Moshe Berent

הגאון הרב דב ליאור בפסק הלכה נחרץ: מותר למסוק זיתים מעצים שנטע האויב ביהודה ושומרון, גם במקומות מרוחקים מישובים יהודים "עם ישראל מעולם לא התייאש מארץ ישראל, כפי שאנו מבטאים בתפילותינו מדי יום ביומו. הערבים מעולם לא קנו את הקרקע מעם ישראל או מיהודי פרטי ולכן היא גזולה בידם. מסיק הזיתים מגלה את בעלותנו על הארץ, ומקיימים בזה את מצוות כיבוש הארץ"

אהוד ברק חושף את תוכניתו לשיבוש הבחירות ותוצאותיהן כלל אצבע הוא שכל מה שהשמאל טוען שהימין יעשה לאחר הבחירות הוא בעצם מתכוון לעשות בעצמו. לאחר וכהמשך למתווה "הגופות בירקון" שאותו ניסה אהוד ברק להגשים באמצעות הפלנגות שלו "אחים לנשק", חושף ברק את תוכניתו לשבש את תוצאות הבחירות, באמצעות ייסודה של פלנגה או קבוצת קומנדו חדשה, "הגדעונים", שתהווה כוח מחץ ביום הבחירות ולאחריהן, ותכתר את מרכז ספירת הקולות הארצי בכנסת ואת בית ראש הממשלה נתניהו, ובמטרה לייצר פרובוקציות בהן יואשם הימין בכדי להצדיק אלימות מצד כוח הקומנדו הפרטי של ברק וקפלניסטים קיצוניים אחרים. כל זה נועד לשבש את תוצאות הבחירות ולאפשר דרישה שתגובה על ידי בג"ץ לגוף אחר, אולי הצבא ואפילו בית המשפט, לתפוס את השלטון עד לבירור תוצאות הבחירות. כאשר יש כוחות המתארגנים בצורה סמי צבאית כדי לקחת את החוק לידיים ביום הבחירות ובימים שלאחר מכן בעת המגעים להקמת ממשלה, כולל פעולות כיתור של הכנסת ו-מרכז ספירת הקולות של וועדת הבחירות המרכזית ושל בית ראש הממשלה - זה איום מפורש על הדמוקרטיה בישראל. צריך לדרוש מראש הממשלה, מראש השב״כ, מ-מפכ״ל המשטרה, ומהכנסת, לפעול כדי לפרק את ההתארגנות החתרנית והמסוכנת הזו.

שופטי בג״ץ אמרו שיש רוב לפסילת סאמי אבו שחאדה, אבל במקום לפרסם פסק דין ברור, נשיא העליון יצחק עמית הציע לו להסיר את מועמדותו וכך לחסוך מבית המשפט הכרעה. אבו שחאדה פרסם ב־8 באוקטובר 2023 מאמר שבו תיאר את מתקפת חמאס כ״אירוע היסטורי חשוב מבחינה צבאית, מדינית ואסטרטגית״. היועמ״שית ופרקליט המדינה תמכו בפסילתו, והשופט אלכס שטיין אמר בדיון כי מקריאת המאמר בזמן אמת עולה תמיכה בטרור. הייתה להם הכרעה. היה רוב. ובכל זאת, פסק דין אין. במקום שבית המשפט יאמר לציבור באופן ברור מה מותר ומה אסור, נותנים לאבו שחאדה סולם לרדת ממנו. אם יש רוב לפסילה, תנו פסק דין. בשביל זה יש בית משפט.

הפטריוטים, ינון מגל והפרופסור עזיבתו של פרופ׳ משה כהן-אליה את תוכנית ״הפטריוטים״ בערוץ 14 מעוררת בשעות האחרונות מיני סערה בפיד ימין. יש את אלה שרואים בפרופסור המתפכח מנהיג נושא בשורה, שנאבק בדיפ-סטייט הפנימי של מחנה הימין, מי שגואל את המחנה הכנוע מתודעת העבד; ומהצד השני רבים (כמוני) שלא מסכימים עם הפניה לטראמפ ורואים במהלך פניה מסוכנת לפריץ ופגיעה בריבונות היהודית בארץ ישראל. עבור חלק מהסוברים כך עזיבתו את התוכנית היא דווקא צעד בדרך להחזרת ה״שפיות״ למחנה הימין. אבל עזיבת הפרופסור את ״הפטריוטים״ היא לא רק אבן דרך לגבי עתידו ודרכו בימין, אלא אבן דרך של התוכנית שהפכה לנושאת בשורה במחנה הלאומי. כי ההצלחה הגדולה ביותר של ״הפטריוטים״ היתה עד היום דווקא בזה שהיא שברה את כל המוסכמות ולא היתה עוד מהדורת חדשות או תוכנית אקטואלית קלאסית. אם תרצו ״הפטריוטים״ מיתגה את עצמה כמהדורת החדשות האלטרנטיבית. בדומה לתוכנית ״אופירה וברקו״ בערוץ 12 שבמשך שנים היתה ״אולפן שישי אלטרנטיבי״ וקצרה רייטינג מסחרר. מכירים את אלה שבמשך שנים אומרים ״אני לא צופה בחדשות״, ״אני לא רואה תקשורת״?! לאט לאט הקול הזה הפך להיות הבון-טון הישראלי, ובטח בקרב מצביעי הימין. לאנשים פשוט נמאס מהתקשורת. נמאס מהחדשות המדכאות ומהשבלוניות של ההגשה שלהן. וכך קרה שרוב הציבור פשוט לא צופה בטלוויזיה. באף ערוץ, מימין ומשמאל. זה מוזר אבל היום הישראלי המיינסטרימי הוא דווקא זה שאומר ״אני לא צופה בכלל בחדשות״. ואז הגיע ינון מגל, עם כריזמה משוגעת וחוש הומור וקצב אנרגטי, ויצר פלטפורמה בדמותן של תוכניות שהיו פעם קונספט חד-שבועי, כמו פופוליטיקה, מועצת החכמים או המעגל עם דן שילון. אותו קונספט אבל על בסיס יומי וטונות כריזמה. כל יום תקבלו את החדשות בשעה מרוכזת של פאן, במקסימום הקללה, בלי נרטיבים מכבידים ובלי כל הדרמות והדיכאון. להיפך, הכל יוגש לכם עם חיוך וכמובן ברוח לאומית פטריוטית. במקום לדכא אתכם - אנחנו אלה שנרים לכם את הרוח. בום! לכן הפרופסור צמח למימדים של הערצה - ובצדק רב - במחנה הימין. פתאום מגיע פרופסור מהשמאל ובמקום להסתכל על מחנה הימין בהתנשאות ובוז, לדבר אל הציבור הימני במניירות ודיבור מהודק ומתנשא, הוא התחבר לנרטיב האלטרנטיבי של ״הפטריוטים״. הזרימה היתה נראית מושלמת, המסרים הוגשו בקליק-בייטים מדויקים והציבור עף לשמיים. לשים פרופסור למשפט חוקתי לצד זמרי ופליישמן, היה רעיון גאוני. כשעל כל המקהלה הזו מנצח ינון מגל. ״הפרופסור״ הפך לרוק-סטאר. האירוע הזה מזכיר את הסגל האקדמי בקמפוסים בארצות הברית בימי המאבק במלחמה בוויאטנם. גם אז - בתקופת Woodstock והמהפכה החופשית - המרצים הורידו עניבות, ירדו לגובה הדשא והפכו לרוק-סטארים של המהפכה בקמפוסים. אם תרצו זו הדמות שהימין כל כך השתוקק לה כל השנים. מישהו שיכבד אותם באמת ממרום שבטו כאינטקלטואל בכיר. כמו עירית לינור, או ד״ר גדי טאוב לפניו, רק עם כל התפאורה והטייטל. ממש כמו בגין של פעם שכבש את עיירות הפיתוח ממרום שבתו כאיש ישראל הראשונה שירד אל העם. ממש כמו נתניהו. אותו הנרטיב, רק הדמויות שונות. זו הסיבה שהעזיבה של הפרופסור את ״הפטריוטים״ תהיה נקודת מבחן. אפשר להעריך שזו תהיה עזיבה זמנית. עד שתחלוף סערת הסנקציות והפניה לטראמפ, שנתפסת כניסיון לפגוע בריבונות היהודית של מדינת ישראל. יש בה כמובן גם אמירה ערכית וסימון קו אדום, של התנגדות לפניה לפריץ, שמנוגדת לאתוס של המחנה הלאומי. ועדיין, צריכים להבין שתרומתו של הפרופסור למחנה הימין ולהתנגדות לשיח המדכא, גדולה יותר מכל ויכוח פנימי. ובשלב הזה רק נקווה שתקשורת הימין תדע להכיל דעות שונות בתוך המחנה ולא לאבד את המומנטום.