נחזור ל-2019, נקודת האפס של החזירות. איראן, כך אומרים, פרצה לטלפון הנייד של בני גנץ. במעון ברחוב בלפור לא הזילו דמעה. להפך, פתחו שם שמפניות. יונתן אוריך, אז יועץ צעיר, מדושן, זחוח עד כדי כאב פיזי ממש, יושב באולפן ערוץ 12 מול רונן צור 12 שעות לפתיחת הקלפיות. מה הוא דורש באותו ערב, כשחיוך עקום מרוח לו על הפרצוף? תפתחו את הטלפון. שכולנו נראה. הוא דרש את ״זכות הציבור לדעת״ את ערוותו של הרמטכ״ל לשעבר. הבוס שלו, בנימין נתניהו, עמד על הבמה ולהטט בציניות המוכרת: ״מחדל אישי״ , צקצק נתניהו אל מול המיקרופונים. ״אם גנץ לא הצליח לשמור על הטלפון שלו, איך הוא ישמור על המדינה?״ המשוואה הפכה פשוטה: גנץ ״סחיט״. ויאיר נתניהו? יאיר נתניהו עלה על דוכן העדים בבית המשפט והדהד עלילות על סרטונים למאהבת. וערוץ 14 (אז 20)? פסטיבל של ממש. קרנבל של מציצנות מוסרנית. פריצה לטלפון של יריב פוליטי לא נחשבה אז לעבירה פלילית בעיניהם, היא הייתה מצווה. היא הייתה סחורה פוליטית כשרה למהדרין. פגז ארטילרי לגיטימי לחלוטין. חיתוך מצב. קפיצה ל-2026. אותו יונתן אוריך. אותו טלפון. רק שהפעם - הטלפון הוא שלו. אלפי התכתבויות ווטסאפ פרטיות שלו נשפכות אל רחובות הרשת. מבוכה גדולה. הזיעה ניגרת. פאניקה במסדרונות. הטנגו המלוכלך של מאחורי הקלעים נחשף לעין השמש. והנה, הפלא ופלא, נס גלוי: הילד השחצן שרצה לפתוח את הנייד של גנץ בשידור חי, שוכר פתאום עורכי דין. מכתבי איום נשלחים לכל עבר. ״עבירה פלילית!״, ״חדירה איומה לפרטיות!״, זועק אוריך הקוזק הנגזל, עטוף בגלימת הקורבן הפתטית שלו. ובכן, אוריך, הבה נדבר עליך. קרי, על עולבך. מי שחי על חרב ההדלפות, שלא יתעלף כשהיא ננעצת לו היישר בתוך הווטסאפ. הרי אתה האיש שלעג לחברת הסייבר של גנץ. אתה האיש שהטיף למקצוענות, ובסוף חיבר את עצמו לאיזה שירות רשת מפוקפק באמירויות, הפקיר קודים של בינה מלאכותית ברשת, וסידר לעצמו חרקירי טכנולוגי כל כך מפואר, שגם בטירונות של ממר״ם היו מתביישים בו. איפה אותה זחיחות מאולפני 2019? אבדה. איפה הדרישה הציבורית ל״שקיפות״? התאיידה. עכשיו, כשהצ׳אטים שלך זרוקים בביוב, ערוץ 14 (מוטי קסטל) ממהר להזהיר את הציבור מ״קישורים זדוניים״, פתאום זה טרור סייבר אכזרי שיש לגנות. צביעות? המילה הזו קטנה על האירוע. יש כאן פשיטת רגל מוסרית. נתניהו, בנו, אוריך ושופרותיהם קבעו את הכלל: אין פרטיות ליריב. הכול מותר בשם הקמפיין. עכשיו, כשהגלגל הסתובב, אוריך דורש רחמים. אבל אין רחמים, יונתן. יש קארמה. רצית להיות ארתור פינקלשטיין, גמרת בתור בדיחת סייבר עצובה. מילא שפרצו לך כחובבן, אבל להתבכיין? לאיים בתביעות? מנהל קמפיין לא בוכה כשתופסים אותו בקלקלתו. הוא בולע. אתה, אוריך, סתם בלון נפוח שהתפוצץ מדקירת סיכה של עצמו.

אבי גיל מדבר. שלוש שנים לקח לו לצאת החוצה, אל האור המעוור של המציאות הישראלית, ולדבר. והמכונה, קרי לשכת ראש הממשלה, שרי הליכוד וערוץ 14, מיד התייצבה. לא כדי להכחיש. בשביל להכחיש צריך עובדות, צריך טיעון קוהרנטי. המכונה התייצבה כדי למרוח את הדם על החולצה של מישהו אחר. התגובה של סביבת נתניהו לעדות גיל היא לא כתב הגנה; היא מופע סטנד-אפ מקברי. בואו נפרק את הבלוף, לא בעיניים של פרקליט מחוז, אלא בעיניים של אדם סביר שחי כאן. נתניהו טוען, באמצעות שלוחיו, שאבי גיל ״מעל בתפקידו״, שגיל קיבל מידע על סימנים מעידים ב-03:55 לפנות בוקר, התהפך על צידו וחזר לישון. יותר מזה: הלשכה טוענת שגיל התקשר לנתניהו ב-06:29, אך ״הסתיר״ ממנו את המידע המודיעיני עד 06:44. הכל סביב רבע שעה. קנוניה של אדם אחד להפיל את השלטון באמצעות השמטת זמנים. ריבונו של עולם. בואו נפעיל את מבחן ההיגיון הבריא, זה שערוץ 14 הוציא מחוץ לחוק. 06:29 בבוקר השביעי באוקטובר. חצי מדינה בוערת. אזעקות מפלחות את ירושלים ותל אביב. אלפי טילים באוויר. ומה טוענת לשכת נתניהו ברצינות תהומית? שבדיוק באותן דקות, כשהשמיים קורסים וברור לחלוטין שהחלה מתקפת פתע אדירה, אבי גיל הרים טלפון והחליט ״להסתיר במזיד״ את העובדה שנדלקו כרטיסי סים בעזה כמה שעות קודם לכן. מילא לשקר, אבל למה להעליב את האינטליגנציה? איזה ערך יש ל״הסתרת״ מידע על כרטיס סים כשהאויב כבר שוחט בתוך הקיבוצים? התשובה היא שאין לזה ערך. זו פשוט הדרך של לשכת נתניהו להצדיק בדיעבד את ניסיון הזיוף של הקצרניות. להוכיח שהייתה שיחה, אבל היא ״לא נחשבת״. אבל כאן מגיע החור השחור האמיתי בגרסת נתניהו והשופרות. הבור ששום פאנליסט של ינון מגל לא יוכל לסתום. נניח שראש הממשלה צודק. נניח שהמזכיר הצבאי שלך, איש הסוד, האיש שלוחש על אוזנך את צפונות הגרעין ומחזיק את המפתחות למבצעים הכי רגישים - בגד בך. הסתיר ממך מלחמה בבוקר הגורלי ביותר בתולדות הציונות. מחדל שאין כדוגמתו. מה עשה נתניהו כשגילה את ה״בגידה״ הזו בבוקר ה-7 באוקטובר? פיטר אותו לאלתר? העיף אותו מכל המדרגות? הורה לשב״כ לחקור אותו? קדחת. נתניהו השאיר את אבי גיל בתפקידו שמונה חודשים. שמונה חודשים אל תוך המלחמה האיומה ביותר. יום יום. בבור. בקבינט. מול תוכניות התמרון בעזה ומול האיום האיראני. המזכיר ה״בוגד״ המשיך לשבת ליד נתניהו, משל היה זה אירוע של אי-הבנה במכולת. הרי זה טירוף הדעת. מסקנה: או שראש הממשלה מפקיר את ביטחון המדינה ברמה סופנית בכך שהוא משאיר אדם כזה בתפקיד - או שהוא פשוט משקר עכשיו. אין אופציה שלישית. ה״בגידה״ של גיל נולדה רק כאשר הוא פנה ליועמ״שית לחשוף את שיבוש הפרוטוקולים, ורק כאשר פתח את הפה בראיון. עד אז? הוא היה אלוף מצוין. ומה עם הפרוטוקולים? עדות שלמה על צחי ברוורמן שלכאורה אוסף קצרניות, משנה שעות, מתאים את המציאות לצרכי האליבי. ושוב, קו ההגנה המפואר המוכר לנו היטב: נתניהו לא ידע. עוזריו הבכירים מזייפים פרוטוקולים ממלכתיים, סוחטים קצין עם סרטוני אבטחה (כמו במאפיה סוג ז׳), והוא? הוא בדיוק קרא ספר היסטוריה. לא שמע, לא ראה, לא ידע. לשכת ראש ממשלת ישראל כמעון יום לפעוטות שובבים שיצאו משליטה. שופרות הליכוד מתמקדים באובססיביות ב-15 הדקות בבוקר אוקטובר, כדי להעלים את שנת 2023 כולה. הם לא רוצים לדבר על מסמכי האזהרה מאמ״ן שגיל הניח על שולחנו של נתניהו שוב ושוב. הם לא רוצים לדבר על עדותו של גיל שצה״ל הציע תוכניות לסיכול בכירי חמאס, ונתניהו - זה שתמיד ״מונעים ממנו לנצח״ - הוא זה שבלם. קל יותר להפוך את המזכיר הצבאי ל״סוכן שמאל״. זה אינו טקסט משפטי. זהו פסק דין על מצבנו. נתניהו ומכונת הרעל שלו בנו יקום מקביל. יקום שבו כולם אשמים תמיד, והוא הקורבן הנצחי. אבל המכונה הזו חורקת עכשיו, מעלה עשן. היא הפכה למגוחכת. כשאתה שומר את ה״בוגד״ שלך קרוב לחזה שמונה חודשים, ואז שולף את אשמת הבגידה רק כשהוא מספר על הפשעים בסביבתו - אתה לא מנהיג היסטורי. אתה בסך הכל קוסם זול שנגמרו לו השפנים, ומנסה למכור לנו עכשיו כובע ריק ומסריח.