עדי ישראלי: אתמול התפרקתי. עמדתי בכיכר הבימה ונשברתי, בכיתי, זעקתי, קיללתי. האלימות המשטרתית הייתה סדיסטית, חסרת פרופורציות, מסוכנת, וכמעט גבתה חיים. גברים ונשים מבוגרים הוטחו על הרצפה, נשים צעירות נגררו מהשיער, אישה בהריון התחננה שלא יפגעו בבטן שלה, סוסים רמסו את מי שהוטחו על הקרקע וניסו לאסוף את חפציהם, מי שניסו להגיש עזרה ראשונה לנפגעים, הורחקו באלימות. המטרה של המשטרה לא הייתה לשמור על ביטחון הציבור בהפגנה חוקית - המטרה הייתה להטיל אימה, להפעיל כמה שיותר כוח, לגרום לכמה שיותר פחד ונזק, לשבור אותנו פיזית ונפשית. הם הגיעו בשביל דם. הם נהנו מזה. ״יס״מ אתם עושים עבודה נהדרת״ חזר ואמר ברמקול הקצין האחראי על האירוע. בין המפגינים אתמול היה חבר יקר ואהוב, אדם של צדק, אהבה ושלום, שהוטח על הקרקע על ידי שוטרי יס״מ, איבד את משקפיו והתמוטט, מספר דקות לאחר מכן, בעת הירידה למרחב המוגן. ליבו הענק חדל לפעום. מערך הרופאים של המחאה נכנס מיד לפעולה. כרופאים, כשותפים למאבק, כבני אדם, לנגד עיניהם הייתה מטרה אחת בלבד - להציל את חייו. פעולה שנקטעה באלימות וברוטליות, כאשר קצין משטרה מנע את המשך פעולות ההחייאה, איים לעצור את הרופאים, בעוד חברנו נלחם על חייו על רצפת החניון. אותו קצין משטרתי לא הסתפק באיום בלבד, וקרא לפלוגת מג״ב להתייצב בחניון. שוטרי מג״ב תפסו פרמדיקים מצווארון החולצות שלהם וזרקו אותם לאחור, הרחק מן המטופל. היה על הפרמדיקים להתחנן שיאפשרו להם להעניק סיוע לאדם במצוקה. אותנו, קבוצת החברים ההמומים והמודאגים, חלקנו מדממים בעצמנו, שסרבו להשאיר את חברנו לבד, בעת שנלחם על חייו, פינו בצעקות ובאלימות חסרת הגיון או רגשות. ״שיעופו מפה כבר״ נשמעה אחת משוטרות מג״ב צועקת לחברתה. חברנו היקר נלחם כעת על חייו בבית החולים. הוא נלחם על חייו עקב מעשייה של משטרת ישראל. הוא נלחם על חייו כי גופו לא עמד במכות הרצח שחטף על ידי כוחות היס״מ. כל חטאו? להפגין לעצירת המלחמה במדינה שקוראת לעצמה דמוקרטית. אז הנה האמת: אנחנו כבר לא מדינה דמוקרטית. השלטון וגופי הביטחון במדינה, מסכנים את חייהם של אזרחים ושופכים את דמם, במקום להגן עלינו. מדובר באויב מסוכן יותר מכל אויב שנמצא מחוץ לגבולות ישראל. אתמול כמעט איבדנו חבר יקר. הוא עדיין נלחם על חייו. אך הרג של מפגינים יקרה בקרוב. @Activistwin