אחרי כמעט 80 שנות קיומנו כמדינה, הגיע הזמן ל'חוקה רזה'. יוזמה לקביעת כללי משחק משפטיים ברורים בין 3 רשויות השלטון, מסגרת של הסכמות חוצת מחנות פוליטיים.
'חוקה רזה' יוזמת JPPI - המכון למדיניות העם היהודי, היא כעת האופציה המתקדמת, המעשית והשפויה ביותר לישראל יציבה >>
In this episode of Jewish Crossroads, host @tamarishshalom sits down with @SharonBrous, founder and senior rabbi of IKAR in Los Angeles and one of the most influential voices in American Jewish life. Together, they explore the difficult questions surrounding Israel's government, the global rise of antisemitism, and the growing tensions between Israel and Diaspora Jewry.
For the full episode: linktr.ee/jewishcrossroads
באיזה משרד ממשלתי הישראלים חושבים שהכי דחוף לטפל?
שמואל רוזנר, עמית בכיר ב-JPPI, עם נתונים מתוך מדד החברה הישראלית לחודש זה.
פרטים נוספים >> bit.ly/4dKDabq
מעבר להיבטים המוסריים והביטחוניים, התגברות הטרור היהודי ביו"ש מביאה איתה שורה של נזקים בינלאומיים.
כותב הבוקר ב'ישראל היום' סא"ל במיל' אור הורביץ, חוקר בכיר ב-JPPI: "רבים מהישראלים שומעים על הדיווחים הללו, נאנחים, וממשיכים בחייהם. להבדיל, מי שמצוי כמוני בשיח עם תומכי ישראל בארה"ב – משני צידי המתרס הפוליטי – שומע עד כמה הסוגיות הללו מסעירות אותם. "תגיד לי שזה לא נכון", אמרה לי רפובליקנית אחת מפלורידה, תומכת טראמפ בכל נימי נפשה. "איך אני מסביר עכשיו את ההיתר ההלכתי לבזוז רכוש פרטי?" שאל אותי יהודי אמריקני חם אחר שתרם לישראל מיליוני דולרים. "הצלחתם להרוג את כל ההנהגה האיראנית, אבל לא לטפל ב־150 עבריינים?" שאל אותי אדם בעל השפעה במפלגה הרפובליקנית. עניתי מה שעניתי, אבל עמוק בלב גם אני הבנתי: אין לי באמת תשובה".
הגיע הזמן שנפנים: הפרעות ביו"ש פוגעות במישרין בשותפות עם ארה"ב – והתירוצים רק מחמירים את המצב >> bit.ly/4hT34fG
המכון למדיניות העם היהודי - JPPI retweeted
ישראל היא מדינת אי. בלי ייבוא חופשי והשקעות אין לנו כלום. פשוט כלום. איום הסנקציות הוא לא רק איום כלכלי. הוא איום קיומי.
הוא מגיע גם בגלל מדיניות מסוכנת של הממשלה הזו.
ynet.co.il/news/article/syqm…
מה יהיה הנושא שיכריע את הבחירות?
שמואל רוזנר, עמית בכיר ב-JPPI, מסביר על השינוי שהופיע פתאום במדד החברה הישראלית לחודש זה >>
New York Times columnist @BretStephen_NYT discusses rising antisemitism, America’s declining support for Israel, and whether the relationship can be repaired. He warns of a possible US arms embargo and explains why Israel’s future depends on its ability to thrive, not win international sympathy. Full episode with @yaakovkatz : linktr.ee/jppipod
המכון למדיניות העם היהודי - JPPI retweeted
המכון למדיניות העם היהודי ( @JewishPolicy ) יוצא הבוקר עם מפה שהיא כלי עבודה וכלי מחקר מאוד חשוב. זה לא נעשה עד כה ככל הידוע לי. מיפוי הסנקציות נגד ישראל וחלוקה של סוגי הסנקציות לפי סוגים. אם אתם עדיין בורים בנושא הדרמה הבינלאומית שמתחוללת נגדנו, כדאי לכם לעיין. jppi.org.il/he/sanctions/
With just two weeks to go until Israel’s October 27 election, who is leading, who could win, and what might happen on election night? @yaakovkatz speaks to Shmuel Rosner Channel 13 pollster and JPPI fellow, to break down the latest polls, the undecided voters, and whether Netanyahu can secure another term or the opposition can unseat him. Full episode: linktr.ee/jppipod
"האיש הזה מנותק, גם כשהוא מנסה להיות מאוזן, האנטישמיות בורחת לו" - צפו בראיון של יעקב כץ, עמית בכיר ב-JPPI, לערוץ 14 על "איגרת הניחומים" שפרסם ממדאני לציון ה-7 באוקטובר >> bit.ly/4yb2hvl
@yaakovkatz
Three years after October 7, @yaakovkatz talks to @jeremybob1, co-author of In the War Room, for a behind-the-scenes look at how Israel’s war has been managed at the highest levels. They discuss the tensions between the prime minister, cabinet ministers and Israel’s security chiefs, the decisions that shaped the war, and what lessons - if any - have been learned since the day that changed the country. Full episode: linktr.ee/jppipod
שלוש שנים חלפו מה-7 באוקטובר. מה למדנו מאז?
שמואל רוזנר בשיחה עם פרופ' בני מוריס – המתמחה בחקר הסכסוך הישראלי-פלסטיני, על המשמעות ההיסטורית של הטבח, וכיצד הוא שינה אותנו.
צפו >> bit.ly/4hQCHpv
@kipshubooks
היום (ג') התארח במכון אל"ם (מיל') עו"ד אבי חלבי, התובע הצבאי הראשי לשעבר, שפרש בנובמבר 2022 לאחר 26 שנות שירות בפרקליטות הצבאית. מאז נובמבר 2023 הוא עומד בראש מערך ייצוג מפקדי צה"ל בסנגוריה הצבאית, בנוגע לאירועי ה-7.10 והמלחמה שבעקבותיהם.
בדבריו התריע עו"ד חלבי אודות הצורך לבחון את אחריות כלל המערכים והדרגים, כדי להביא לתמונה מלאה ככל הניתן של האמת, באירוע טראומטי, בעל חשיבות לאומית והסטורית מן המעלה הראשונה.
הוא הסביר כיצד הסנגוריה הצבאית תרמה לצמצום תופעה של "סכינאות" וזריקת אחריות בתוך הצבא ומחוץ לו, והצביע על הבעייתיות בניסיון של מבקר המדינה לחקור את נושאי הליבה הנוגעים למחדל - בעייתיות שעליה הצביע לאחרונה גם בג״ץ בפסק דינו - ושעלולה להתבטא קודם כל בחתירה להגעה לאמת ההסטורית, וגם בכל הנוגע לשמירה על זכויות המשרתים.
עוד עלתה לדיון סוגיה מהותית: כיצד מיישבים את המתח בין ההמלצות האישיות, שלרוב מושכות את עיקר תשומת הלב הציבורית והתקשורתית, לבין ההמלצות המערכתיות והלקחים, שיש לוודא שאכן הופקו כדי שהאסונות לא יישנו.
המכון למדיניות העם היהודי - JPPI retweeted
בוקר טוב.
1. מתי ממשלת ישראל או הקבינט קיימו הערכת מצב אסטרטגית ביחס למצב המדיני של מדינת ישראל?
2. מה התוכנית של הממשלה כדי לבצר את ישראל מבחינה מדינית?
3. למה אף מפלגה שרוצה להוביל את המדינה לא שמה את הסוגיה הזו על סדר היום? למי שלא מבין זה בלב הסוגיה הביטחונית.
שמח שלא רק לי זה נראה כמו מטוס שמחכה להתרסק.
תודה @ShukiFriedman וה @JewishPolicy על העבודה החשובה.
*הסנקציות נגד ישראל-סכנה לביטחון הלאומי*
אמ;לק: מי שחושב שהסנקציות נגד שרים, יחידים ביו״ש ומוצרים מיו״ש יעצרו בקו הירוק טועה בגדול. הסנקציות מסכנות את הכלכלה הישראלית כולה ואם יגברו, יפגעו בכיס של כל אחד מאיתנו וחמור מזה בביטחון הלאומי של ישראל. והממשלה? לא עושה כמעט כלום.
איך סנקציות עובדות?
כשסנקציות מוטלות על אדם, או על אזור בתוך ישראל, הן כמובן פוגעות באופן קשה יותר באדם, בחברה או במקרה של יו״ש, בייצוא משם. אבל ברגע שמוטלות סנקציות כאלו, הפגיעה היא היקפית. כלומר לא רק האדם עצמו נפגע, אלא גם המערכת הכלכלית שמקיפה אותו. למשל בנקים שנותנים לו שירותים פיננסיים.
כשמדובר בסנקציות על ייבוא מאזור מסוים-הגדה המערבית והגולן במקרה של הולנד, ובקרוב לצערנו עוד מדינות, הפגיעה בכלל הכלכלה הישראלית היא מיידית. למה? כי כל מי שמייבא מישראל יחשוב עכשיו פעמיים-למה לו להסתבך עם מדינות באיחוד האירופי? הוא ייבא ממקום אחר. וכך כלל הכלכלה הישראלית מפסידה.
לסנקציות יש גם אפקט מצנן על השקעות בישראל. ברגע שיש עוד ועוד סנקציות, גופים מוסדיים גדולים ואחרים פשוט לא ישקיעו כאן. גם אם יש הזדמנות מעניינת, למה להם להשקיע במדינה שיש בה סיכון משפטי של סנקציות. הם פשוט ממשיכים הלאה.
למה זה מסוכן?
קודם כל, כדי להתקיים, ישראל צריכה כלכלה חזקה. מעבר לזה, הסכנה הכי חמורה היא כמובן מגבלות ייצוא ל-ישראל, של מוצרים דו-שימושיים. מה שכבר מתחיל בכמה מדינות. ישראל היא מדינת אי. אין כאן שום מערכת מורכבת שמיוצרת רק מרכיבים ישראליים. לכן אם יטילו סנקציות על למשל ייבוא שבבים לישראל, יהיה הרבה יותר קשה לייצר כאן מערכות נשק.
לעת עתה הממשלה לא עושה כעמעט כלום מול הסיכון הענק הזה.
במקום להקים מנהלת לאומית לטיפול באתגר ולהכנה למצב חמור יותר, כולם ישנים על האף.
ברור שהשינוי עובר גם בשינוי מדיניות בשטחים ובעוד הרבה מאוד עבודה מול מדינות שונות.
אם נמשיך להתעלם מזה, נמצא את עצמנו במצב של רוסיה, אבל במדינה שהיא אחד חלקי 800(!) מהגודל של רוסיה ועם אפס משאבים טבעיים.
המכון למדיניות העם היהודי - JPPI retweeted
כדי להמחיש את הסיכון, בניתי אפליקציה שמראה כמה סנקציות הוטלו, מוטלות, ומתוכננות כנגד ישראל-מדינות וסוגי הסנקציות. המצב-כמו שניתון לראות-רע.
muse.ai/s/space-3-xdo6qxixch…
*אמרו כן לחוקה רזה*
כינון חוקה הוא מהלך מורכב מקצועית, תרבותית וחברתית – אולי האתגר הגדול ביותר שניתן להציב על שולחן בית המחוקקים – ולכן יידרש פרק זמן משמעותי לשם מימושו.
גם אם "מפלגות התיקון", כפי שהן מכנות עצמן, יסכימו על הסדרים בנושאים אלו, אין לגיטימיות מקצועית וציבורית לשריונם בדרך ששינויים בעתיד יוכל להיעשות רק ברוב גדול יותר מהרוב שחוקק אותן. האם מנהיגי האופוזיציה היו מקבלים הסדרים חוקתיים של הקואליציה הנוכחית שהיו קובעים שנדרש רוב גדול – נניח, 80 – לשינויים בעתיד?
הלל הזקן ועמנואל קאנט למדו אותנו שאין לעשות לאחר את מה שאיננו מוכנים שייעשה לנו.
אבל יש דרך לייצב את ישראל באמצעות הסדר חוקתי לא-מלא. "חוקה רזה", שתתמקד בחלק השלישי: היחסים בין רשויות השלטון. הורדת הידיים סביב הרפורמה המשפטית מלמדת שגם כאן המחלוקת עזה, אך ההיתכנות להשגת הסכמה רחבה גדולה יחסית, כיוון שאין מדובר בנושאים של זהות. חוקה רזה שתציע שינוי שיהיה הוגן ויעיל עבור בעלי המחלוקת, היא מהלך אפשרי בהסכמה רחבה. כך יושג התיקון המבוקש.
קראו את המאמר של נשיא המכון למדיניות העם היהודי פרופ' ידידיה שטרן >> bit.ly/4AUgYFR
צילום: TPS
המכון למדיניות העם היהודי - JPPI retweeted
על התאור האפוקליפטי הזה צריך להוסיף את הסיכון העצום של כאוס כזה ליהודים. בלחיצת כפתור של מישהו או סתם ככה, כי יהודים, ההמון יכול להפנות את זעמו נגד המוני היהודים שחיים בצרפת ופשוט לעשות בהם פוגרומים.ספק כמה המשטרה תרצה ותוכל להתערב.
כפי שמתריע חברי דר' דב מימון מה @JewishPolicy
אני רוצה רגע להתעכב על משהו ולחדד איזושהי נקודה. אין דבר ששנוא עליי יותר מהתנבאויות וראיית שחורות. אני תמיד סופר-דופר זהיר בכל אנליזה שאני עושה, בעיקר לגבי מדינה כל כך מורכבת וייחודית כמו צרפת.
יש איזשהו טרנד עכשיו של השמאל להגיב לכל מלחמת-ערסים-עם-כסאות-כתר בישראל במילים ״אירופה גמורה״. בקטע אירוני שכביכול הבלגנים שיש פה בארץ עולים בחומרתם על מה שמתרחש בצרפת או באירופה.
אני רק רוצה לומר שהם התבלבלו בקנה המידה. אלוהים יודע כמה בעיות יש לישראל וכמה הן חמורות אבל הבעיה שעומדת בפני צרפת עכשיו (ועוד מדינות אירופאיות אבל אני אתמקד בצרפת כרגע ברשותכם) - היא אקוטית וחמורה ומסוכנת מאוד.
מה שקורה בימים האחרונים זה לא פחות מחציית-רוביקון שקטה שבאה לצרפתים בצורת ״עוד טפטוף על העוטף״. הרי כל כמה חודשים ישנן מהומות בצרפת והסיבות למהומות יכולות להיות איזוטריות כמו ניצחון של קבוצת כדורגל כזו או אחרת. אבל הכוח העצור הזה בפרוורים הפחות סימפטיים של פריז (שכבר כתבתי עליו פה וב״ישראל היום״ בהרחבה בעבר) הוא מה שסוּן דְזְה כינה ב״אמנות המלחמה״ - שי [勢] שהוא בעצם ״פוטנציאל סיטואציונלי״ ובהפשטה גמורה - חבית של חומר נפץ.
מלנשון, שבנה אחיזת שטח מאוד מתוחכמת בצרפת, למד לרתום את ה״שי״ הזה לצרכיו, לאלף אותו כמעט ולהשתמש בו ככלי נשק. הוא השתמש במאות הפגנות פרו פלסטיניות כדי לחדד את הכלי, בשביתות, בהפגנות כביכול ״ספונטניות״ בחסימות, בארגון ארגוני עובדים שעליהם אנשי המפלגה שלו הסתננו ועכשיו הוא מבצע ״ניסוי כלים״ מטלטל ולמעשה די מרהיב כי הוא פשוט יצר משבר ״יש מאין״. אין פה נושא מחאה, אין פה מסר חוץ מהמדיום עצמו - ההפגנה הפרועה שאנשיו יודעים לייצר, תיעול וליבוי ה״שי״- הזעם העצור של שנאת צעירי הפרוורים כלפי כל מה שצרפתי לכדי קרדום פוליטי לחפור בו.
למארין לה-פן אין כוח כזה, לאף מפלגה פוליטית בצרפת חוץ ממפלגת ״צרפת הבלתי נכנעת״ אין כוח כזה. וההתפרעות ופעולות המחאה הן ״גריליות״ במהותן. ההמונים מנותבים דרך הרשתות החברתיות, טלגרם, טיקטוק סנאפצ׳אט. הם מופיעים ונעלמים בצורה שרק פעילי המפלגה מכירים את רזיה. זו תופעה ייחודית למפלגה הזו והיא הרבה הרבה יותר מתוחכמת מ״החולצות החומות״ של המפלגה הנאצית משנות ה-20 וה-30 של המאה הקודמת כי פה אין כתובת, אין מטה שאפשר לפשוט עליו, אין מדים, אין צעדה בקצב ואין סרטי זרוע. יש רעולי פנים, יש מחבואים של זיקוקים ואמל״ח חם וקר.
המשטרה וכוחות הביטחון למעשה חסרי אונים מול התופעה. היא יכולה להתקיים רק בגלל כל אותם איזורי שיכונים בפרוורי צרפת שבהם צרפת ויתרה למעשה דה-פקטו על השלטת הסדר ורוח הרפובליקה. בסתיו 2005 הפרוורים האלו התלקחו בזעם ספונטני. היום, בדיוק 21 שנים יותר מאוחר - הם מתלקחים בלחיצת כפתור. השמאל הצרפתי הקיצוני השכיל לאלף את החיה.
עכשיו כשידוע כוחה האמיתי של המפלגה הקיצונית המסוכנת הזו צריך להכניס עוד מספר פקטורים למשוואה:
1. במשך עשרות רבות של שנים הזניחו באופן אקוטי כל נשיאי צרפת וכל הממשלים את המצב ההולך ומחמיר בפרוורים שהפכו למוקדי תסיסה שנשלטים לרוב על ידי כנופיות והאידאולוגיה הפושה בה היא אידאולוגיה של אנרכו-קומוניזם מעורבב באיסלם קיצוני. אנחנו מדברים היום על בעצם מאות של ״רצועות עזה״ קטנות סביב 22 הערים הגדולות של צרפת.
2. שיטת הבחירות לנשיאות צרפת מבוססת שני סיבובים. כלומר, בגדול, בסיבוב הראשון ניגשים כל המועמדים ולסיבוב השני עולים השניים שקיבלו הכי הרבה קולות. זה מה שהביא את האפס חדל האישים מקרון לשילטון - הוא היה הברירה היחידה מול מארין לה פן - פעמיים. כשבצרפת צריך לבחור בין מפלצת הרסנית לילד-חרא אז חושקים שיניים ובוחרים בילד-חרא. לא מאהבת מרדכי אלא מתוך פחד מן המן. אבל השיטה הזו גם עלולה להיות מסוכנת מאוד כשאל הסיבוב השני נזרקות שתי מפלצות הרסניות וזה מה שרבים מן הסקרים שמבוצעים כרגע חוזים - שהסיבוב השני של הבחירות לנשיאות יהיה ללא ספק מול מארין לה פן. אלא שהסיכוי של מלנשון לעלות לסיבוב השני גבוה מאי פעם. ואני אסביר למה:
3. האלקטורט של מלנשון מתחלק בגדול לשני סוגים של אנשים: אנשי שמאל קיצוני אידאולוגי, סוציאליסטים קיצונים, קומוניסטים [המפלגה הקומוניסטית היתה המפלגה הגדולה בצרפת פעם ושרידי האלקטורט שלה מפוזרים על פני מספר מפלגות] מצד אחד ומצד שני - הדור השני והשלישי הממורמר למהגרים מארצות אפריקה [ברובן מוסלמיות]. הבעיה הגדולה של מלנשון היתה, שבעוד הסוג הראשון של האנשים - השמאל הרדיקלי הקיצוני והאידאולוגי היה מצביע בצורה ממושמעת בכל מערכת בחירות - הקבוצה השניה - בני המהגרים - לא נהגו להצביע בצורה מסורתית כי הם לא הרגישו כחלק מצרפת, לא רצו להשתתף במשחק הפוליטי או פשוט מתוך חוסר עניין, בורות או העובדה שלהצביע במדינות המקור שלהם היה פשוט בזבוז של זמן ודבר חסר משמעות. מלנשון הבין שיש פה פוטנציאל עצום ולא ממומש והוא השקיע הרבה מאוד מאמץ ונסיונות שכנוע וקמפיינים פנימיים - אך לרוב העלה חרס בידו. התפלגות המצביעים במשך שנים היתה קרובה לפארטו קלאסי של 80% מצביעי שמאל אידאולוגים ״לבנים״ ו-20% בני מהגרים עם אזרחות צרפתית. כשאת ה-20 אחוז היו מגרדים מלמטה.
כל זה השתנה אחרי ה-7 באוקטובר.
מלנשון זיהה מייד שהנרטיב החמאסי האנטי-מערבי - מזרים לרחובות בקלות את האלקטורט שמעניין אותו להגביר את אחוזי ההצבעה שלו. ולכן הוא גייס משאבים בלתי נדלים כדי למתג את ההפגנות ״למען פלסטין״ ולצבוע אותן בצבעי ״צרפת הבלתי נכנעת״ דגלים חולקו, במות הוקמו, מערכות הגברה הובלו, הסעות, סטיקרים וכמובן כמובן - קבוצות פעולה. אינספור קבוצות כאלה בווצאפ ובטלגרם מחולקות לתאים מאורגנות למשעי. ההפגנות למען פלסטין הפכו להפנינג שבועי שבו היו צועקים קצת ״מן הנהר אל הים״ והרבה אוספים מספרי טלפון וחשבונות ברשתות החברתיות. איטס דה דאטא-בייס סטיופיד.
מקרון בטיפשותו איפשר למפלגה של מלנשון לבצע ״ניסויי כלים״ וכיול של המערכת. פיזור הפרלמנט המיותר אחרי ההפסד חסר המשמעות של נציגת המפלגה שלו בפרלמנט האירופי נפל כפרי בשל לידיים של מלנשון שהצליח גם לאחד בצורה פנטסטית את כל מנוולי השמאל הצרפתי לכדי מפלגה אחת כדי לרכז כוחות. זה קרה ב-2024. מאז, המפלגה של מלנשון הראתה עוד ועוד התקדמות ועוד ועוד התעצמות ששוקפה גם בבחירות המחוזיות ובבחירות לרשויות המקומיות מה שמוליד לנו בין היתר דגלי פלסטין על עיריות וראשי ערים מרקדים סביב האש בהתפרעויות או מטפסים על מכוניות של אזרחים המומים בחסימות כבישים אחרי ניצחון של קבוצות כדורגל.
4. רוסיה הבוחשת. מצב שבו מלנשון ומארין לה פן עולים לסיבוב שני הוא מצב ווין-ווין עבור פוטין: ״כולם היו בניי״ - מארין לה פן שהרבה פחות מתוחכמת ממלנשון נתפסה כבר עם תחתוני התחרה שלה מופשלים בעבר כשהוכח מעל לכל צל של ספק ב-2014 שהיא נהנתה ממימון רוסי (9 מיליון אירו לפחות) למפלגה שלה דרך בנק בשליטה רוסית. ב-2017 נפגשה עם פוטין בריש גלי בקרמלין. מאז זרמו הרבה מים גם בנהר מוסקבה וגם בסיין ומארין לה פן גם עשתה את עצמה מתרחקת ונגעלת מרוסיה מאז המלחמה באוקראינה אבל כסף רוסי לא הולך ברגל והרגלים ישנים מתים לאט. הקשר של המפלגה שלה עם פוטיה הראשיסטית הוצנע אך עודנו קיים. היא נמנעת מלבקר אותו או את רוסיה באופן גלוי ולעומתי הגינויים המעטים שלה נראים יותר כמו מס-שפתיים מכל דבר אחר.
בין מלנשון לפוטין אי אפשר למצוא [עדיין] עקבות כסף אבל מלנשון, שגם הוא שילם את מס השפתיים הבנאלי עם הפלישה הרוסית ב-2022 - מחזיק בקו מאוד אנטי-מערבי. הוא קורא לצרפת להתנתק מנאט״ו והוא כמובן נגד מכירת נשק לאוקראינים. הסברה הרווחת היא שהוא רק ״אידיוט שימושי״ של פוטין אבל מלנשון מתוחכם מכדי לתת דברים ככה בחינם במיוחד שלתמיכה בפוטין יש מחיר פוליטי לא קטן. ההסתבכויות שלו עם חוק מימון המפלגות מתחרות בגאון עם אלו של מארין לה פן. שני הדגים האלה מסריחים מהראש והסירחון בניחוח בורשט.
מה שמביא אותי לסיכום ולתחזית לא מאוד אופטימית עבור צרפת. יצחקו אנשי השמאל עם ה״צרפת גמורה״ שלהם כתגובה לכל התפרעות ישראלית אבל לא צריך שאחוז המוסלמים בצרפת יגיע ל-50 אחוז כדי שצרפת תיהרס. האחוז שלהם באוכלוסיה לא צריך להגיע אפילו ל-20 (הוא מעל 10 אחוזים היום) אין למספרם המוחלט מקרב הצרפתים כל משמעות. יש משמעות רק למה אותם אלמנטים רדיקליים מוכנים ורוצים לעשות ועל הפיירול של מי הם ולפקודת מי הם נשמעים. לא צריך יותר מ-10 רעולי פנים כדי להשליט טרור על רחוב שלם. לא צריך יותר מ-2 כדי להצית בתוך דקות שורה של מכוניות או פחי זבל. והיום, ז׳אן לוק מלנשון, שיכור מכוחו העצום ברחוב הצרפתי - לא צריך יותר מדי תרוצים כדי לייצר כאוס בכל רחבי הרפובליקה בתוך שעות ספורות. אם אכן יעלה הוא ותעלה לה-פן לסיבוב השני של הבחירות לנשיאות צרפת - אני אסתכן ממש ואומר שזו תהיה תחילת הסוף של הרפובליקה החמישית כפי שאנחנו מכירים אותה:
אם מארין לה-פן תנצח - הוא יבעיר את הרחוב מיד בטענה כזו או אחרת או בלי טענה בכלל. אנשי הימין של לה פן לא יישארו חייבים ועלול להווצר עימות אזרחי בדרגת עצימות שאיש לא יוכל לחזות.
אם הוא ינצח - יהיה לנו איש מסוכן מאוד עם נטיות אנטישמיות בולשביקיות מובהקות ואג׳נדה כאוטית שמחזיק בארסנל של טילים בליסטיים גרעיניים ושיתנתק מייד מנאט״ו. איש שהשליטה שלו בצרפת תהיה אבסולוטית ומוחלטת. כי הרי שארל דה-גול נתן כוח כמעט בלתי מוגבל בחוקה לנשיא צרפת. ודה-פקטו צרפת נותרת דמוקרטיה כל עוד הרעיון מוצא חן בעיני הנשיא המכהן באותו רגע. (סעיפים 12, 16 ו-49.3 בחוקה).
הנבואה ניתנה לשוטים אבל הסיכוי של תרחיש העיוועים הזה להתרחש רחוק מאוד מן האפס.
. @FleurHassanN joins the podcast to explain why she decided to run with Amcha Yisrael, what the new party hopes to bring to Israeli politics, and what it means for her to make the jump from Jerusalem politics to a national Knesset campaign as an Anglo olah. Full episode: linktr.ee/jppipod
@yaakovkatz
המכון למדיניות העם היהודי - JPPI retweeted
5.
מניו יורק ועד ברלין, דרך השפעות זרות
תופעות אלו אינן מבודדות או מקרייות. בימים אלו, במסגרת כתיבת ספרי החדש העוסק בהשפעה של קטאר ובמעורבותה העמוקה בעיצוב השיח והתודעה במערב, התמונה הופכת ברורה עוד יותר. רשתות ההשפעה והמימון, יחד עם הדינמיקות החברתיות במטרופולינים המערביים, יוצרות מנגנונים נסתרים המכוונים בדיוק לנקודות החולשה הללו של הדור הצעיר.
כבר בעבר הצבעתי על כך במחקריי, בין היתר במאמרי שפורסם במכון למדיניות העם היהודי @JewishPolicy שעסק במתרחש בניו יורק ותואר כניתוח של "הפרמידה הנעלמה" המתאר נקודת מפגש בין צעירים משכילים ושיטוח סולם הדרגות בעקבות חדירת ה-AI והפגיעה הקשה במקצועות הצווארון הלבן:
jppi.org.il/he/33908-2/?hl=e…
"הציונות יוצאת מהמרכאות" - יום עיון למנהלי מכינות התקיים היום במכון למדיניות העם היהודי, ברקע השקת המהדורה השניה והמורחבת של המקראה "אידיאל שאין לו סוף".
המקראה זמינה כאן >> bit.ly/4rxZuea
Ex Military Intelligence officer Or Horvitz joins the podcast to explain the escalating Houthi threat, Israel’s early intelligence blind spots, Iran’s role in the conflict, and what it means that Gulf leaders are discussing the region’s future with Trump while Israel is not in the room. Full episode: linktr.ee/jppipod












