📚כל שבוע אני אכתוב ביקורת על ספר שקראתי באותו השבוע. *כרגע מטייל 3 חודשים בארה״ב, אז עברנו למוד טיולים ובלוג. ממליץ*
Joined January 2026
- Tweets6K
- Following125
- Followers1.3K
- Likes22.6K
Pinned Tweet
על גן העדן האבוד של טולקין:
1/ בשנת 1966 הגיע עיתונאי צעיר בשם ג'ון איזארד לראיין את ג'ון רונלד רעואל טולקין. מבחינתו של איזארד, זה היה רגע מצוין לפגוש את האיש שמאחורי ההוביט ושר הטבעות. הספרים של טולקין כבר התחילו להפוך לתופעה, בארצות הברית התחוללה סביבם סערה בגלל מהדורה פיראטית, והיה אפשר לצפות שסופר במעמדו ירצה לדבר על הצלחה, מכירות, ביקורות או על העולם העצום שברא.
אבל טולקין רצה לדבר על דבר אחר לגמרי. לא על פרודו, לא על גנדלף, ולא על הטבעת.
הוא רצה לדבר על סרהול.
לאחד כמעט שלושה חודשים, המסע שלנו מגיע לסיומו.
הגענו אתמול לוושינגטון הבירה, ומסתבר שבצירוף מקרים מעניין, הבית הלבן פותח את שעריו (החצר האחורית והגינה) פעמיים בשנה למבקרים. מסתבר שהגענו באותו יום, ויצאה תמונה מעולה. מבחינתי, ניצחון אישי (:
בשבוע הבא - ישראל.
חשבתי על זה, והבנתי מה בעצם המניע של שרן השכל לרוץ בבחירות. השאלה היא האם היא לא יודעת שאין לה סיכוי לעבור? ברור שיודעת, אלא שהיא מסתמכת על זה שפוליטיקאי כלשהו יציע לה לפרוש, ובתמורה הוא יתן לה איזה תפקיד כלשהו. הבעיה? השכל איננה מגנט מנדטים. היא לא מביאה איתה אפילו עשירית מנדט, לכן גם אף אחד לא מציע לה לוותר בשביל תפקיד.
כושלת. ומביכה.
מילה על גנץ.
בפוליטיקה יש הרבה אנשים רעים. גנץ מעולם לא היה אחד מהם. לא הצבעתי עבורו, אבל בניגוד לאחרים תמיד האמנתי שהוא לא אדם רע, כמו לפיד לדוגמא.
אני באמת מאמין לו שהוא רצה לשים את ישראל לפני הכל, ולכן הלך לממשלה עם נתניהו ב-2019.
לא אהבתי שנתניהו לא נתן לו את ראשות הממשלה, וחשבתי שזאת טעות.
הוא לא אדם רע, אבל הוא מעולם לא התאים לפוליטיקה.
לפי דעתי חבל שפרש, כי אם היה ממשיך ועובר, אני מאמין שהוא היה יכול להיות גורם מקשר לממשלה טובה כלשהי.
האם צרפת עומדת לקרוס? תכינו קפה, ותחזרו לקרוא.
בשנת 376 לספירה התיר הקיסר הרומי ולנס לקבוצות גדולות של גותים, בעיקר בני שבט התרווינגים, לחצות את נהר הדנובה ולהיכנס לשטח האימפריה הרומית, לאחר שנמלטו מפני התקדמות ההונים.
הרומאים ראו בקליטתם גם הזדמנות לחזק את האימפריה. בתמורה להתחייבות לשלום ולשירות צבאי, הובטחו לגותים אספקת מזון והקצאת אדמות להתיישבות בהמשך. אלא שההסדר לא התנהל כמתוכנן.
פקידים רומיים ניצלו את מצוקתם של הפליטים, מכרו להם מזון במחירים מופקעים, ואף אילצו חלקם למסור את ילדיהם לעבדות בתמורה למזון. המתיחות החריפה והובילה למרד גותי, שבשנת 378 הגיע לשיאו בקרב אדריאנופול. בקרב נהרג הקיסר ולנס, וחלק גדול מהצבא הרומי המזרחי הושמד. הייתה זו אחת התבוסות הצבאיות הקשות ביותר בתולדות האימפריה הרומית.
בשנת 382, לאחר שנים של לחימה, נחתם הסדר חדש בין האימפריה לגותים. במסגרתו התיישבו קבוצות גותיות בשטח האימפריה והתחייבו לספק לה כוח צבאי. ההסדר אפשר להן לשמר מידה מסוימת של זהות והנהגה נפרדת.
בהמשך עלה מנהיג גותי בשם אלאריק, שבעצמו שירת כמפקד של כוחות גותיים בצבא הרומי ואף החזיק בתפקיד פיקודי מטעם האימפריה. לאחר שסכסוכים סביב אדמות, תשלומים, מעמד צבאי והכרה פוליטית לא נפתרו, הפך אלאריק לאחד מיריביה המסוכנים של רומא.
בשנת 408 הוא הטיל מצור על העיר רומא, ואילץ את תושביה לשלם כופר עצום, אלא שגם תשלום הכופר לא הביא לסיום הסכסוך. לאחר משא ומתן כושל ומצורים נוספים, נכנסו כוחותיו של אלאריק לרומא באוגוסט 410 ובזזו אותה במשך שלושה ימים.
זו הייתה הפעם הראשונה מזה כ-800 שנה שהעיר רומא עצמה נפלה ונבזזה בידי כוח אויב חיצוני.
האירוע זעזע את העולם הרומי, אך האימפריה המערבית לא נפלה באותו יום. היא המשיכה להתקיים עוד 66 שנים, עד להדחת הקיסר רומולוס אוגוסטולוס בשנת 476.
---
צרפת קיבלה מאז שנות ה-60-70 גלי הגירה גדולים מצפון אפריקה (מגרב) ומאפריקה שמדרום לסהרה, תחילה כעובדים, אחר כך דרך איחוד משפחות, מקלט והגירה לא סדירה. כיום מהגרים הם כ-10-11% מהאוכלוסייה, וצאצאי מהגרים עוד כ-11-12%. מקורות מגרביים ואפריקאיים בולטים במיוחד בגלים האחרונים.
המדינה סיפקה (ומספקת) דיור, קצבאות, חינוך ואזרחות - המקבילה המודרנית ל"אדמה ומזון" של הפדרטים. בחלק מהקהילות, במיוחד בבאנלייה, התפתחו בעיות של אבטלה גבוהה, חברות מקבילות, וקשיי השתלבות תרבותית מול החילוניות הצרפתית (laïcité).
הנתונים הרשמיים מראים ייצוג יתר ברור של זרים (בעיקר מאפריקה ומחוץ לאירופה) בפשיעה אלימה, גניבות ואלימות מינית, וכן בבתי הכלא (זרים הם כ-8% מהאוכלוסייה וסביב 24-25% מהאסירים בשנים האחרונות). היו מהומות גדולות (2005, 2023), פיגועי טרור איסלאמיסטיים שביצעו אנשים מרקע מהגר או צאצאי מהגרים, ודיווחים על אזורים שקשה לרשויות לשלוט בהם.
---
הגותים לא היו הסיבה היחידה לנפילת האימפריה המערבית (476), אבל הם היו חלק מרכזי בתהליך. צבא שהפך תלוי יותר ויותר בשכירי חרב "ברברים", ירידה במוטיבציה של הרומאים עצמם לשרת, ופיצול לגופים שהקימו ממלכות יורשות (ויזיגותים בגאליה/ספרד, אוסטרוגותים באיטליה).
בספרו "התמוטטות", מציין ג'ארד דיימונד מספר סיבות לנפילת ציוויליזציות. אחת מהן היא שכנים עוינים. (הוא מדגיש שקריסות הן כמעט תמיד תוצאה של שילוב גורמים, ושהסיבה הקרובה (למשל תבוסה צבאית) לעיתים קרובות מסתירה את הסיבות העמוקות יותר.)
דיימונד מתייחס במפורש לנפילת האימפריה הרומית המערבית כדוגמה קלאסית לוויכוח על "שכנים עוינים". הוא שואל "האם הברברים היו הסיבה היסודית, או שרומא החזיקה אותם במשך מאות שנים כל עוד הייתה חזקה, ורק כשהתחלשה מסיבות פנימיות (כלכליות, פוליטיות, סביבתיות) הם הצליחו לנצח?"
לפי דיימונד התבוסה הצבאית הייתה לעיתים קרובות ה"coup de grâce" (מכת החסד), אבל הסיבה האמיתית הייתה החלשת החברה עצמה.
דיימונד כותב בספר (ובמאמרים/הרצאות קשורות) על הגירה מודרנית בהקשר של קריסה. הוא טוען שחברות מתמוטטות בעולם השלישי מייצרות גלי הגירה גדולים לעולם הראשון, ושאם הגלים גדולים מדי, הם יכולים להעביר לחץ, עוני, מתחים חברתיים ואפילו תנאים דמויי "קריסה" אל החברות המארחות.
דיימונד כמובן לא היחיד שמדבר על כך. גם ידידנו דאגלס מאריי בספרו "המוות המוזר של אירופה" בו הוא מתאר תהליך שבו אירופה משנה את עצמה דמוגרפית ותרבותית בקצב מהיר, בעיקר דרך הגירה גדולה ממדינות מוסלמיות ולא-אירופיות, בשילוב עם ירידה חדה בילודה של האוכלוסייה המקורית, ואידיאולוגיה של רב-תרבותיות שמונעת אכיפה חזקה של ערכים אירופיים (חילוניות, שוויון נשים, חופש ביטוי וכו').
מאריי טוען שהתהליך הזה הוא "מוות מוזר" כי הוא לא נובע מכיבוש חיצוני אלים כמו ברומא, אלא מבחירה עצמית מתמשכת שכוללת מדיניות הגירה, איחוד משפחות, מקלט, וסירוב לזהות את הבעיות התרבותיות והדמוגרפיות כבעיות. הוא רואה בזה אובדן של זהות היסטורית ותרבותית, לא רק שינוי כלכלי או חברתי רגיל.
אז האם צרפת עומדת לקרוס? לדעתי, השאלה הנכונה היא "האם אירופה כולה נמצאת בתהליך של שקיעה?"
אם הייתם שואלים אדם שחי באימפריה הרומית בשנת 476 לספירה האם לדעתו רומא נפלה, ייתכן מאוד שהיה משיב בשלילה. האם הוא לא ראה מה מתרחש סביבו? בוודאי שראה. אלא שמבחינתו, הדחת הקיסר האחרון במערב לא הייתה בהכרח סופה של ציוויליזציה, אלא עוד משבר בשרשרת ארוכה של מלחמות, פלישות, משברים כלכליים ומאבקי שלטון. הרי האימפריה כבר שרדה משברים קשים בעבר. יתרה מכך, מוסדות רומיים רבים המשיכו להתקיים גם לאחר שנת 476, והאימפריה הרומית המזרחית התקיימה עוד כמעט אלף שנים.
וזו בדיוק הנקודה. ציוויליזציות אינן בהכרח מתמוטטות ביום אחד. לעיתים הן נשחקות במשך דורות, עד שיום אחד מתברר שהעולם שהתקיים בעבר כבר איננו.
אירופה הייתה במשך מאות שנים אחד המרכזים החשובים ביותר של הציוויליזציה המערבית, וממנה התפשטו לעולם רעיונות, מוסדות ותגליות שעיצבו את העידן המודרני. אלא שירידת מעמדה היחסי לא החלה היום, ואפילו לא לפני עשור. את שורשיה אפשר לזהות כבר במלחמת העולם הראשונה, וביתר שאת לאחר מלחמת העולם השנייה.
התפוררות האימפריות הקולוניאליות, שקיעתה של בריטניה ממעמדה כמעצמה העולמית הדומיננטית, היחלשות מעמדה הבינלאומי של צרפת, ועלייתן של ארצות הברית וברית המועצות כשתי מעצמות העל. בהמשך הצטרפה גם סין כמעצמה כלכלית וגאופוליטית, וכיום הודו מתחזקת אף היא.
אין פירוש הדבר שאירופה חדלה להיות עשירה, משפיעה או מתקדמת. היא עדיין מחזיקה בכוח כלכלי, מדעי, טכנולוגי ותרבותי עצום. אולם משקלה היחסי בעולם השתנה, והשאלה היא האם מדובר רק בשינוי במאזן הכוחות העולמי, או בתהליך עמוק יותר של שחיקה תרבותית ומוסדית.
כאן נכנסים לתמונה שני הוגים שכתבו ספרים בעלי שם כמעט זהה, אך הציעו הסברים שונים ומשלימים. ג'יימס ברנהם, מחבר "התאבדות המערב" משנת 1964, וג'ונה גולדברג, מחבר Suicide of the West משנת 2018 (לא תורגם כמדומני).
ברנהם טען שהבעיה המרכזית של המערב אינה בהכרח מחסור בכוח חומרי, אלא אובדן הרצון להשתמש בכוח הזה כדי לשמר את קיומו, את מוסדותיו ואת האינטרסים שלו. בעיניו, שקיעת המערב אינה רק תוצאה של התחזקות יריביו, אלא גם של תמורה אינטלקטואלית ומוסרית פנימית.
במרכז ביקורתו עמדה האידיאולוגיה שהוא כינה "ליברליזם", במובנה הפוליטי האמריקאי של תקופתו. ברנהם ראה בה אידיאולוגיה המעניקה הצדקה מוסרית לנסיגת המערב. לשיטתו, היא מאפשרת לחברה לפרש אובדן כוח כהתקדמות מוסרית, ויתור על אינטרסים כהומניזם, ונסיגה אסטרטגית כביטוי לנאורות.
הוא הצביע על כמה נטיות שלדעתו מאפיינות את התופעה: תחושת אשמה מערבית ביחס לקולוניאליזם, לגזענות ולעוולות היסטוריות; אמונה אופטימית שלפיה כמעט כל עימות ניתן לפתרון באמצעות חינוך, הידברות ורפורמות; והעדפת מחויבות לאנושות מופשטת על פני נאמנות לקהילות פוליטיות ותרבותיות מסוימות.
כמובן שברנהם לא ראה בליברליזם את הסיבה ההיסטורית היחידה לנסיגת המערב. טענתו הייתה שהוא הפך למסגרת רעיונית שמצדיקה את הנסיגה ומקשה על ההתנגדות לה. זו הייתה ביקורת פוליטית חריפה, ולא איזה חוק מוכח.
יותר מחמישים שנה לאחר מכן הציע ג'ונה גולדברג פרשנות אחרת, שאפשר לראות בה במובנים מסוימים המשך לדיון שפתח ברנהם.
גולדברג טען שההישגים הגדולים של הציוויליזציה המערבית אינם תוצאה טבעית או מובנת מאליה של ההיסטוריה האנושית. במשך רוב ההיסטוריה, בני האדם חיו בחברות שהתאפיינו בעוני, במחלות, באלימות ובנאמנויות שבטיות. לעומת זאת, במאות האחרונות התפתח במערב שילוב יוצא דופן של מוסדות ורעיונות: שלטון החוק, זכויות הפרט, שווקים חופשיים, חירות מחשבתית, מדע, חדשנות ואינדיבידואליזם.
את השילוב הזה הוא מכנה "הנס" (The Miracle).
לשיטתו, הנס המערבי לא נוצר משום שבני האדם השתנו מבחינה ביולוגית, אלא משום שהצליחו לפתח מוסדות המרסנים חלק מהאינסטינקטים הטבעיים שלהם. במקום נאמנות מוחלטת לשבט, התפתחה תפיסה של זכויות אוניברסליות. במקום שלטון שרירותי, התבסס עקרון שלטון החוק. ובמקום שהמעמד החברתי ייקבע אך ורק לפי מוצא משפחתי, התפתחו בהדרגה מוסדות שאפשרו ניידות חברתית וכלכלית.
אלא שלדברי גולדברג, דווקא הצלחתו של המערב יוצרת סכנה חדשה. הדורות שנולדו לתוך השגשוג הזה מתחילים לראות בו דבר מובן מאליו. הם שוכחים עד כמה המוסדות שאפשרו אותו חריגים מבחינה היסטורית, ועד כמה קשה היה לבנותם.
כתוצאה מכך, טוען גולדברג, החברה המערבית עלולה לשוב בהדרגה לדפוסי חשיבה שבטיים כמו פוליטיקת זהויות, חלוקת החברה לקבוצות יריבות, ייחוס אשמה או זכויות על בסיס השתייכות קבוצתית, והעדפת נאמנות לשבט על פני כללים אוניברסליים.
ברנהם מזהיר מפני אובדן הרצון להגן על הציוויליזציה המערבית. גולדברג מזהיר מפני אובדן ההבנה של מה שהפך אותה למוצלחת מלכתחילה.
האחד מתמקד בשחיקת הרצון הפוליטי, והשני בשחיקת התשתית התרבותית והמוסדית. אצל שניהם מופיעה האפשרות שהאיום על המערב לא יגיע בהכרח מבחוץ, אלא יתפתח גם מתוך החברה עצמה.
וכאן, לדעתי, אנחנו חוזרים לנקודת ההתחלה. לרומא, לגותים ולשאלה האם צרפת, ואולי אירופה כולה, נמצאת בתהליך של שקיעה.
ג'ארד דיימונד הזכיר לנו שחברות אינן מתמוטטות בהכרח בגלל עוצמת האיומים שמופנים כלפיהן, אלא גם בגלל חוסר יכולתן לזהות אותם ולהתמודד איתם. ברנהם הוסיף את שאלת הרצון "האם הציוויליזציה עדיין מוכנה להגן על עצמה?" וגולדברג הוסיף שאלה יסודית אף יותר "האם היא בכלל זוכרת מה הפך אותה למוצלחת מלכתחילה?"
שלוש השאלות הללו אינן מוכיחות שאירופה עומדת לקרוס. אבל הן מספקות מסגרת מעניינת לבחינת מצבה. האם היא מצליחה להתמודד עם אתגריה הדמוגרפיים, הכלכליים והחברתיים? האם היא מצליחה לשלב אוכלוסיות חדשות מבלי לוותר על עקרונותיה הבסיסיים? והאם היא עדיין מאמינה במוסדות ובערכים שהפכו אותה לאחד המרכזים המשגשגים והמשפיעים ביותר בהיסטוריה האנושית?
חשוב לזכור שהאימפריה הרומית לא נפלה רק משום שהגותים נעשו חזקים. היא נפלה, בין היתר, משום שמערכת פוליטית וצבאית שהצליחה להתמודד עם איומים במשך מאות שנים התקשתה יותר ויותר לעשות זאת. האויבים לא היו כל הסיפור. גם מצבה של רומא עצמה היה חלק ממנו.
זה לעניות דעתי הלקח החשוב ביותר מההיסטוריה. לא כל משבר מבשר התמוטטות, ולא כל שינוי תרבותי הוא סימן לשקיעה. אבל גם אין סיבה להניח שציוויליזציה שהצליחה במשך מאות שנים תמשיך לשגשג מעצם העובדה שהצליחה בעבר.
אז האם אירופה עומדת לקרוס? אינני יודע. אני גם לא בטוח שאפשר לדעת בזמן אמת.
אבל דבר אחד נדמה לי ברור. אם בעתיד יכתבו היסטוריונים על שקיעתה של אירופה, הם כנראה לא יצביעו על יום מסוים שבו הכול קרס. הם יתארו תהליך ארוך, שורה של החלטות, משברים והזדמנויות שהוחמצו, שרק במבט לאחור התחברו לסיפור אחד.
אני חושב השאלה שצריכה לעניין אותנו אינה האם אירופה עומדת ליפול, אלא האם מי שחי בתוכה מסוגל לזהות את ההבדל בין עוד משבר חולף לבין תחילתה של שקיעה היסטורית.
הרי גם בשנת 476, לא כל מי שחי ברומא ידע שהוא חי בתקופה שדורות מאוחרים יותר יגדירו כסופה של האימפריה הרומית המערבית.
תראו, כתבתי על הסולידית שהיא רוע צרוף, ולא הסברתי מדוע. או אז קפצו עלי עשרות ממגניה של הסולידית. מודה, לא הסברתי מדוע קראתי לה ככה. אז הנה כמה דוגמאות.
עכשיו תראו, אין לי בעיה להתדיין עם אנשים נורמאלים, וראיה לכך שעניתי לחלק מהאנשים (מה לעשות שאין באפשרותי לענות לכולם), אלא שיש אנשים שאני לא אנהל איתם שיח, כי מבחינתי הם רוע מוחלט שכמו שאמר איזה אחד (או על אותו משקל) רוע מוחלט שאינו מודע לרועיותו (לא נשמע טוב אבל הבנתם).
לכן, לא אתדיין ולא אגיב ברצינות לחשבון שלוּ היה בתקופת השואה, היה כנראה פייק של גבלס עצמו.
בנוסף לכך, חבריי לשמאל (כן יש כאלה, תופתעו), עצם זה שנירמלתם רוע כזה, היא חרפה מוסרית עליכם.
בוקר טוב
הגעתי לכמה מסקנות חשובות:
1. אני נוגע לכם בנקודות רגישות, וזה הגיע למצב שנאלצתם לקרוא לראש הכת על מנת להגיב לי.
2. אני יודע מה מטרגט אתכם - וזה עצוב שזה כל כך קל. המטרה לא לעצבן, אלא לנסות לגעת בהיגיון שלכם. וזה מוביל ל-3.
3. חלקכם אנשים לא שפויים בעליל בלי יכולת הבנת הנקרא בסיסית. עצוב.
4. יגיע יום, ותאמינו לי הוא לא רחוק, שביבי, ואולי הימין, כבר לא יהיו בשלטון, ואז אתם תצטרכו להתמודד עם המציאות הממש מוזרה שלא ניתן להאשים את ביבי בכל צרה שיש לכם בחיים. אבל אל דאגה, אני בטוח שתחשבו על מישהו אחר להאשים. אולי אפילו את הקורא😂
פעם אחר פעם אני נתקל באנשי שמאל המומים שמנסים להבין (ובצדק) איך לעזאזל אנשי ימין לא מתנערים ממעשיו (לכאורה) של יונתן אוריך. הרשו לי להסביר.
מרגע שהפוליטיקה עברה למישורים אישיים, ובמיוחד מאז שהכל הפך להיות רק ביבי/רק לא ביבי, ומאז שנחשף פעם אחר פעם שערוצי 11/12/13 פועלים יחד על מנת להפיל את שלטון הימין, או אז מצאו את עצמם אנשי ימין סולדים בצורה גלויה ומשמעותית מלצרוך מידע מאותם ערוצים, וכל שכן לקבל את מה שהם מפרסים.
הסיפורים על אוריך התפרסמו ב11/12/13 ומשכך, במקום שהדברים יהיו עניניים ולגופו של עניין, אותם ערוצים, הפכו את זה לגופו של רק לא ביבי, ומשכך, אנו, אנשי ימין, שסולדים לחלוטין ממעשיו של אוריך (במידה וקרו זה מסריח, וביבי צריך להעיף אותו), לא יכולים להאמין לכם או לקבל את מה שאתם אומרים.
לא כי אנחנו מושחתים, אלא פשוט אנחנו לא מוכנים לקבל שום דבר שמגיע מכם. לוּ במחנה השמאל הייתה הבנה לסלידה העמוקה שחש מחנה הימין ממה שמופיע בערוצי 11/12/13, הייתם יכולים להבין במקצת את מה שאנו מרגישים.
אבל לצערנו פעם אחר פעם אותם ערוצים פועלים בזדון מכוון במטרה ל״רק לא ביבי״ ולכן לא נוכל להתייחס לדברים על אוריך גם אם הם אכן אמיתיים.
פעם אחר פעם אני נתקל באנשי שמאל המומים שמנסים להבין (ובצדק) איך לעזאזל אנשי ימין לא מתנערים ממעשיו (לכאורה) של יונתן אוריך. הרשו לי להסביר.
מרגע שהפוליטיקה עברה למישורים אישיים, ובמיוחד מאז שהכל הפך להיות רק ביבי/רק לא ביבי, ומאז שנחשף פעם אחר פעם שערוצי 11/12/13 פועלים יחד על מנת להפיל את שלטון הימין, או אז מצאו את עצמם אנשי ימין סולדים בצורה גלויה ומשמעותית מלצרוך מידע מאותם ערוצים, וכל שכן לקבל את מה שהם מפרסים.
הסיפורים על אוריך התפרסמו ב11/12/13 ומשכך, במקום שהדברים יהיו עניניים ולגופו של עניין, אותם ערוצים, הפכו את זה לגופו של רק לא ביבי, ומשכך, אנו, אנשי ימין, שסולדים לחלוטין ממעשיו של אוריך (במידה וקרו זה מסריח, וביבי צריך להעיף אותו), לא יכולים להאמין לכם או לקבל את מה שאתם אומרים.
לא כי אנחנו מושחתים, אלא פשוט אנחנו לא מוכנים לקבל שום דבר שמגיע מכם. לוּ במחנה השמאל הייתה הבנה לסלידה העמוקה שחש מחנה הימין ממה שמופיע בערוצי 11/12/13, הייתם יכולים להבין במקצת את מה שאנו מרגישים.
אבל לצערנו פעם אחר פעם אותם ערוצים פועלים בזדון מכוון במטרה ל״רק לא ביבי״ ולכן לא נוכל להתייחס לדברים על אוריך גם אם הם אכן אמיתיים.
באחד הפעמים שטיילנו, נדמה לי שזה היה ביוטה, נתקלנו במטייל שהתעניין מהיכן אנחנו. כמובן שאמרנו ישראל, והשיחה התנהלה על מי מנוחות. ואז הוא שאל אותי שאלה חשובה. למה ישראל בעצם צריכה את הסיוע הכספי של ארצות הברית?
עכשיו ניסיתי להסביר לו שמדובר על כמה מיליארדים בודדים, שבסופו של דבר חוזרים לתעשייה הצבאית האמריקאית, אולם הוא לא התשכנע, והעלה נקודה חשובה. בארצות הברית חיים לא מעט הומלסים, ובמקום שכספי משלמי המיסים ילכו לעזור לדוגמא, לכאלה אנשים, במקום זה כספי המיסים שלהם הולכים לישראל.
ואני חושב שהוא צודק.
בסוף גם רפובליקנים חושבים שצריך לסיים את הסאגה הזאת.
תקציב מדינת ישראל הוא 850 מיליארד ממה שראיתי. הסיוע האמריקאי הוא 12 מיליארד. מדובר על אחוז וקצת מהתקציב. אני מאמין שניתן לוותר עליו, ובתמורה נקבל טיפה יותר "אהדה" מהאמריקאים.
אני מקווה שהממשלה הבאה תתן על כך את הדעת.
חדש דנדש
xitter.cf/villgecrazylady/status…
מסתבר שאוהבים אותנו אפילו פחות מצפון קוריאה ואפגניסטן
The full Democracy Perception Index 2026 is available at link below; As posted a while back, Israel is the most negatively perceived country in the world, followed by North Korea and Afghanistan.
146165116.fs1.hubspotusercon…
