גילי רומן, אח של ירדן רומן שנחטפה לעזה ב-7/10, גיסתה של כרמל שנרצחה בשבי - במילים שכל אזרחית ואזרח בישראל חייבים לקרוא. "אני לא רואה בזה בעיה מוסרית" (י.אוריך) תנו לי לומר לכם משהו על קטאר, משהו מקרוב, כי לצערי הרב פגשתי את הקטארים ויותר מפעם אחת. אין דבר משפיל יותר שעברתי במאבק למען החזרת החטופים מהפגישות עם הקטארים. ועברתי כמה דברים: מהמתנה בגשם מחוץ לקריה כי שכחו להכניס אותנו לקבינט, דרך קללות ברחוב, נציגי קואליציה בכירים שהתחמקו מאתנו בכנסת או סתם התעלמו ועד סגירת דלת בפרצוף שלי במשרד של AOC בוושינגטון או השתקה בכינוס הלהט"בי בועידה הדמוקרטית כשבשורה הראשונה יושבים חבר'ה עם כאפיות. באמת שלא חסר. אבל אין כמו המעמד המשפיל של לשבת מול הקטארים ולבקש עזרה- פיסת מידע, טיפת רחמים, איזשהו סוג של לחץ על חמאס. משהו. בתור יהודי וישראלי גאה שאף פעם לא דמיין שיצטרך לצאת מהארץ כדי לבקש עזרה בשביל משהו, בטח לא בשביל חיים של אנשים, זו חוויה נוראית ומטלטלת להיכנס לחדרים הדיפלומטיים המלוקקים לתוך משחק "נשק את הטבעת" הקטארי. לא אשכח איך לפני הפגישה עם ראש ממשלת קטאר עשו לנו הכנה עם ג'יי פוטליק, מי שידוע היום (לכאורה, עדיין צריך לומר לכאורה?) כמתווך או המפעיל של גורמים בלשכת ראש הממשלה. תוך חמש דקות כבר הרגשתי בחילה ממשית כשהוא ניסה לשווק לנו, בלי בושה, את קטאר עם כל השקרים המוכרים והסביר לנו שמול הקטארים עובדים רק בטוב, אומרים תודה ומבקשים יפה עזרה. הבחילה הפכה לבעירה מעצבים, אבל מה לא עושים בשביל הסיכוי הקטן לעזור, אולי להציל חיים. כן, נכנסנו לחדרים האלו. ולמרות שמעולם, מעולם, לא הסכמנו לשתף פעולה עם המניפולציות שלהם, ולמרות שעל אף האזהרות בחרתי להציב מראה מול ראש ממשלת קטאר ולעמת אותו עם העובדה שנשים מותקפות מינית בשבי תחת חסותו, ולמרות שהיינו הראשונים ליזום ולהתייצב בהפגנה מול שגרירות קטאר בניו יורק, ולמרות שתקפתי אותם בכל החדרים הסגורים ובכל ראיון או במה שיכולתי, למרות כל אלו אני עדיין לא סיימתי לנקות מעצמי את תחושת ההשפלה והבושה מעצם המעמד. מעצם העובדה שהייתי שם, שהייתי מנומס, שהייתי חלק מהמשחק המעוות הזה. אבל, אני מזכיר לעצמי שעשינו את זה למען מטרה קדושה, למען בנות המשפחה שלנו, למען כל החטופים שלנו, למען הצלת חיים. לא יודע אם זה היה נכון או לא, מועיל או לא, אבל עשינו מה שיכולנו בשביל מטרה ראויה. ובשביל מה, בשביל מה לעזאזל בלשכת ראש הממשלה בחרו בהשפלה הזו? בשביל מה במקום שאמור להיות הגאווה הכי גדולה שלנו, סמל העוצמה שלנו, הראש המורם שלנו, המקום הכי שמור שלנו שמגן ודואג אך ורק לנו, בשביל מה אנשים בלשכה הזו הסכימו לעבוד עבור קטאר, בחרו להוריד ראש אחרי ה7.10, להיות משתפי פעולה ולשחק את המשחק הכי מלוכלך עבור מדינה אחרת ולמכור אותנו בדרך? בשביל איזו מטרה נעלה הדבר הזה קרה? בשביל מה חטפנו את ההשפלה הלאומית הנוראית הזו- בלשכת ראש ממשלת ישראל מלבינים את קטאר? בשביל מה? בשביל כסף. עם הידיעה הזו צאו להצביע בעוד שבוע. בראש מורם, בגאווה, כי יכולה להיות לנו הנהגה אחרת, ראויה.