זמן טוב להזכיר כמה דברים על רקע המתיחות הגוברת מול איראן: א. אין כרגע שום התפתחות באיראן, לא בתחום הקונבנציונלי ולא בתחום הגרעיני, שמחייבת תקיפה ישראלית מיידית, ובוודאי לא ערב הבחירות. האיום האיראני ממשי, אבל אין פירוש הדבר שקיימת דחיפות מבצעית לצאת למערכה נוספת דווקא עכשיו. ב. במציאות הנוכחית, כל הצהרה לוחמנית, איום פומבי או תרגיל צבאי שנועד להעביר מסר לצד השני הם בגדר משחק באש. האיראנים מצויים בכוננות גבוהה, נערכים לאפשרות של מערכה נוספת, והסכנה לפרשנות שגויה של כוונות הצד השני גבוהה במיוחד. ג. סכנת המיסקלקולציה מרקיעה שחקים. דווקא במצב כזה נדרשת אחריות אסטרטגית, שבמרכזה מאמץ להרגיע את המתיחות ולא להחריף אותה באמצעות איומים חוזרים ונשנים. כאשר שני הצדדים מאיימים זה על זה, ייתכן שכל אחד מהם מקווה שהצד השני יעשה את הצעד הראשון ויספק לו את ההצדקה לפעול. זו בדיוק הדינמיקה שעלולה להוביל למלחמה שאיש מהצדדים לא בהכרח תכנן לפתוח בה בעיתוי הנוכחי. ד. לפני שרצים למערכה נוספת מול איראן, ראוי לשאול שאלה בסיסית: מה בדיוק תשיג מערכה נוספת, קשה ויקרה, שהמערכה הקודמת לא הצליחה להשיג במשך 39 ימי לחימה? כיצד היא תסיר את האיום הגרעיני או את איום הטילים? ומהי אסטרטגיית היציאה ממנה? הרי ברור שאיראן לא תעמוד מנגד, ותגובתה עלולה להוביל למערכה רחבה, ממושכת ויקרה בהרבה מכפי שמישהו מתכנן. ה. עצם העובדה שאנחנו שוב מדברים על האפשרות של תקיפה ישראלית באיראן, ובמקביל נערכים לאפשרות של מתקפה איראנית על ישראל, ממחישה עד כמה ההישגים במערכות הקודמות היו מוגבלים, בוודאי ברמה האסטרטגית. אחרי שתי מערכות צבאיות, מחירים כבדים והצהרות מרחיקות לכת על הישגים היסטוריים, ישראל עדיין ניצבת מול אותם איומים מרכזיים. איראן ממשיכה לשקם את יכולותיה הצבאיות, איום הטילים לא הוסר והסוגיה הגרעינית נותרה ללא פתרון. אפשר להצביע על הישגים טקטיים ומבצעיים משמעותיים, אבל קשה לטעון שהם תורגמו לשינוי אסטרטגי יסודי במציאות הביטחונית. העובדה שאנחנו שוב ניצבים בפני אפשרות של מלחמה נוספת היא כשלעצמה עדות לפער שבין ההישגים הצבאיים לבין התוצאה האסטרטגית. ו. את הבחינה המחודשת של האסטרטגיה הישראלית מול איראן נכון להשאיר לממשלה הבאה, שתידרש לבחון לא רק את האפשרויות הצבאיות אלא גם את יעדיה המדיניים, את מגבלות השימוש בכוח ואת התיאום האסטרטגי עם ארצות הברית. בשורה התחתונה: העובדה שאיראן ממשיכה להוות איום משמעותי על ישראל אינה מצדיקה כשלעצמה יציאה למלחמה נוספת. מלחמה איננה אסטרטגיה, והפעלת כוח צבאי ללא יעד מדיני ברור וללא תפיסה כיצד מסיימים את המערכה עלולה להותיר את ישראל בדיוק מול אותם איומים, רק לאחר ששילמה מחיר כבד נוסף. השאלה המרכזית היא מה תצליח להשיג בתקיפה נוספת שלא הצליחה להשיג בקודמותיה, וכיצד הדבר ישפר את ביטחונה בטווח הארוך.