😧

אירופה! היבשת שהעניקה לעולם את הרנסנס האיטלקי, את המהפכה התעשייתית האנגלית, את הוואלס האוסטרי, את הפילוסופיה הגרמנית ואת יצירותיהם האלמותיות של בטהובן, מוצרט וריכרד ואגנר. אירופה של המדע, הספרות, האמנות והנאורות. אירופה של האוניברסיטאות המפוארות, של התרבות, של החינוך ושל הקִדמה האנושית. איזו יבשת מפוארת! איזו תרבות! איזו נאורות! ואיזו צביעות היסטורית! כי אותה אירופה משכילה, תרבותית ומעודנת העניקה לאנושות גם שתי מלחמות עולם, משטרים טוטליטריים, מחנות ריכוז, תאי גזים ואת אחד הפשעים המחרידים ביותר בתולדות האנושות: השואה. אותה אירופה שידעה לנגן את בטהובן, ידעה גם להצעיד מיליונים אל מותם. אותה אירופה שקראה את גתה, קאנט ושילר, ידעה גם לשרוף ספרים, לרדוף בני אדם ולהקים את אושוויץ. ואותה אירופה שהטיפה לעולם על מוסר, סובלנות וזכויות האדם, לא הצליחה להגן על שישה מיליון יהודים שנרצחו על אדמתה. שישה מיליון! לא רק שישה מיליון קורבנות. שישה מיליון עולמות שנחרבו. ביניהם ילדים שיכלו להפוך למדענים, רופאים, פילוסופים, סופרים, אמנים, ממציאים וחתני פרס נובל. כמה תגליות רפואיות לא התגלו? כמה יצירות מופת לא נכתבו? כמה המצאות לא הומצאו? כמה דורות של גאונות, יצירה ותרבות נמחקו מעל פני האדמה? לעולם לא נדע. אנטישמיות לא נולדה עם היטלר. במשך מאות שנים ידעו יהודי אירופה רדיפות, גירושים, עלילות דם, כפייה דתית ופוגרומים. והנה, שמונים שנה לאחר סיום מלחמת העולם השנייה, אירופה שוב עומדת מול מבחן היסטורי. ושוב נדמה שהיא מתקשה ללמוד. במשך עשרות שנים פתחה אירופה את שעריה להגירה המונית, לרבות ממדינות מוסלמיות. אין פסול באדם המבקש לבנות לעצמו חיים טובים יותר. ואין פסול במוסלמי המבקש לחיות בשלום, לעבוד, ללמוד ולגדל את ילדיו. אבל יש הבדל עצום בין קבלת מהגרים לבין כניעה לקיצוניות דתית. יש הבדל בין חופש דת לבין מתן חסינות למי שמטיף לשנאה. ויש הבדל בין סובלנות לבין פחד להגן על הערכים שעליהם נבנתה החברה האירופית. כאשר ממשלות חוששות להתמודד עם התופעות הללו מחשש שיאשימו אותן בחוסר סובלנות, הן הופכות את הסובלנות לחולשה. כי סובלנות כלפי חוסר סובלנות אינה נאורות. היא התאבדות ערכית. אירופה’לה שלי! הרי כבר היית בסרט הזה. ראית כיצד דיקטטורים צומחים. ראית כיצד משטרים קיצוניים מתחזקים. ראית כיצד מנהיגים מדברים על שלום בזמן שאויבי השלום מתכוננים למלחמה. נפוליאון, היטלר ומוסוליני הותירו אחריהם חורבן, דם ומיליוני קורבנות. והרי את זוכרת היטב את מדיניות הפייסנות כלפי היטלר. את זוכרת את מינכן של 1938. את זוכרת את התקווה שאולי, אם רק נוותר עוד קצת, אם רק נבליג עוד קצת, אם רק נרצה מספיק בשלום, גם העריץ יתרצה. חשבת שאם תאכילי את התנין, הוא לא יטרוף,התנין לא הפך לצמחוני. הלקח ההיסטורי ברור: חברה שאינה מוכנה להגן על חירותה, על חוקיה ועל ערכיה, עלולה לגלות מאוחר מדי שהם אינם מובנים מאליהם. ויש לי גם חשבון היסטורי קטן עם אנגליה. אנגליה היקרה! את, שבשנת 1917 פרסמת את הצהרת בלפור והכרת בתמיכה בהקמת בית לאומי לעם היהודי בארץ ישראל. את, שבתקופת המנדט שינית מדיניות, הגבלת עלייה יהודית דווקא בשעותיו הקשות ביותר של העם היהודי, ובסופו של דבר עזבת את הארץ בשנת 1948 כשהיא עומדת בפני מלחמה. היום גם את מתמודדת עם קיצוניות דתית, אנטישמיות, מתחים חברתיים ושאלות קשות על זהותך ועל עתידך. (איזו אירוניה) אז קחי ממני עצה קטנה, אירופה’לה שלי. פקחי את עינייך והתעוררי. הגני על החירות שלך, על אזרחייך ועל התרבות שאת כה גאה בה. ההיסטוריה אינה סולחת למי שמסרב ללמוד ממנה. Jacob Sherf

הזכות שלנו על הארץ כשחוגים מסוימים מבססים את זכותו של העם היהודי על ארץ ישראל על החלטת האומות המאוחדות, על הצהרת בלפור או על הכרה מצד מדינה כזו או אחרת, הם למעשה מתעלמים מהיסוד העמוק ביותר של זכותנו על הארץ הזאת: ההבטחה האלוהית לעם ישראל. הרי הרבה לפני שהוקם האו״ם, הרבה לפני שהאימפריה הבריטית פרסמה את הצהרת בלפור, והרבה לפני שמדינות העולם הכירו בקיומנו, ניתנה ההבטחה לאברהם אבינו: ״לְזַרְעֲךָ אֶתֵּן אֶת הָאָרֶץ הַזֹּאת״ (בראשית י״ב, ז׳). כאשר אנחנו מציגים את זכותנו ההיסטורית על הארץ כתוצאה של החלטה מדינית, אנחנו למעשה מעניקים לאומות העולם את הסמכות לקבוע את עצם זכות קיומנו כאן. ואם החלטה בינלאומית היא שהעניקה לנו את הזכות, הרי שמחר עלולה לבוא החלטה אחרת שתבקש לשלול אותה. בכך אנחנו מעניקים לאויבינו את האפשרות לערער על עצם הלגיטימיות של נוכחותנו בארץ אבותינו. צריך להבין: החלטות בינלאומיות יכולות להעניק הכרה מדינית, אבל בעיני מי שמאמין בהבטחה האלוהית, הן אינן המקור לזכותנו על הארץ. לא האו״ם העניק לעם ישראל את ארץ ישראל, ולא הצהרת בלפור יצרה את הקשר שלנו אליה. הקשר הזה עתיק באלפי שנים, מושרש בתנ״ך, בהיסטוריה, במסורת ובזהות הלאומית שלנו. אומות העולם רשאיות להכיר בזכותנו, אך הן אינן המקור שלה. ארץ ישראל אינה מתנה שקיבלנו מהעולם, והיא בוודאי אינה מתנה שהעולם רשאי לקחת בחזרה.

העיתונות הישראלית ירדה לשפל חסר תקדים… שי גולדן מסביר לתושבים הערבים שהאו״ם הוא זה שנתן לנו מדינה. שי החביב, במחי משפט אחד הצלחת להפקיע את הבעלות על ארץ ישראל מידיו של הקדוש ברוך הוא ולהעביר אותה לידי האומות המאוחדות. רק שאלה קטנה, שי: יצא לך במקרה לשמוע על איזה ספר עתיק שנקרא התנ״ך? אתה יודע, ספר הספרים, נמצא בכל בית מלון בעולם וזה שנכתב כמה אלפי שנים לפני שמישהו בכלל חלם להקים את האו״ם. בספר הזה, למקרה שפספסת, מוזכרת לא פעם הבטחת הארץ לעם ישראל. אבל כנראה שבשנת 2026 צריך להסביר לאלוהים שההבטחה שלו אינה תקפה בלי אישור של מועצת הביטחון. שי היקר, האו״ם לא המציא את העם היהודי, לא כתב את התנ״ך ולא יצר את הקשר ההיסטורי בין עם ישראל לארצו. עם ישראל לא נולד בכ״ט בנובמבר 1947, וארץ ישראל לא התחילה את ההיסטוריה שלה בהצבעה של האומות המאוחדות. קצת היסטוריה, שי. ואם אפשר, גם קצת תנ״ך.

שי גולדן = עגלה ריקה 🤦🏻‍♂️

ראיתי את הפודקאסט של גליה אלבין, ואני חייב לומר שהתביישתי. לראות אישה שמנסה לחקות מזרחי תוך כדי מחיאות כפיים, באופן שנראה נלעג ומתנשא, זה פשוט מביך. חשבתי שכבר עברנו את הימים שבהם המוצא העדתי של אדם משמש חומר לבדיחות ולחיקויים זולים. גזענות לא הופכת להומור רק משום שהיא נאמרת בחיוך, והתנשאות לא הופכת לתרבות רק משום שהיא מגיעה מאדם מוכר. גליה אלבין, אפשר להיות עשירה, מפורסמת ומצליחה, ועדיין להיכשל בדבר הבסיסי ביותר: כבוד לבני אדם. בושה.

תודה רבה 😉

אנסח זאת כך: ״אבי גיל, מי שכיהן כמזכירו הצבאי של ראש הממשלה אמור להבין טוב מכולם את הרגישות ואת עומק יחסי האמון שבין ראש ממשלה למזכירו הצבאי. מדובר במערכת יחסים ייחודית, כמעט אינטימית, הנשענת על אמון מוחלט, דיסקרטיות וחשיפה לסודות המדינה ולשיקוליו האישיים והביטחוניים של ראש הממשלה. כאשר מי שמילא תפקיד כה רגיש מתבטא באופן שעלול לפגוע באמון הזה, הוא אינו פוגע רק במערכת יחסים מן העבר, אלא עלול לערער את עצם האמון הנדרש בין ראשי ממשלה למזכיריהם הצבאיים בעתיד. הסיפור גרוע יותר שהוא לא דאג לעדכן את ראש הממשלה במידע הכי חשוב,,,, אבל במקום זה הוא מתעסק בשינוי השעה בפרוטוקול כשאנשים נשחטים בדרום. לאט לאט מתבררים לנו העובדות עד כמה עמוק הריקבון בצבא.