעם ישראל, שהיא חלק ממנו, ושאיתו היא נאבקת.
ולפני שבועיים, ליד מיטתה, כשהייתה מורדמת ומונשמת, פגשתי את משפחתה. הם סיפרו שלא עברו איתה את השינוי הפוליטי הזה. אבל האהבה והדאגה בעיניים היו שם במלוא עוצמתן. גם שם ראיתי את מה שהיה בה כל השנים: היכולת להיות מחוברים ולאהוב, גם כשלא מסכימים. דבר נדיר כל כך בימים האלה.
זו שפי. זו שפי שלי. חברה, שותפה, לוחמת, ואישה גדולה מהחיים.
יהי זכרה ברוך.
Or retweeted
הלב שלי כואב מהבוקר. לא יכולה לכתוב "שפי הייתה", שפי היא כ"כ הרבה. אלה שלא הכירו אותה ומטנפים פה - דעו לכם שמדובר באישה צדיקה, ישרה, אמיצה וטובת לב. יותר מזה אין מה לענות לכם, ומי שנשמתו שחורה עד כדי טינוף על מי שהייתה יקרה לרבים עוד לפני שהובאה למנוחות - הוא באמת העונש של עצמו.
Or retweeted
יחד עם רבים מישראל, רעייתי ואני אבלים על פטירתה של שפי פז - לוחמת חברתית אדירה למען תושבי דרום תל אביב. היא נרדפה על כך בצורה אכזרית ולמרות הכל לא הרכינה ראש. יהי זכרה ברוך.
Or retweeted
שמאלנים, רל"ביסטים וסתם פסיכופטים,
ת'אמת, אבל באמת את האמת-
במידה ונתניהו יפסיד את הבחירות,
לדעתכם, שונאי ישראל הגדולים בעולם מארדואן ועד חמינאי הבן וממדני,
מה תהיה התגובה שלהם?
האם הם יתבאסו או יחגגו?
Or retweeted
כל חיי הצבעתי מרצ. הייתי פעילה בתא הסטודנטים, ארגנתי הרצאות של פעילי שלום פלסטינים ופעלתי ללא לאות לקידום סדר היום של השמאל הקיצוני ממנו הייתי חלק.
בחשדות נגד נתניהו התעניינתי כשמאלנית הששה אלי קרב: סופסוף, חשבתי, הבשיל כתב האישום שיוריד אותו מהשלטון. לכשהוגש, עשיתי את הטעות הנןראית וקראתי אותו. למדתי אותו במלואו, ולאורך תקופה ארוכה העמקתי בכל סעיף.
ככל שהעמקתי, התבססה מסקנתי: התנהלות שגרתית שאצל פוליטיקאים אחרים נחשבה לגיטימית לחלוטין, הפכה נגד נתניהו לעילה לאישום. התקשיתי למצוא תשתית ראייתית המצדיקה את האישומים; החשש שההליך הפלילי משמש להדחת ראש ממשלה מכהן רק התחזק. הדרך שלי ממרצ למחל עברה בחומר הראיות.
מאז אני מצביעה ליכוד. בעיניי, נתניהו הוא האיש הכי לא מושחת בפוליטיקה הישראלית, כמו גם המנוסה ביותר.
אדם שיכול היה לתרגם את יכולותיו וכישוריו למיליונים, בישיבה קצרה בדירקטוריונים בעולם, ובכל זאת בחר להישאר, לספוג שנאה ואיומים מבית ומחוץ, ולנהל את המדיה הכי מאתגרת בעולם. וכל זה תמורת שכר של מתכנת זוטר בהייטק.
למרצ הגעתי בשם זכויות האדם והאמונה בשלום. נטשתי אותה כשהבנתי שזכויות האדם תלויות במיהו האדם, ואת השלום כורת בסוף דווקא הימין.
💙🇮🇱
Or retweeted
"מאת ה' הייתה זאת, היא נפלאת בעינינו"
זה פסוק שאולי נצטרך להתרגל להגיד לעצמנו לאחר סגירת הקלפיות בתום יום הבוחר בעוד קצת יותר מ-48 שעות כשאנשים יסתכלו על התוצאות, ינידו בראשם וימלמלו לעצמם:
איך לעזאזל זה קרה? מול כל הנתונים מול כל ההישגים?
איך אפשרנו להזדמנות לחמוק מאיתנו?
אני מאמין שעוד ניתן להימנע מזה.
זה בדיוק כמו ההיסטוריה שחוזרת על עצמה: איך בשנות ה-30 באירופה הכתובת הייתה מרוחה בדם על הקיר, ומיליונים המשיכו להגיד לעצמם "יהיה בסדר", להתעלם מכל הנורות האדומות ולסרב לקלוט את המציאות עד שהשערים נסגרו. תמיד כשאנשים בוחרים לעצום עיניים מול סכנה ברורה, מצדיקים את הדין בדיעבד ומצטטים את הפסוק "מאת ה' הייתה זאת היא נפלאת בעינינו".
אבל כרגע אנחנו עוד לפני הבדיעבד, בבחינת אפילו חרב חדה מונחת על צווארו של אדם אל ימנע עצמו מן הרחמים.
אנחנו כ-48 שעות לפני סגירת הקלפיות, ואנחנו עוד יכולים למנוע את הציוצים העתידיים הללו..
בידנו הדבר!
עזבו רגע את כל ההישגים האדירים של נתניהו (ובמיוחד בשלוש השנים האחרונות). יש כאן שתי עובדות קרירות שצריכות להעיר כל ימני משנתו:
1. האיתות מבחוץ: טראמפ מנהיג העולם החופשי והנשיא של מעצמת העל מס 1 על הכדור אמר בערך הכל חוץ מלצעוק מפורשות:
"תבחרו בנתניהו כי הוא היחיד שאני סומך עליו במאבק להצלת העולם החופשי מציפורני האסלאם הנאצי".
2. מבחן האויב: הביטו מי מייחל להפלתו. דמיינו את הדרבוקות, הצהלולים והריקודים שיהיו בטהרן, בעזה, ברמאללה, בדמשק ובאנקרה אם נתניהו כנציג המחנה השפוי והרציונלי יפסיד את הבחירות.
נתניהו הפך לסמל של מנהיג היהודים מול כל השואפים להשמידנו.
בצירוף 2 הנקודות הללו, וכאמור עוד לפני שמונים את שלל ההישגים הבלתי נתפסים של האיש בעל חוט השידרה העשוי טיטניום, לא מצליח לתפוס איך ישנה דילמה אם לבחור בנתניהו או בכל אחד אחר..
הציוץ הזה אינו מופנה לרל"ביסטים.
הציוץ הזה גם איננו פונה למתלבטים בין בנט לאייזנקוט או כל שילוב כזה או אחר שיושבים ובוחנים מפלגות ומועמדים משל הם בוחרים יהלום לטבעת אירוסין.
הפוסט הזה פונה אליך, או אלייך, מי שמצביע או מצביעה למפלגות הימין שעוברות את אחוז החסימה:
ראשית, השכם מוקדם בבוקר ותמהר לקלפי.
שנית, במהלך היום תוודא שעוד לפחות 5 אנשים סביבך עושים בדיוק את אותו הדבר.
או שנשנה את ההיסטוריה בקלפי, או שנצטרך להסתכל עליה בעוד יומיים ולמלמל באין אונים
"מאת ה' הייתה זאת". הבחירה בידיים שלנו. 🇮🇱💪
Or retweeted
אויבי ישראל מייחלים למפלת נתניהו.
נשיא ארה"ב אומר שכדי להכניע את איראן הוא רוצה את נתניהו לצדו.
הם לא עובדים לפי קמפיין.
הם מזהים את האינטרס שלהם נכון.
Or retweeted
אויבי ישראל רק רוצים שנפסיד - כי אז תקום כאן ממשלת שמאל מסוכנת של איזנקוט וליברמן, עם יאיר גולן והמפלגות הערביות.
הדרך לעצור אותם זה לצאת ולהצביע מחל ביום שלישי. רק הליכוד! 🇮🇱
Or retweeted
חובה צפייה!!!
הכלכלן הבכיר שלמה מעוז על כלכלת הימין
רה"מ נתניהו וסמוטריץ' לגזור ולהפיץ!
מטורף! כל מילה.
@netanyahu @bezalelsm
Or retweeted
משימת חיי היא להנהיג את מדינת ישראל. לשמור על המדינה שלנו.
ביום שלישי צאו להצביע מחל - רק הליכוד!
🤖 Made with AI
Or retweeted
אני רוצה להכות על חטא.
הבחירות הראשונות בהן הצבעתי היו הבחירות ב- 1992.
הצבעתי לרבין. וכל כך שמחתי שההצבעה הראשונה שלי היא זו שהביאה את השמאל ואת רבין לשלטון.
הייתי כל כך צעיר ומתוחכם. אבל מפלגת העבודה ורבין עצמו היו ציוניים על מלא, אז אני באמת חושב שהצבעה למפלגת העבודה ב- 92 לא היתה בעייתית.
ואז הגיע הסכם אוסלו.
אני זוכר את תחושותיי: חייבים לתת למהלך הזה צ'אנס, אבל לא ראיתי בזה ניצחון, אלא גוש מריר שצריך לבלוע למען עתיד טוב יותר. זכורה לי פגישה אקראית עם ש' בת קיבוץ יפה ובלונדינית בת גילי פחות או יותר, ביום שהתפרסם שישראל חותמת על הסכם אוסלו - היא היתה באופוריה. זה היה ניגוד מושלם לתחושותיי על אף תמיכתי בהסכם.
הפיגועים החלו.
אני כבר סטודנט בירושלים נמנע מתחבורה ציבורית וכשאני נוהג, לא נצמד לאוטובוסים ברמזורים.
אני עדיין תומך באוסלו אבל עם הרבה פחות ביטחון עצמי - לא מבין מדוע ישראל אינה מכבידה ידה על המפגעים ומשעה את ההסכם.
כאדם צעיר, הייתי בטוח שהם שם בממשלה יודעים מצויין ומבינים וזו כנראה הדרך היחידה האפשרית.
נתניהו עלה לשלטון ואז כמעט ולא היו פיגועים.
לא חשבתי על זה לעומק יותר מדי.
הסטודנטים האקטיביסטים יותר שבתו, וזכורות התמונות של הפיצות ששרה הזמינה להם.
ואני - אחד החברים הכי טובים שלי באוניברסיטה היה בכלל פעיל בתא הליכוד באוניברסיטה. זה היה סבבה לריב פוליטיקה אבל לעשות עבודה סמינריונית יחד. אני בספק אם זה ניתן באווירה הנוכחית.
ואז ברק נבחר - גם בתמיכתי.
אני הייתי פחות תמים ובאופן אקראי ממש, ניהלתי באותה תקופה מקומון קטן שנתמך ע"י רשת שוקן ונחשפתי למקצת מהסחלה שמאחורי הקלעים של תקשורת ופוליטיקה.
ברק נבחר.
הוא נסוג מדרום לבנון באופן שאני כבר לא יכולתי לתמוך בו - שם התגלעו הבקיעים הראשונים שלי ביחס לשמאל.
האינתיפאדה שפרצה קצת אחר כך גמלה אותי לחלוטין מהשמאל.
הדבר שהכי לא הבנתי זה כיצד צאצאיהם האידאולוגיים של מאיר הר ציון וחבריו, לא משתלטים באגרסיביות חדה ומהירה על המצב וסוגרים את העניין באלימות. באחד הויכוחים אני זוכר שנקבתי במספר: ברק צריך לתת מכה, 300 עזתים יהרגו, והכל יסתיים. זו שהתווכחתי איתה, דיברה על כמה זה אלים מדי - אמרתי לה שאם לא כן ימותו המון ישראלים והרבה הרבה יותר עזתים.
צדקתי.
יותר מעשור לא הצבעתי, ב- 2013 הצבעתי למפלגת אוירה שהתחפשה לסמי-ימין - כן, הצבעתי ליש עתיד פעם אחת.
ב- 2015 הטרנספורמציה הושלמה והצבעתי ליכוד.
ב- 1992 כל המפלגות היהודיות היו ציוניות - אפילו רץ. לא היה מצב שמפלגה יהודית תלך עם הערבים. אז לטעות שלי דאז היו נסיבות מקילות.
היום הכל פרוש על השולחן. מפלגות השמאל הן לא רבין הציוני, הן משהו הרבה יותר רדיקלי.
הערבים הרבה יותר אגרסיבים.
והלחצים מחוץ הרבה יותר אנטישמיים ומונעים משינאה מהולה בצורך של הקרבת היהודי כדי להשתיק לחצים פוליטיים מבית.
שום קואליציה, למעט ימין מלא בראשות נתניהו לא תוכל לעמוד בלחצים הצפויים לנו.
וכן, אם השינאה משמאל-מרכז תשכך מעט, יהיה אפשר גם לייצר הסכמות קצת יותר רחבות על רוב הנושאים שעל הפרק דרך עבודה רציונלית בוועדות הכנסת.
תצביעו ימין:
ליכוד
הציונות הדתית
עוצמה יהודית.
אלו האופציות למצביע ציוני
Or retweeted
לעולם נעדיף את הברית עם החרדים, בכל רגע נתון, בכל שניה, בלי גרגר של ספק, על פני הברית הטמאה של השמאל עם האחים המוסלמים ותומכי הטרור.
החרדים הם בשר מבשרנו ואת המחלוקות שיש לנו איתם, ויש לנו איתם מחלוקות קשות, נפתור בדרכי שלום, ולא בכוחנות, תוך כדי הבנה ברורה מי האוייבים שלנו ומי האחים שלנו. האחדות איתם היא חלק מביצור הזהות היהודית של מדינת ישראל, שבלעדיה לא תהיה כאן לא מדינה יהודית, ועל אחת כמה וכמה לא מדינה דמוקרטית.
היהדות והזהות היהודית הן הערובה לקיומה של מדינת ישראל כמדינה דמוקרטית וליכולתה של מדינת ישראל לשרוד. אנחנו רואים מול עיננו את גסיסתן של דמוקרטיות ליברליות נטולות זהות לאומית. הברית של גוש הימין ביחד עם החרדים היא הערובה לשימור זהותה היהודית של מדינת ישראל, המרכיב החשוב ביותר בעוצמתה של המדינה, שבלעדיו מדינת ישראל לא תוכל לשרוד.
רק תעמולה אנטישמית חשוכה, מבית מדרשו של השמאל הרדיקלי, הצליחה לסמן את החרדים כאוייב המדינה. ציבור שמלא בגמילות חסדים, ציבור עם רמות פשיעה אפסיות, ציבור שמספק למדינת ישראל את העוגן הדמוגרפי ששומר עליה ומדכא את הרצון של הערבים לנצח בגיזרה הדמוגרפית (החלום של ערפאת), ציבור שחלקו הלא מבוטל משולב כבר בשוק העבודה (גם אם עדיין לא בהיקפים שאנחנו שואפים לראות), ציבור שנאמן למדינת ישראל.
הברית עם החרדים לא נובעת מהכרח מגונה וחוסר ברירה אלא מתוך בחירה מודעת ושותפות גורל.
(תמונה מכנס החרדים הלילה בבני ברק)
Or retweeted
תקראו את הדברים החשובים של יובל בלומברג:
מדינת ישראל נמצאת בסכנה קיומית אמיתית ומוחשית. אם האיראנים ישיגו גרעין, שום דבר כבר לא ישנה יותר. הכל כל כך טפל אל מול הסכנה הקיומית של איראן והציר השיעי.
הסערות המבוימות והמומצאות חדשות לבקרים נועדו להסיט את תשומת הלב מהדבר האחד שהוא החשוב ביותר: סיום העבודה באיראן.
זה נוגע בקיום הפיזי של כל אדם ואדם כאן.
יש לנו עוד שנתיים של טראמפ לסיים את העבודה באיראן, ואין לדעת מה יהיה לאחר מכן, אם זו תהיה קמאלה האריס, או תואם מאמדני כלשהו.
זה חלון הזמן שנותר לנו כדי להשלים את העבודה הנדרשת כדי להבטיח את הקיום הפיזי שלנו לשנים הבאות. כל משאבי המדינה הנדרשים, צריכים להיות מושקעים במשימה הזו.
קטאר, חרדים, אוריך, גיוס, התראות.
הכל מסך עשן ענקי כדי להסתיר את הנושא היחיד שניצב מעל כולם בפער.
אם יפלו במרכז הארץ שתי פצצות אטום, את מי יעניינו כל סערות הסרק האלה?
הדורות הבאים לא יסלחו לנו אם נפספס את חלון ההזדמנויות ההיסטורי שמאפשר לנו לנסות ולהשלים את המשימה הקריטית ביותר שעומדת בפני הדור שלנו.
זה לא יקרה עם ראש ממשלה שמוחזק בצווארו על ידי האחים המוסלמים וסייעני הטרור.
זה לא יקרה עם ראש ממשלה שלא מסוגל להרים את הטלפון ולנהל שיחה אינטימית רציפה עם טראמפ.
זה לא יקרה עם ראש ממשלה שלא מסוגל לעמוד בלחץ של ראיון טלויזיה.
השינאה לנתניהו, ככל שהיא עולם ומלואו עבור מחנה שלם, לא תעזור מול הגרעין האיראני.
כל אחד שדואג לקיום הפיזי שלו, של משפחתו, ושל אהוביו, ידו צריכה לרעוד לפני שהוא בוחר במישהו שלא יהיה מסוגל להשלים את המשימה, ובכך לדון את עצמו ואת משפחתו לסכנה של שואה שניה, בגלל השינאה הפוליטית שלו או בגלל סערת דמה מטופשת וחסרת חשיבות.
